תקציר: ריכזנו עבורכם את כל המאמרים באתר זה - שעוסקים ביצחק רבין, במורשתו ובמחלוקת עליה, על פי הכותבים, לפי הא"ב. קריאה מועילה!

עודכן ב- 5 בנובמבר 2023

יִצְחָק רַבִּין (ראו תמונה משמאל) החל את שירותו הצבאי בהגנה והיה מראשוני המצטרפים לפלמ"ח, שהוקם במאי 1941. בשנת 1945, בגיל 23, התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, ולאחר מכן היה קצין המבצעים של הפלמ"ח.

במלחמת העצמאות פיקד על חטיבת הראל. הוא היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל עליו פיקד בעת מלחמת ששת הימים. 

בזמן ההפוגה הראשונה במלחמה זו, נקלע רבין במקרה למטה הפלמ"ח שנמצא במלון ריץ, מרחק קצר מחוף תל אביב, בעת שעלתה מולו הספינה אלטלנה על שרטון. כמפקד הבכיר בשטח קיבל רבין את הפיקוד על הגנת מטה הפלמ"ח. הוא ביצע את הוראתו של דוד בן-גוריון לירות לעבר הספינה אם לא תיכנע, והורה לירות אש לעברה. התקרית הזו הצילה את השירות הצבאי שלו, כאשר השתתף - בניגוד לפקודה מפורשת של הרמטכ"ל דאז, יעקב דורי - בכנס הפלמ"ח, לאחר פירוקו, שנערך ב־1949. הוא נענש בנזיפה חמורה, אולם המשיך לשרת.

למרות האיבה הראשונית והחשדנות שרכש לו בן גוריון, במדינה שבה הייתה מפלגה אחת שלטת הוא טופח ונבנה על ידי ההנהגה כמנהיגות העתידית של ישראל. לאחר פרישתו מצה"ל מונה לשגריר ישראל בארצות הברית; ולאחר שהגב גולדה מאיר נאלצה להתפטר בעקבות מלחמת יום הכיפורים, היה לראש ממשלת ישראל החמישי (1974–1977). סיומה של קדנציה זו היה צורם, אולם התפטרותו - בעקבות חשבון הדולרים של אשתו בארצות הברית - הפכה מופת ודוגמה להתנהגות ראויה של איש ציבור, שכבר אינה קיימת במקומותינו...

הקדנציה השנייה - והשנויה במחלוקת שלו - הייתה בשנים 1992–1995, שבמהלכה נחתמו הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן. בין שתי הקדנציות כיהן כשר הביטחון במשך כתשע שנים, בין היתר בתקופת האינתיפאדה הראשונה. על חלקו בהסכמי אוסלו זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1994 (יחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת). רבין נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי, יגאל עמיר, שהתנגד להסכמי אוסלו.

לאחר הירצחו ניטש בין שני המחנות הפוליטיים מאבק על מה שמכונה 'מורשת רבין'.

ריכזנו עבורכם את כל המאמרים באתר זה - שעוסקים ביצחק רבין, במורשתו ובמחלוקת עליה, על פי הכותבים, לפי הא"ב. קריאה מועילה:

עופר בורין

• עופר בורין: טקס האזכרה הממלכתי לזכר לאה ויצחק רבין - תשובה לאלעד רזניק;
• עופר בורין: קהלת פרק ח – קהלת, חיים גורי, יצחק רבין והרעות;
• עופר בורין: תהילים, פרק סד – מזמור ליגאל.

.

.

.

.

גרשון הכהן

• גרשון הכהן: גישת רבין ולא גישת קלינטון;
• גרשון הכהן: מורשת רבין היא האחריות המשותפת שבין הדרג המדיני לצבאי;
• גרשון הכהן: מפת האינטרסים הלאומיים ביהודה ושומרון;
• גרשון הכהן: הגדר – הונאה פוליטית במסווה של צורך ביטחוני;
• גרשון הכהן: הפער המתרחב שבין מורשת רבין למפלגת העבודה;
• גרשון הכהן: מה רצה יצחק רבין?

.

.

.

פנחס יחזקאלי

• פנחס יחזקאלי: נאומו האחרון של יצחק רבין בכנסת.
• פנחס יחזקאלי: מהי באמת מורשת יצחק רבין?
• פנחס יחזקאלי: האם רציחות פוליטיות אפקטיביות?
• פנחס יחזקאלי: החרמת הטקסים הממלכתיים, שגיאה אסטרטגית של מחאה בעידן של חילופי אליטות.

.

.

.

אסא כשר

• אסא כשר: שתי הערות ליום השנה לרצח רבין.

.

.

.

.

.

אודי מנור

• אודי מנור: האם 'מרכז רבין' מסתיר בכוונה את נאומו המדיני האחרון בכנסת?
• אודי מנור: מורשת היסטורית ופרשת רבין ואלטלנה.

.

.

.

דורון מצא

• דורון מצא: האם השלום היה באמת מורשתו של יצחק רבין?

.

.

.

.

אלעד רזניק

• אלעד רזניק: למה לא הלכתי לכיכר רבין…
• אלעד רזניק: כך נראה טקס זיכרון ממלכתי?
• אלעד רזניק: מה עובר על ח”כ אורלי לוי אבקסיס?
• אלעד רזניק: הרב רפי פרץ, יצחק רבין ורחל אימנו…

.

.

.

רמי הויברגר מספר לרפי רשף איך ניכסה האליטה את יום רבין לעצמה

ב- 20 באפריל 2025 התארח רמי הויברגר אצל רפי רשף, בערוץ 12 (ראו הסרטון למטה): "אחרי 10 שנים הגעתי לאנדרטה בכיכר רבין, היו מנגנים שם שירי פלמ"ח כל שבוע. ואני זוכר שעצרתי את הקטנוע, היה גשם, התקרבתי. היו שם קצת יותר אנשים מבדרך כלל, כי זה היה עשר שנים (לרצח), והתקרבתי לגדרות הביטחון, והסתכלתי מסביב.

ואז ראיתי שהקהל היה מאוד מאופיין. הוא היה מונוכרומטי, והוא היה אשכנזי מההתיישבות הוותיקה, עם שיער לבן מעוצב, עם כל מיני קריאות - כמו: "שפרה, תפסתי לך מקום"... - ולא היה שם כל עם ישראל. לא היה שם גם חלקו. ולמדורת השבט הזו לא הסכימו לצרף עוד אנשים, כי זה היה 'שלנו', כמו שעכשיו חלק מהמחנה שלנו אומרים: "גנבו לנו את המדינה". ואין מסמך כזה שהמדינה הייתה שלנו!".

אם הייתה האליטה מגלה גמישות אסטרטגית, ומתאימה עצמה לזמנים משתנים, היא הייתה יכולה לבחור באסטרטגיה שונה של התפשרות ושילוב מדורג ואיטי של בני האליטות החדשות בתוכה, שיבטיח את היטמעותה בתוך האליטה החדשה שתיווצר. אבל כפי שאמר רמי הויברגר, למדורת השבט הזו לא הסכימו לצרף עוד אנשים, כי זה היה 'שלנו', כמו שעכשיו חלק מהמחנה שלנו אומרים: "גנבו לנו את המדינה". ואין מסמך כזה שהמדינה הייתה שלנו!"...

קבוצות בסטגנציה מתקדמת אינן יכולות להתגמש, ורמת החרדה מאבדן הבכורה כה עמוק, עד כי היא בחרה להעדיף אינטרסים צרים על פני אינטרסים לאומיים ו'שרפה את גשריה'... אין עוד דרך חזרה. לכן, כל מה שנשאר הוא מלחמה, וכשהכל יגמר, תישאר הבחירה בין הסתגלות כואבת ככל שתהיה להגירה.

.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!