[בתמונה: מיליציית אבו עסא בדרום הפרוע... חתרנות שתתפתח לטרור ולגרילה במלחמה הרצינית הבאה! הסרטון שותף ברשתות החברתיות ע"י משה קוזק]

[להורדת הקובץ לחץ: טרור ופשיעה - פנחס יחזקאלי]

המאמר עודכן ב- 14 ביוני 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו פרק מתוך הספר: היבטים על טרור ומלחמה בטרור, שראה אור ב- 2004 במסגרת סדרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צהל בשיתוף המכללה לביטחון לאומי, צהל (הוצאת משרד הביטחון). 

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על גורמי הטרור. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: מה באמת הקשר בין עוני לטרור? 
• גדעון שניר: המרבה השכלה -מרבה גם שלום?

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על הקשרים המורכבים שבין טרור לפשיעה. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: יאללה מלבינים – הלבנת טרור בישראל;
• פנחס יחזקאלי: קרימינליזציה ודה קרימינליזציה – הפיכה של מעשים לפליליים; ולהיפך.

[תמונה מתוך סרטון שהפיצה מיליציה חמושה בנצרת. המקור: טוויטר]

המאמר עוסק בקשר בין טרור לפשיעה, בדגש על ההיבטים הייחודיים של קשר זה במדינת-ישראל:

ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט (ראו תמונה משמאל למטה) [1], טען, כי שני התחומים - הפשע והטרור, משתמשים אחד ברעהו על מנת לקדם את האינטרסים שלהם. אבל, ניתן גם לטעון, במידה רבה של היגיון, שהטרור הוא בעצם סוג של פשע. פשע פוליטי. זאת, כיוון שהתוצאות של הטרור: רצח ופציעת אזרחים, פגיעה ברכוש וכדומה, מוגדרים בחוק כפשע [2]. יתרה מכך, ביצוע מעשי פשע מהווה גם חלק מהאדאולוגיה של ארגוני טרור.[3]

[תמונתו של ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי חיים צח / לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הקשר בין שתי התופעות הללו, הטרור והפשיעה, הומשג, לראשונה, בשנות ה - 80 של המאה הקודמת, באמצעות המושג נרקו-טרוריזם (Narco-Terrorism), כלומר, טרור, המונע בכספי הסחר בסמים. לדוגמה:

• ארגונים סיניים לאומיים השתמשו בסחר בסמים, בבורמה, בשנות החמישים של המאה הקודמת, כדי להילחם בקומוניסטים.
• ארגון ה- IRA עוסק בסחיטה ובסמים (שנקנים מהקרטל הקולומבינאי).
• כך גם ה- ETA הבסקי.
• ארגון הטירור והגרילה בניקרגואה.
• ארגוני הסמים שילמו למורדי ה"קונטרס", על מנת שיוכלו להשתמש בשדות התעופה שלהם.
• המוג'הידין באפגניסטן עסקו, בזמנם, בהברחת הירואין, על מנת לצבור כסף לרכישת נשק נגד הרוסים, כדי לקיים את שלטונם ולהיאבק בטליבאן, והם עדין ממשיכים לממן את המלחמות הפנימיות, באמצעות סחר בסמים [5].

[בתמונה: נרקו-טרוריזם. הקשר בין סמים וטרור... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

הקשר בין טרור לסמים, הוא הקשר הבולט ביותר בין טרור לפשיעה, ביחד עם עבירות נוספות, האופייניות לארגוני טרור, כמו: סחיטה, הלבנת כספים, סחר בנשים וכדומה. נפח הסחר הבינלאומי בסמים מגיע, כנראה, לכ - 2% מכלכלת העולם, ומגלגל כ - 800 מיליארד $ בשנה. מדינות כמו קולומביה, פרו, בוליביה, רוסיה, איטליה, מקסיקו, ואפגאניסטן הרוויחו רבות מנתח זה של הכלכלה העולמית [6]. עם התמוטטות ברית המועצות ומדינות הגוש המזרחי, נוצר גם קשר חזק בין שוקי סמים לשוקי נשק, בשל ייצור עצום של סמים וקיומם של עודפים גדולים של כלי-נשק. שוק חליפין זה של סמים תמורת נשק, סיפק ומספק נשק לסכסוכים לאומיים אתניים רבים [7].

[הכריכה משמאל: כריכת הספר היבטים על טרור ומאבק בטרור בעריכה אקדמית של ד"ר פנחס יחזקאלי, שראה אור ב- 2004 בהוצאת משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

במשך כמה עשורים, נכשלה ארצות הברית במאמציה להקטין את יצור הסמים בעולם, למרות סכומי עתק ששולמו ליצרנים, על מנת שיחדלו מלייצר, למרות שכמה גורמים בולטים בסחר בסמים הוסגרו או נהרגו, ולמרות פעולות כמו ריסוס שדות סמים ואף פלישה צבאית, כמו זו שהתרחשה בפנמה. הכישלון נבע מכך, שהארגונים גילו מיומנות וזריזות רבה יותר בסיכול המאמצים הללו. למשל, מעבר לסחר בקוקאין ובהרואין במקום במריחואנה, בהיותו קל יותר להובלה מחד גיסא, ורווחי יותר, מאידך גיסא. סיבה נוספת לכישלון היא, שהביקוש לסמים לא קטן, וכאשר נגרם מחסור בהיצע הסמים, ומחיר הסם עלה, התבטא הדבר בעליה בפשיעת הרחוב, על מנת להשיג את הכסף[8]. הכישלון במאבק בסמים היה, בעקיפין, גם כשלון לנתק את צינור החמצן הפיננסי של הטרור.

השילוב בין ארגוני טרור לארגוני פשע מאורגן מכונה T.C.O. (Trans-national Criminal Organization): גלובליזציה של הפשע המאורגן, וחבירתו עם הטרור הבינלאומי כדי לאיים על ביטחונן של מדינות ושל מערכות כלכליות [9].

יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, דאז, חבר הכנסת דן מרידור (ראו תמונה משמאל) טען, כי העידן הגלובלי, שבו הגבולות פתוחים, יוצר תנאים נוחים בהרבה לטרור, וגזירה שווה ניתן להסיק מכך גם לגבי הפשע המאורגן.

[תמונתו של דן מרידור, משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מארק ניימן / לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

היכולות, הן של טירוריסטים והן של אנשי פשע מאורגן הולכות וגדלות [10]. ריבוי הסחר הגלובלי, התקשורת המהירה, אפשרויות המעבר המהירות בין ארצות, והקלות, שבה ניתן להלבין כספים, הפכו עידן זה לקרקע אידיאלית לפריחת ארגונים כאלה, שכן, בנוסף לנוחות הרבה שבביצוע העבירות, קטן הסיכון בהתאמה: ביצוע עסקאות באמצעות כלים נגישים בקלות, כמו האינטרנט, תאי טלפון מזדמנים, פקסים ציבוריים ובנקים מזדמנים, מאפשר, למעשה, לבצע את הפעילות ללא סיכון כלל [11].

ניתן לזהות קשר ישיר בין מעורבותן של מדינות בטרור בין לאומי, לבין מעורבותן בתחום הפשיעה הבינלאומית. הדוגמאות רבות. למשל:

• פנמה בשנות השמונים של המאה הקודמת, בתקופת הרודן נורייגה, שהפעיל טרור אישי כנגד מתנגדיו והרבה לעסוק בפשיעה בינלאומית, בעיקר בסחר בסמים ובהלבנת כספים. מנואל נורייגה, שהכריז בדצמבר 1989 מלחמה על ארצות הברית, הביא, לבסוף, לפלישה אמריקנית לפנמה, במהלכה הוא נלכד, נשלח לארצות-הברית, שם נשפט על הלבנת כספים, והוא מרצה, כיום, בפלורידה עונש של 40 שנות מאסר.

[בתמונה: מנואל נורייגה בכלא האמריקני, 1990 לערך. התמונה היא נחלת הכלל]

• דוגמה עדכנית יותר הן שתי מדינות טרור קלאסיות, כמו קולומביה ואפגניסטן - שתי יצואניות ההירואין הגדולות בעולם. שתיהן ביססו את הכלכלה שלהן על ייצור סמים, ושתיהן קיבלו ועדין מקבלות כסף אמריקני רב, על מנת להפסיק את הייצור.
• דוגמה נוספת היא פרו, שחלקים מסוימים בה נשלטים על ידי ברוני הסמים, הטרוריסטים וארגוני הגרילה של "הנתיב הזוהר".
• ניתן גם להביא מדינות מאזורנו, כמו סוריה ולבנון, שתמיכתן בטרור הבין לאומי ובסחר בסמים הביאה להטלת סנקציות בינלאומיות עליהן, ולסיווגן ברשימת המדינות המפעילות טרור ומפיצות סמים. בנובמבר 1997 הוצאו, אמנם, שתי המדינות הללו, כמחווה אמריקנית, מרשימת המדינות מפיצות הסמים, אולם, ידוע, כי פעילות זו נמשכת, במקביל לתמיכה בפעילות הטרור.

את השיעור המוחשי ביותר על הקשר שבין פשיעה וטרור, קיבלנו כולנו משכנתנו החדשה, הרשות הפלסטינית, במלחמת הטרור, מאז אוקטובר 2000:

שנת 1997 הייתה שנת שיא, בגניבות רכב בישראל בכל הזמנים. במהלך השנה נגנבו, לא פחות מ - 45,980 כלי רכב[12], והועברו ל'משחטות' בשטחים. שיא עולמי באחוז של כלי רכב גנובים מתוך סך כלי הרכב  במדינה. הנזק הכספי למשק נאמד בכ - 2 מיליארד $, ונזקי גניבות הרכב, במונחים של תוצר לאומי היו הגבוהות ביותר במשק הישראלי. כמעט כל גנבי הרכב באו מעבר לקו הירוק ו - 90% מהרכב הגנוב הגיע, בסופו של דבר לשם. משטרת ישראל, שרדפה לשווא אחר חוליות גנבי הרכב הפלסטינים, נוכחה, למרבה המבוכה, שרכבים גנובים עוברים את מחסומי צה"ל בקלות. גם במקרים בהם ידעו חיילים שמדובר ברכב גנוב, קיבלו פקודה שלא להסתבך, שכן, מדובר בעבירות "פליליות", ולא ביטחוניות.

[בתמונה: משחטת רכב ביהודה ושומרון. התמונה: דוברות המשטרה]

פרשנים שונים ניסו להתריע, באותה תקופה, עד כמה ההפרדה בין פשיעה לביטחון הינה מקסם שווא. דן שיפטן, בספרו "כורח ההפרדה" (ראו תמונת כריכה משמאל) [13], הדגיש, ב - 1999 את הקשר שבין הפשיעה הפלסטינית בישראל לבין הסכנה הביטחונית.

הוא הביא לחיזוק דבריו מאמר של זאב שיף ב"הארץ", מה – 21 לאוגוסט 1998, שבו גורס שיף, כי "גנבי הרכב הוכיחו שגם הצד החלש יכול להפעיל בלילה אחד עשרות חוליות מאומנות ולגרום נזקים חמורים, לפעמים בלתי הפיכים. במקום לבחור כלי רכב אפשר לבחור יעדים אחרים, ובהם אישיים. גנבי הרכב יכולים להיות מורי הדרך הטובים ביותר לחוליות האלה". היתה זו נבואה שהגשימה עצמה חלקית, שלוש שנים לאחר מכן.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של דן שיפטן, 'כורח ההפרדה: ישראל והישות הפלסטינית', שראה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה ב- 1999. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ואכן, המציאות לימדה את כולנו, עד כמה מלאכותית היתה ההפרדה בין הפשיעה לטרור, ומה גבוה היה מחיר ההזנחה וחוסר הטיפול המערכתי בפשיעה חוצת הגבולות. בבוא היום צמחה פעילות הטרור מתוך התשתית הפלילית. נשק רב נגנב מיחידות צה"ל ומבתים פרטיים, ונאגר בשטחים ליום פקודה. נתיבי ההברחה של סחר בנשים לזנות, ושל סמים, הפכו לנתיבי מעבר למבוקשים ולנשק לרשות הפלסטינית. רכבים גנובים שימשו למכוניות נפץ ולחוליות פיגועים, שחדרו לישראל, וגם לשימושם האישי של מפעיליהם, ושל יתר גורמי הביטחון הפלסטינים בשטחים. חוליות הגניבה הפכו, עד מהרה, לחוליות רצח, שניסיונם בהתחמקות מפעילות המשטרה היה להם נכס בפעילות הטרור שלהם.

המקרה הבולט ביותר היה המצוד, שערכה המשטרה, במהלך ה-13-14 בנובמבר 2001, בצמתים, ברחובות ובפרדסים של רמת השרון, אחר גנב רכב פלסטיני בשם מחמוד אבו-ג'מוסי. אבו ג'מוסי, גנב רכב מיומן, שנמלט מהכלא הישראלי מספר פעמים, ושתלויים נגדו 38 סעיפי אישום באשמת גניבה, התפרצויות לבתי-דירות, גניבות רכב ושהייה בלתי חוקית בישראל[14], המיר את "מקצועו", כמו רבים מחבריו העבריינים, והפך למחבל מסוכן וקטלני. בין היתר, הוא ניסה להתנקש בחייו של קצין בכיר מחיל הים, על ידי הטמנת מטען חבלה בביתו.

[בתמונה: כשהמחבל / העבריין אבו ג'מוסי ברח... לכתבה המלאה של ורד כהן-ברזילי בוואלה, לחצו כאן]

אבו-ג'מוסי לא היה היחיד שעבר 'הסבה מקצועית' במהלך מלחמת הטרור. מלחמה זו מהווה הזדמנות לעבריינים רבים לטהר את שמם באמצעות הטרור. גנבים, סוחרי סמים וגורמים פליליים אחרים הפכו לרוצחים ולמפגעים על רקע לאומני[15].

תת אלוף יצחק גרשון, מפקד אוגדת יהודה ושומרון לשעבר הדגיש אחרי העימות המזויין עם הפלסטינים בתחילת המילניום, כי הצבא מעניק יחס דומה לגורמי טרור ולגורמים פליליים, כיוון, שלדבריו, הנתיב הפלילי הוא נתיב הטרור. בנוסף, בלימת התחום הפלילי משפיע גם הוא על כוח העמידה של החברה הפלסטינית ושל המורל שלה. גרשון ציין, כי "זה שינוי דרמטי בהתנהגות צה"ל לפני מלחמת הטרור. שכן, לפני כן, לא ניתן היה לשכנע את הצבא למנוע מעבר רכב גנוב במחסומים" [16].

הקשר הבסיסי בין קבוצות טרור לפשע הוא בעיקרו פונקציונלי ותועלתני ולא מהותי:

הטרור נזקק לפושעים מקצועיים לצרכים לוגיסטיים ולוחמניים, כמו: זייפנים מקצועיים, פורצי מנעולים, מכיני פצצות וכדומה [17].

אלוף רחבעם זאבי, גנדי, ז"ל טען, במידה רבה של צדק, כי הקשר הקלאסי ביניהם הוא שימוש בפשיעה למימון ארגוני טרור ופעילותם. גנדי הביא דוגמא לטיעונו זה דווקא (להבדיל) מההיסטוריה של מאבק היישוב לעצמאות בארץ ישראל: בעוד שלפלמ"ח היה כסף לפעילותו, שכן קיים את עצמו בעבודה עצמית, נזקק האצ"ל לשוד בנקים, על מנת להשיג מימון למבצעיו [18]. ואמנם, מצוקתו הכספית של האצ"ל סיבכה אותו בששה מעשי שוד שביצע הארגון, בין השנים 1937-1941. בתקופת הפילוג באצ"ל הציע אברהם שטרן (יאיר; ראו תמונה משמאל) לממן את הפעילות במתן דגש על החרמה או שוד, עד לסכום של מאה אלף לירות ארץ ישראליות.

[בתמונה משמאל: אברהם שטרן (יאיר). הוא נרצח על ידי הבולשת הבריטית בדירה בשכונת פלורנטין בתל אביב, ב- 1942. התמונה: ארכיון הארווארד]

בין דצמבר 1940 ועד ינואר 1943 התבצעו חמישה מקרים של שוד וניסיונות שוד בבנקים, על ידי קבוצה זו. השוד האחרון, בבנק דיסקונט ב - 9 בינואר 1943 נכשל. שני עוברי אורח יהודים נהרגו בשוגג ואילו שני אנשי הארגון נתפסו על ידי הבריטים, שהגבירו את מאמציהם, עד לחיסול "קבוצת שטרן". לאחר שחוסלה הקבוצה, הודיע האצ"ל שלא היה לו כל קשר עם מעשי השוד והרצח של הקבוצה, אולם, לפי מספר מקורות, עסק האצ"ל בהחרמת זהב, "שהיה עלול להגיע לכנופיות הערביות" ולמה שכונה אז על ידו, "הממסד היהודי היריב" [19].

הקרימינולוג, פרופ' מנחם אמיר ז"ל (ראו תמונה משמאל) טוען, כי ארגון טרור יכול להיפגע מהקשר בינו לבין הפשע, כאשר הפשיעה משתלטת על פעולותיו ופוגעת ביציבותו [20]. ואמנם, בניגוד למצב בו נמצאים הפלסטינים, כשהן הפשיעה והן הטרור מתבצעים בעיקר כלפי ישראלים, ועל כן, זוכים העבריינים לאהדת האוכלוסיה הפלסטינית, חייבים רוב ארגוני הטרור לבצע פשעים בתוך האוכלוסיה, שבתוכה הם חיים.

[בתמונה משמאל: פרופ' מנחם אמיר. מקור התמונה: אישי]

במקרים כאלה, הפשיעה פוגעת, פעמים רבות בלגיטימציה של הארגונים הללו. למשל, אנשי לח"י איבדו, בשל פעילותם הפלילית, את אמון הישוב ואת אהדתו. בשבוע שלאחר שוד ה - 9 בינואר 1943 כתב עיתון "המשקיף", כי פעילות הקבוצה הינה "פשע מתועב, אשר אף בימי המלחמה הנוראיים, כשחייהם של בני אדם כאין וכאפס הם - עורר זוועה בליבות כל בני הישוב. פשע הוא, העולה בהפקרותו על כל הפשעים שהיישוב התרגל להם בשנים האחרונות". העיתון ציין, כי "דרושה רוויזיה עמוקה של כל החיים הציבוריים ועקירת שורש הרע". יתרה מכך, עיסוקה של "קבוצת שטרן" במעשי שוד, היתה גם זרז עבור המודיעין הצבאי הבריטי לשקול ביתר דחיפות את חיסולו של הארגון החדש ולעצור את החשובים בחבריו [21].

לעתים, הטרור מתפתח מתוך הפשיעה:

• דוגמה טובה היא תופעת הפדאיון, שנולדה מתוך ההסתננויות של פליטים, לאחר תום מלחמת השחרור, שניסו, בתחילה, להגיע לבתיהם ולהשיב להם חלק מרכושם, או למצוא פרנסה בגניבות מישובים ישראליים. תופעה זו צברה תנופה, והפכה, מאז תחילת שנות החמישים לטרור נגד ישראלים, שגבה מחיר כה כבד, עד כי היה לאחת הסיבות בגינן יצאה ישראל למלחמת קדש, ב- 1956.
• דוגמא נוספת היא ארגון ה- PACARD בדרום אפריקה, שהפך מארגון ויג'ילנטי למלחמה בפשיעה, בעיקר בסמים, לשותף בעסקי סמים.
• ומכאן לארגון טירור מוסלמי פונדמנטליסטי במימון אוסמה בן לאדן.

[בתמונה: 9 באפריל 1956, שוטרים ישראליים לצד גופות חמישה פדאיון שנהרגו ליד ניר גלים. התמונה היא נחלת הכלל]

קיימים גם מקרים, בהם ממומנים ארגוני טירור ארגוני פשע מאורגן, כמו:

• ארגון הפשע המאורגן התורכי בהולנד, שמימן קבוצות מחאה ימניות נגד השלטון התורכי;
• וכן ארגון הפשע המאורגן הג'מייקאני בארצות הברית, ששלח כסף, שצבר מפשע, כדי לממן את ארגון הטירור בג'מייקה [22].

כשם שקיים קשר חזק בין פשיעה לבין טרור, הולך ומתחזק הקשר בין המאבק בפשע והמאבק בטרור

ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט טוען, כי סוגיות של פשע בינלאומי, כמו, סמים, הלבנת כספים ועוד, נמצאות יותר ויותר בעדיפות, בתחום איסוף המידע של גופים מודיעיניים בינלאומיים, שעוסקים גם במאבק בטרור. אם בעבר היה העיסוק בפשע בארצות הברית, נחלתו הבלעדית של ה- F.B.I, הרי שכיום עוסק בכך, יותר ויותר, גם ה - [C.I.A. [23.

 המעבר של גופי מודיעין לתחום הפלילי נבע, בתחילה, מהמצב שנוצר בשל ירידת המאבקים הלאומיים בין מדינות. מדינות רבות גילו, כי אין להן עוד צורך בגופי המודיעין שלהן. הולנד, למשל, סגרה את ארגון המודיעין שלה. ארגוני מודיעין במדינות אחרות החלו לעסוק במאבק בפשע המאורגן, על מנת לקיים את עצמם.

דחיפה נוספת לכיוון העיסוק בתחום הפלילי, הגלובלי, קיבלו ארגוני הבטחון בעקבות פיגועי הטרור בניו יורק ובוושינגטון, ב- 11 בספטמבר 2001. חשוב לציין, כי החיבור בין שני התחומים - הטרור והפשיעה המאורגנת הגלובלית לא היה מובן מאליו. למרות שתחומים כמו סמים והלבנת כספים משמשים דרך קבע למימון טרור, לא ראו האמריקנים, בתחילה, את המאבק בפשיעה הגלובלית המאורגנת חלק מהמאבק בטרור, ולא היה לה כמעט אזכור באסטרטגיה האמריקנית, שגובשה בעקבות אירועים אלה. יתרה מכך, תקציבים, ששימשו בעבר את המאבק בפשיעה המאורגנת הוסטו למאבק בטרור, ופעילויות, שעסקו במניעת פשיעה גלובלית, כמו המאבק בסמים נחלשו מאוד, כמו, למשל, פעילות משמר החופים האמריקני בתחום מניעת החדרת הסמים לארצות הברית. אולם, כיום, יש כבר מגמה ברורה לראות במאבק בפשע המאורגן פעילות בלתי נפרדת מהמאבק בטרור, לאחד את היחידות, העוסקות בשני התחומים הללו ולאזן את פעילותן [24].

[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

לעומת האמריקנים, הרוסים, שסובלים קשות מבעיית הטרור הצ'צ'ני, רואים בבהירות רבה יותר את הקשר בין טרור ופשיעה. הסגן הראשון לרמטכ"ל הרוסי, גנרל בלואבסקי, טען לאחרונה, כי האיומים הבינלאומיים העיקריים, מולם ניצבת רוסיה, הם הטרור הבינלאומי, הסחר בסמים והסחר באמצעי לחימה, וכי בעידן הגלובליזציה, כל אלה  קשורים כל כך זה בזה, עד שאי אפשר להפריד ביניהם [25].

במדינת ישראל, נמצאת האחריות, בשגרה, הן על הפשיעה והן על בטחון הפנים, בידי משטרת ישראל. לצורך כך, פיתחה המשטרה גופים יעודיים, נפרדים, להתמודדות עם הטרור, כשם שיש יחידות נפרדות למאבק בפשיעה: היחידה המיוחדת למלחמה בטרור (הימ"ם), היחידה המשטרתית למשא ומתן במצבי משבר (Crisis Negotiation Units), וגם גופים גדולים כמו המשמר האזרחי, על 50,000 מתנדביו, שהוקם בשנת 1974, על-מנת לקיים שליטה על פעילויות אקראיות של אזרחים, בעקבות גל הטרור, ששטף אז את המדינה. עד מהרה למדה משטרת ישראל עד כמה יעיל להשתמש בגופים הללו כגופים רב תכליתיים, הן למאבק בפשיעה והן לטיפול בטרור, כאשר חלקו של המאבק בפשיעה עולה בימים של רגיעה בטרור, וקטן, בהתאמה, עם התעצמותו.

העיסוק, המקביל, הן במאבק בפשיעה והן בטרור מהווה יתרון עבור הארגונים, מעבר לצורך לחפש תכלית לפעילותם. מפקד היחידה למלחמה בטרור לשעבר, ניצב משנה ח' טען, כי העיסוק בפשיעה, במקביל לעיסוק במלחמה בטרור, מקנה ליחידה שדה אימונים רחב, שלא קיים ביחידות צבאיות מקבילות, שאינן עוסקות בפשיעה. שדה האימונים הפלילי מקנה יתרון עצום, שכן יחידות צבאיות הן חסרות נסיון כשמתרחש אירוע טרור. העיסוק בתחום הפלילי מאפשר ליחידה למלחמה בטרור לתרגל טכניקות פעולה ולהפיק לקחים הלכה למעשה. לטענתו של ניצב משנה ח', טרם פרוץ הקרבות עם הרשות הפלסטינית, העתיקו עבריינים בכירים  את מושבם לתחומי הרשות הפלשתינית ופעלו משם. נסיונו של הימ"ם לטפל בהם, היווה הכנה טובה למאבק בטרור, שבא לאחר מכן. עוד טען ניצב-משנה ח', כי, ההתמודדות עם הטרור, אמנם, מסוכנת יותר, אולם, ההתמודדות עם הפשיעה מורכבת ומאתגרת הרבה יותר, בשל הסייגים והמגבלות, שהחוק מטיל עליך: "להתגנב לשכונת הרכבת בלוד זה פי אלף יותר מסובך מלפרוץ אל מעבדת נשק בשכם". מעבר לזה גרס ניצב משנה ח', כי בתקופות רגילות, שאין בהן לחימה, העיסוק בטרור אינו מהווה משרה מלאה, וכך, יכולה היחידה לאזן את עצמה, ולשמור על מתח מבצעי גם בתקופות "יבשות" [26].

לצערנו, בעוד שארגוני טרור ופשיעה הפכו לארגונים בינלאומיים, הרי שארגוני המשטרה והארגונים הלוחמים בטרור עודם לאומיים, וחלות עליהם כל מגבלות העולם ה"ישן": הבדלי שפות, איסורי תנועה, אי שיתוף ואף הסתרת אינפורמציה וכדומה. דן מרידור טען, כי כאשר יש איום בינלאומי, גם ההגנה צריכה להיות בינלאומית. יש צורך בשיתוף מוחלט במידע, ובפעילות מודיעינית מתואמת, כדי לאסוף מידע על קבוצות חשודות שמגלות נטיה לטרוריזם, כדי לשלוט על תנועות של חשודים ולצותת להם[27]; יש לקיים שיתוף פעולה בחקיקה ובהסגרה בין משטרות ובין גופי ביטחון, שחייבים להיות נקיים משחיתות; יש לקיים פעילות מרוכזת נגד מנהיגות ונגד חברות בקבוצות טרור ופשע מאורגן; יש להתמודד בשיטתיות עם סירובן של חלק מהמדינות, כגון סעודיה, להתיר חקירה בשטחן; כסף הוא נקודת התורפה העיקרית של הארגונים הללו. על כן, יש להרוס מקומות ייצור של סמים; יש ליזום חקיקה מיוחדת ולפעול בעקשנות נגד רשתות להלבנת הון; יש לפעול בנחרצות, להקפאה ולחילוט של כספים ורכוש של ארגוני סמים וארגוני טרור, תוך הפעלת לחץ על מדינות רלוונטיות לאמץ, בהתאמה, חוקים דומים. כל אלה, על מנת ליצור קשיי נזילות בארגונים אלה, ולהובילם לפשיטת רגל [28].

[הכרזה: ייצור ידע]

חלק מהתחומים, המוזכרים לעיל, קיבל דחיפה משמעותית בעקבות אירועי ה - 11 בספטמבר 2001. אולם, חלק עודו, רק בתחילת הדרך. לדוגמה, האמריקנים טרם הצליחו למצוא פתרון ממשי לבעיית פיצול המידע בין 40 רשויות ביטחון שונות, שהתיאום ביניהן לקוי והאינטרסים הפנימיים שלהן מונעים שיתוף פעולה אפקטיבי[29]. דוגמה נוספת: הניסיונות האירופאים, המתנהלים בעצלתיים, בניסיון להתגבר על מכשולים פוליטיים וחוקתיים רבים, ולמסד "שיטור חוצה גבולות", למשל, על ידי הנהגת צו מעצר כלל אירופאי, והקמת משרד תובע כללי פאן אירופאי [30].

האם ישכילו המדינות המערביות לאמץ את הכלים ההכרחיים למאבק אפקטיבי בטרור? דומה שעדיין רחוקה הדרך…

[הכרזה: ייצור ידע]

[להורדת הקובץ לחץ: טרור ופשיעה - פנחס יחזקאלי]

העשרה

• הפיגועים בצרפת בנובמבר 2015 המחישו את הקשר שבין טרור לפשיעה: רוב הטרוריסטים הינם אנשים שהסתכסכו עם החוק: מודל הטרוריסט החדש הוא בן למשפחת מהגרים באירופה, שגדל במשפחת מצוקה, מסתבך עם החוק, וברגע מסוים עובר לעסוק בטרור. מסתבר כי בתי הכלא הפכו לאחד המקומות המרכזיים לגיוס מחבלים פוטנציאליים באירופה...
• הערכת המודיעין השנתית של סוכנות המודיעין הלאומית האמריקאית דירגה את הטרור והפשע המאורגן במשותף כאיום השני בחומרתו על בטחונה של ארצות הברית, שני רק לאיום הסייבר (Clapper, 2013).החלטת סוכנות המודיעין הלאומית של ארצות הברית לקשור בין טרור לפשע מאורגן מצביעה על ההכרה וההבנה ההולכת וגוברת כי בעידן בגלובליזציה לא  ניתן עוד ליצור הפרדה ודיכוטומיה בין שתי תופעות אלו, וכי שתיהן התחברו. (Makerenko 2009) רואה את שתי התופעות האלו כחלק מספקטרום נרחב של אינטראקציות, מבנים ארגוניים ודפוסי פעולה. הקשר בין טרור פוליטי ופשע מאורגן מתואר על ידה כציר אחיד, בו השחקנים השונים ממוקמים ונעים בהתאם להתפתחויות במטרותיהם ובטקטיקות הפעולה שלהם. רצף זה עשוי להוליד בריתות בין ארגוני טרור פוליטי לארגוני פשיעה לשם קידום ואף כדי התלכדות לישות אחת.
• בתחילת שנות ה-2000 נתקלו השוטרים לראשונה ב"קרלו", חיקוי זול של הקרל גוסטב. חרף הפצרות המשטרה, שב"כ לא רצה לעסוק בנשק שמופיע בעיקר בתחום הפלילי. מהר מאוד, הוא נהפך סמל לגל הטרור: יניב קובוביץ', עמוס הראל (2016), תת-מקלע "קרלו", הנשק ששב"כ התעלם ממנו, מחמם את האינתיפאדה, הארץ, 12/6/16.

[בתמונה: תת מקלע מאולתר, קרלו, שנתפס במחסום בית פוריק ממזרח לשכם בשנת 2006. הכלי הזה הפך לסמל שבין הטרור הפלסטיני לפשיעה הפלסטינית... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דובר צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

מקורות

[1]   שביט שבתאי (2000), רב שיח בנושא טרור, מחזור כ"ז של תלמידי המכללה לביטחון לאומי, 4/4/2000, גלילות.

[2]   קנצלר שאול (1980), הטרור הבינלאומי - אידיאולוגיה, ארגון, ביצוע, תל-אביב, עם-עובד.

[3]   אמיר מנחם (2001), ארגוני טרור וארגוני פשע מאורגן: הדמיון, השוני והקשר ביניהם, משטרה וחברה, 5, עמ' 110-111.

[4]   ראה אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 109.

[5]   ראה אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 117.

[6]    Kimberley L. Thachuk, The Sinister Underbelly: Organized Crime and Terrorism, In: Kugler Richard L., Frost Ellen L. (eds.) (2001), The Global Century - Globalization and National Security, Institute for National Strategic Studies, National Defense University (N.D.U.), vol. 2, ch. 35, pp. 743-759.

[7]    ראה אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 117.

[8]   ראה: Kimberley L. Thachuk (2001) לעיל.

[9]   ראה: אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 125.

[10]   מרידור דן (2000), מדיניות החוץ מול אתגרי הביטחון, הרצאה בפני מחזור כ"ז של תלמידי המכללה לביטחון לאומי, גלילות, 16/4/2000.

[11]   ראה: Kimberley L. Thachuk (2001) לעיל.

[12] נתונים על גניבות רכב בעשור האחרון ניתן למצוא באתר משטרת ישראל: www.police.gov.il

[13]  שיפטן דן (1999), כורח ההפרדה, ישראל והישות הפלסטינית, תל-אביב, אוניברסיטת חיפה, זמורה-ביתן, עמ' 160.

[14] נאה בוקי, קרביץ אמיר, מאירי אורון, ברוידא חיים (2001), המבוקש נלכד, המתח ירד, ידיעות אחרונות, 15/11/01, עמ' 1 14-15.

[15]   שקד רוני, ברוידא חיים, גנבים בלילה, מחבלים ביום (15/11/01), המבוקש נלכד, המתח ירד, ידיעות אחרונות, עמ' 14.

[16] תת-אלוף יצחק גרשון (2002), מפקד אוגדת יהודה ושומרון, הרצאה בפני מחזור כ"ט של המכללה לבטחון לאומי, חברון, מחזור כ"ט, 21.3.02.

[17] ראה אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 110-111.

[18]  זאבי רחבעם, אלוף (במיל) (6/4/2000), הטרור ומאפייניו, הרצאה בפני מחזור כ"ז של תלמידי המכללה לביטחון לאומי, גלילות.

[19]   הלר יוסף (1989), לח"י 1949-1940, כרך ראשון, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל,  ירושלים, כתר,  עמ' 44, 133, 147.

[20] ראה אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 131-107.

[21] ראה הלר (1989) לעיל, עמ' 146, 149.

[22]    ראה אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 114.

[23] ראה שביט שבתאי (2000) לעיל.

[24]   Mr. Larry Velt, Mideast-Africa Division, Joint Stuff/J5, The War on Terrorism - Lessons Learned to Date. And: Captain Bill McRaven, NSC Office of Combating Terrorism, U.S. Strategy for Combating Terrorism. Both in: Israel National Defense Seminar, 8-9 May 2002, hosted by Near East South Asia Center for Strategic Studies, National Defense University NDU, Washington D.C.

[25]   גנרל בלואבסקי, סגן ראשון לרמטכ"ל הרוסי, בפגישה עם מחזור כ"ט של מב"ל,  20/5/02, מוסקבה (בכתובים בידי המחבר)

[26]   ניצב משנה ח' (2002), דברים בפני מחזור כ"ט של המכללה לביטחון לאומי, 14/3/02.

[27]   ראה מרידור דן (2000) לעיל.

[28]   ראה אמיר מנחם (2001) לעיל, עמ' 127-126. וגם: Kimberley L. Thachuk (2001) לעיל.

[29]   גוטמן נתן (2001), מצד אחד מצוד אחרי טרוריסטים. מצד אחר זכות עקרונית שלא לשאת תעודת זהות, הארץ, 15/10/01, עמ' ב3.

[30]   פולר תומס (2001), הגנב יכול לחצות בקלות, השוטר לא, הארץ, 6/12/01, עמ' ב5.