מה באמת הקשר בין עוני לטרור?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי wjgomes לאתר Pixabay]

מתנשאים על ה'ברברים'...

עוד לא נמוג העשן מעל מתקפת הפתע של חמאס על באר שבע בליל ה- 17 באוקטובר 2018, וכבר החלו הפרשנים להסביר, שאנשי עזה מקריבים את עצמם על הגדר, ונאלצים להילחם בשביל לחם, עבודה ותרופות...

הנה, יש לנו בעיה ליניארית לכאורה: ככל שבני אדם עניים יותר, ומשכילים פחות, כך גוברת נטייתם להצטרף לארגוני הטרור ולבצע פשעי שנאה" (פלוצקר, 2002).

והפתרון הוא, לכאורה, ליניארי חד משמעי כמו הדיאגנוזה: אם רק נשחרר אותם מהמצור, יחזור הירוק לעוטף עזה, ונחיה פה כמו בשוויץ...

[להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן]

התפיסה הזאת הייתה לנחלתם של רבים, טובים וגם טובים הרבה פחות, כי יש בקביעות הללו הרבה התנשאות מערבית... חזרנו לימי הרומאים, שראו בברברים שמעבר לגבולם חיות בר, המונעים על ידי יצרים ראשוניים פשוטים... אידאולוגיה? שאיפות לאומיות? מה פתאום... הם מתפרעים רק בגלל שהם רעבים...

 אז ההסבר הזה נכון? מה שנכון הוא שהפרשנים - ולא רק הם - אוהבים מאוד את ההסבר הזה. אבל, זה לא הופך אותו לנכון, בטח לא במקרה הפלסטיני.

משל הברבור השחור

איך יודעים שקביעה מסוימת כנראה נכונה? כאשר לא מצאנו עדיין דרך להפריכה! נסים ניקולס טאלב, מחבר הספר המפורסם 'הברבור השחור', מסביר זאת באמצעות משל:

[תמונת הברבור השחור משמאל היא תמונה חופשית, שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

בעבר רווחה הקביעה שכל הברבורים הם לבנים. ברבור שחור שימש כמטפורה למשהו בלתי אפשרי...

אבל, משמעות המושג השתנתה במאה -17 כשגילוי ברבורים שחורים באוסטרליה...

בסוגיה זו של קשר בין עוני לטרור, אנו מכירים כבר הרבה 'ברבורים שחורים'...

הטרור האנרכיסטי

בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 איים הטרור על הסדר הקיים, אף יותר מאשר בתחילת במאה ה-21. גל רציחות הבודדים - שחיסל, בין היתר, כמה ממנהיגי העולם - יצר בתחילה פניקה בציבור ושיתוק אצל השלטונות, שהחריפו את הנטייה של בודדים לבצע אותן (נראה מוכר, נכון?). רבים דיברו על קץ הציביליזציה... מובילי הטרור האנרכיסטי ומבצעיו היו אינטלקטואלים, שגם אם חלקם היו 'תפרנים', הטרור שלהם נבע מאידאולוגיה ברורה, שאלימות מוצדקת כדי להפיל את השיטה החברתית הסמכותנית הקיימת רצח מקינלי [בתמונה: האנרכיסט ליאון צ'ולגוש יורה בנשיא האמריקני מקינלי בבאפלו, ניו יורק. מקינלי מת מפצעיו לאחר 8 ימים; יצירתו של T. Dart Walker; התמונה היא נחלת הכלל במדינות עם תקופת זכויות יוצרים של חיי היוצר ו-70 שנה ממותו או יותר]

[להרחבה על הטרור האנרכיסטי וקרבנותיו, לחצו כאן]

הטרור של תאי שמאל רדיקלי

קבוצות טרור רדיקליות היו מורכבות דווקא מאינטלקטואלים שבעים למדי. די אם נזכיר את פטרישיה הרסט, נכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט. הרסט נחטפה ב-4 בפברואר 1974 מדירתה שבברקלי על ידי קבוצה שמאלנית זעירה בשם צבא השחרור הסימביונזי (SLA).

הארגון סירב להחליפה תמורת חבריו הכלואים ודרש מזון בשווי של 400 מיליון דולר עבור כל עניי קליפורניה. משפחתה הגדילה לעשות ותרמה מזון בשווי 6 מיליון דולר לעניי אזור מפרץ סן פרנסיסקו.

אבל, גם לאחר מכן סירב הארגון לשחררה בטענה שהמזון היה באיכות נמוכה. למה הרסט לא שוחררה? משום שהיא הצטרפה לחוטפיה, והפכה לחלק מהחבורה, אם משום שדבקה ברעיונותיה ואם כיוון שאפייה נמשך לסוג זה של מעשים (ויקיפדיה: פטי הרסט).

[בתמונה: פטרישיה הרסט. שדדה כי הייתה רעבה? התמונה צולמה על ידי המשטרה בעת מעצרה של הרסט, והיא נחלת הכלל]

אוסמה בן לאדן ואל קעידה

בן לאדן הוא טרוריסט סעודי ממוצא תימני-סורי, נולד בריאד למשפחה סעודית עשירה, בעלת קונצרן בנייה ענק. הוא התחנך בבית ספר יוקרתי בגדה, חילוני יחסית למקובל בסעודיה, שבו למדו זרים רבים. בגיל 13 כבר זכה בירושה של 80 מיליון דולר, כאשר אביו נהר בתאונת מסוק.

[תמונתו של אוסמה בן לאדן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hamid Mir קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בן לאדן הקים והנהיג את ארגון הטרור אל-קאעידה, והוא האחראי לסדרת פיגועי טרור ברחבי העולם בהם נרצחו אלפי בני אדם, ובהם פיגועי 11 בספטמבר (איש ממבצעי הפיגועים הללו לא היה רעב...).

מאז 1999 היה בראש רשימת עשרת המבוקשים של ה-FBI, ונחשב לטרוריסט המסוכן והמבוקש בעולם, עד להריגתו במבצע חנית נפטון על ידי יחידת הקומנדו האמריקאית "אריות הים" ב-2011 (ויקיפדיה: אוסאמה בן לאדן).

האמת ידועה גם באקדמיה

באקדמיה, המיתוס כבר מזמן מנופץ...

די אם אציג את ראשון המנפצים את המיתוס, ההיסטוריון הדגול, ולטר זאב לקוויר (Walter Ze'ev Laqueur) בספרו (באנגלית. טרם תורגם לעברית): מלחמה ללא קץ: טרוריזם במאה ה- 21 (No End to War: Terrorism in the Twenty-First Century; ראו תמונת כריכה משמאל), שראה אור ב- 2004.

[משמאל: כריכת ספרו הנ"ל של לקוויר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה זו שימוש הוגן]

ואפשר לצטט גם מחקרים עכשוויים יותר, כמו זה של פרופ' אלן קרוגר מאוניברסיטת פרינסטון, שהוא מחקר המשך למחקר שביצע בתחילת המילניום - ביחד עם פרופ ז'יטקה מאלצ'קובה מאוניברסיטת פראג - כי:
  • אין הוכחה היסטורית לכך שהפחתת העוני והעלאת רמת ההשכלה של האוכלוסייה מקטינות את הנכונות להצטרף לארגוני חבלה. לרוב מתגלה מתאם הפוך: עלייה ברמת החיים ובהשכלה מגבירה את הנכונות להתגייס לפעולות טרור.
  • לא נמצא קשר סטטיסטי בין שכיחות של פשעי שנאה (כמו אנטישמיות ומעשי לינץ') למחסור כלכלי, שיעור האבטלה, עומק העוני ופערים בהכנסות. לא בארה"ב ולא באירופה. באחד המקרים אף נתגלה מתאם חיובי בין צמיחה כלכלית לעלייה במקרים רשומים של פשעי שנאה.
  • גם בציבור הפלסטיני עולה אחוז המצדדים בטרור המתאבדים עם העלייה במעמד הכלכלי וההשכלתי. פלסטינים מובטלים ורעבים תומכים בטרור הרבה פחות מהמשכילים והמסודרים-יחסית. אינתיפאדת אל-אקצה פרצה באוקטובר 2000 על אף שמצבם הכלכלי של הפלסטינים השתפר ללא היכר וציפיותיהם הכלכליות גאו לשיא האופטימיות. אין "הסבר חומרי".
  • נמצא מתאם הפוך מובהק בין עוצמת העוני להסתברות שאזרח לבנוני שיעי יצטרף לשורות חיזבאללה. העניים מוכנים פחות, הרבה פחות, להיות טרוריסטים.
מסקנת החוקרים היא, שהטרור הוא תגובה למצבים לאומיים, מדיניים ורגשיים. המפלמה בעוני איננה מפתח להורדת הטרור!

[לחוברת של אלן קרוגר, לחצו כאן]

מחקר זה פורסם בישראל בזמנו על ידי סבר פלוצקר (2002), שמבקר אותו. לטענתו: "קרוגר ומאלצ'קובה מתעלמים כמעט כליל מהמשפחה הקרובה של הטרוריסט המתאבד (למשל, מהשאלה אם האיש הבוחר להצטרף לארגון חבלה ולהתאבד רואה בכך דרך יחידה להבטיח את העתיד הכלכלי של משפחתו). המחקר גם נשען על מדגמים צרים מדי ולא נבדקה בו ההשערה שראשי הטרור מפיקים מפעילותם רווח אישי נאה, בניגוד לחיילים מן השורה הנשלחים אל המוות. כך למשל, יציבות וצמיחה כלכלית רחבת היקף ברשות הפלסטינית אינן משרתות את האינטרסים של המהפכן המתמיד ערפאת, ואולי גם זה מסביר משהו."

[למאמרו של סבר פלוצקר, לחצו כאן]

האם החיבור - בין הטרור לרעב ולמצוקה - הוא תוצאה של תיוג מכוון?

קשה לדעת...

תיוג (labeling) הוא הצמדה של תג למישהו או למשהו. אם החיבור הזה נקלט בתודעתם של האחרים בסביבה החברתית, אזי נוצרמיתוג: משמע, תיוג של אדם או מוצר או רעיון ממתג אותו. משמע, הופך אותו למותג, והאדם או והנושא - נשוא המיתוג - נותר עמו לאורך זמן, לעתים לעד.

האם הרעיון הזה - לחבר את הטרור לעוני - נולד במוחו של מישהו, או התפתח בהתארגנות עצמית?

[להרחבת המושג 'תיוג', לחצו כאן]  [להרחבת המושג 'התארגנות עצמית', לחצו כאן]

 

אני יודע רק שלושה דברים:

  • שכך או כך, זהו רעיון גאוני;
  • שמנהיגים הפלסטינים - וגם תומכיהם מבחוץ - מדקלמים את הססמאות הללו, בשקיקה רבה.
  • ושהוא תפס לכל אורך שדירת מנהיגי העולם, העיתונאים מובילי הדעה, וגם האנשים ברחוב...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Maklay62 לאתר Pixabay]

הפלסטינים מחזקים את המיתוס...

רבים וטובים מבין הפלסטינים רוכבים על התירוץ הזה והופכים אותו לכלי סחיטה. הוא מאפשר להם לעקוף שאלות קשות מחד גיסא; ולאיים בפיצוץ גדול אם לא יוזרמו כסף, גז, חשמל מים וסחורות, מאידך גיסא...

אדגים מראיון שנעשה עם העיתונאי העזתי, עדנאן אבו רודה: ב- 15 במאי 2018, אחרי מהומות קשות על הגדר: "עזה במצור, אין עבודה, אין שום דבר, אחוז האבטלה עומד על 50 אחוז, המים, החשמל, אף אחד לא יכול לנסוע החוצה מעזה..."

כשניסה המראיין לשאול לאן הלכו כספי העתק שהושקעו בעזה, התשובה חזרה למצוקה: "אתה מדבר פה על שני מליון איש שאין להם עתיד. אין מחר פה בעזה... האנרגיה השלילית בעזה... הפיצוץ, אם הוא לא היה אתמול, אני חושב שיהיה בעוד שבוע או שבועיים, אם לא יהיה פתרון אמתי לבעיית האנשים פה בעזה... הבעיה היא לא רק פוליטית... אבל בעיות של חיים... אתה רואה עכשיו בעזה אנשים אוכלים מהזבל... המצב מידרדר בצורה דרמטית.

[תמונה: במצב מדרדר אם לא תביאו... אנטומיה של סחיטה... לראיון המלא, לחצו כאן]

אפשר לצטט עוד ועוד מבין הפלסטינים -את אבו עלא למשל - וגם את אלה התומכים בהם ומציגים בעולם את הנרטיב שלהם, כמו הישראלי, נועם חומסקי למשל. אבל הרבה יותר מעניין לראות איך הטיעון הזה הופך ויראלי בכל העולם:

התיוג תופס...

תראו איך שזה עובד...

ב-22 במרץ 2002, נאם נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' וו בוש, בכנס הבינלאומי למימון הפיתוח (International Conference on Financing for Development), שהתקיים במונטריי, מקסיקו (Monterrey, Mexico), בנוכחות מנהיגים נוספים, כנשיא מקסיקו דאז, וינסנט פוקס (Vicente Fox) ומזכ"ל האו"ם דאז, קופי אנאן (Kofi Annan). הוא אמר שם דברים מפורשים בהקשר זה: "אנחנו נלחמים בעוני כי תקווה היא התשובה לטרור" (We fight against poverty because hope is an answer to terror).

[מקור תמונתו של ג'ורג' וו' בוש: פייסבוק]

 

[הצהרתו של בוש על הקשר שבין עוני לטרור בפסקה האחרונה למטה. לכל דבריו של ג'ורג' בוש בכנס, לחצו כאן]

גם מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי ענאן החרה החזיק אחריו: "ככל שיצליח הארגון במאבק בעוני ובעוול, בסבל ובמלחמה, הוא עשוי גם לסייע בהתנגדות לתנאים המהווים הצדקה, למי שיבצע פעולות טרור":

[מקור תמונתו של קופי אנאן: פייסבוק]

To the extent that the Organization succeeds in fighting poverty and injustice, suffering and war, it is also likely to help counter the conditions that serve as justification to those who would commit acts of terror (United Nations Secretary-General, 2003)

וגם, כמובן, אצלנו, וכמות הציטוטים כמעט בלתי מוגבלת. אצטט רק את שר החוץ ב- 2002, שמעון פרס, שטען כי המצב הכלכלי בשטחים מעודד טרור ויוצר מעגל קסמים, לפיו ישראל היא היוצרת את מפגעי ההתאבדות...

מתי נלמד?

מקורות

One thought on “מה באמת הקשר בין עוני לטרור?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.