דן רוגל: קונספציית יום הכיפורים – מצפון תיפתח הרעה

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 23 בספטמבר 2020

ערב סוכות 'השתרשר' לו בדואר האלקטרוני המאמר הזה, שכתב דן רוגל, שאין כמוהו חשוב לטעמי לימים הללו, בייחוד על רקע הוויכוח הציבורי על הדו"ח של נציב קבילות החיילים היוצא, האלוף, יצחק בריק.

דן רוגל הוא מבכירי תעשיית פיתוח הנשק בישראל - רפאל ותעש - שזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל.

ביקשתי וקיבלתי את רשותו, ואני מביא אותו כאן, כמות שהוא:

*  *  *

בדרך לעוד קונספציה שתקרוס?

משום מה, דווקא ביום הכיפורים האחרון, התרבו מאמרים של כאלו שמצד אחד מוצאים לנכון להזכיר את המלחמה ההיא; ומצד שני, גם מהרהרים בבאות. ומהן הבאות? הבאות זה עוד סוג של עימות, ככה, נניח, נגדיר את זה, בינינו ובין חיזבאללה, ואם או בלי הצטרפות של החמאס מעזה.

אני לא יודע מה היה בראשם של אלו שכתבו מה שכתבו. אבל, אני יודע, שגם אני הרגשתי פתאום צורך ענק לכתוב משהו. אולי אלו היו דברים, אולי מילים ששמעתי, או שקראתי, הם שגרמו לצורך הזה להתעורר. ואולי בעצם זה לא מדויק. אולי אלו דווקא דברים שכבר הרבה זמן יושבים לי על הנשמה ומציקים ללא הרף, רק מחכים להזדמנות להתפרץ...

אז מה היה לנו אז, לפני 45 שנה ביום כיפור? ואל תדאגו, אני לא הולך להיות עוד פרשן. אני הולך להזכיר ולדבר רק על נושא אחד, כי הוא נושא שיש לו היום מקבילה ענקית! דמיון מדהים.

זה הדמיון בקונספציה, הדמיון במילים השולטות, הדמיון בשמות העצם המשתתפים, הדמיון במעשים.

"הממזרים שינו את הכללים..."

אזכיר: מה הייתה הקונספציה לפני 45 שנה: 

הדעה הדומיננטית בציבור, זו שנדחפה על ידי השלטון הייתה "מעולם לא היה מצבינו כל כך טוב"... ועיקריה הנובעים היו שהצבא המצרי לא ייצא למלחמה לפני שתהיה בידו מערכת או מערכות נשק חדשות ומודרניות שיוכלו להכות בצה"ל וגם בעומק ישראל.

את "התורה" הזאת טחנו לנו במוח, לכולנו, שנים ארוכות. ואנחנו - שמחים בחלקנו - היינו משוכנעים, שבינתיים יש לנו את יכולת המחץ הדרוש, הן על ידי חיל האוויר (הכי טוב בעולם) והן וגם על ידי אוגדות השריון האגדיות; כשכולנו זכרנו את הביצועים ממלחמת ששת הימים.

זו הייתה הקונספציה. מילים אחרות, בזה כולנו האמנו ובגלל זה ישנו טוב בלילות ואכלנו טוב מאד בימים. נשמע מוכר?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[להרחבה על המושג: 'קונספציה', לחצו כאן]

והנה, ראו מה קרה. אז... "הממזרים שינו את הכללים!" אולי הם בכלל לא ידעו שיש כאלו...

והם דפקו לנו את הקונספציה!

במקום לחכות עד שתהיה להם איזה מין מערכת קסמים כזאת, הם הצטיידו בעשרות אלפי טילים! ובאיזה טילים? בטילי נ"ט הכי עתיקים והכי מצ'וקמקים שיש... והם נתנו אותם לידיהם של עשרות אלפי "איכרים קונספטואלים"... והם עשו לנו בית ספר! מה זה בית ספר?! בית ספר לקונספציות... זוכרים?

עשרות אלפי טילים פרימיטיביים (הסאגרים) שהופעלו על ידי פשוטי העם שעצרו את צה"ל הגדול והנוראי.

[בתמונה: הסאגר... למקור התמונה, לחצו כאן]

רואים כבר את הדמיון?

ועוד דבר אגיד, אולי אשאל – האם היו אז, לפני 50 שנה כאלו שצעקו "עיצרו! חישבו!" כאלו המכונים היום "טרחנים", "נודניקים", "שרלטנים"? ואני אשיב – היו! בטח שהיו, אז מה? הזיז למישהו?

אז לידיעתכם, חלקם של אלו שצעקו, ואגב, ביניהם גיבורי ישראל אמתיים, עדין כותבים, ועל זה בדיוק, עד עצם היום הזה...

תשאלו למה אני מזכיר את זה ולמה הדוגמה הזאת דווקא?

ובכן, וכבר רמזתי, זה בגלל הדמיון או אפילו הזהות במילים. המילים בהן השתמשנו אז וגם היום, הנה:

  • "עשרות אלפי רקטות וטילים";
  • "עליונות חיל האוויר";
  • "מהירות התמרון";
  • וכן גם, ובעיקר, בגלל הקונספציה. הקונספציה של אז שלא השתנתה – מעולם לא היה מצבינו טוב יותר! מצד אחד זו עליונותנו המוחלטת, ומצד שני, אפסותם שלהם (אולי כמעט אפסותם).

עכשיו, לפני שאני ממשיך, אני מבקש להבהיר שאני לא מתכוון לדבר, בטח לא לערער על שום תורת/תפיסת ביטחון של מישהו (מישהו מוסמך, יעני), שהרי אני גם לא מכיר אף אחת מאלו. (יש בכלל?). אני גם לא אזכיר שום תפישה או מחשבה פוליטית! אבל, אני כן בא לערער, או לפחות לתת חומר למחשבה אחרת, על כמה קונספציות שבהן מלעיטים אותנו ללא הרף. ומלעיטים זו מילה מכובסת! המילה היותר נכונה היא 'שטיפת מוח', כי זה מה שעושים לנו כבר הרבה מאד זמן. ועוד אגיד, שגם שלא רק שוטפים, אלא, גם חונקים כל ביקורת לגיטימית אחרת!

[להרחבה על המושג: תורת הביטחון - תפיסת הביטחון, לחצו כאן]

אני מבקש לבחון נקודות בקונספציה העכשווית, מנקודת המבט שלי, מהניסיון שלי ומהידע שלי. אני אבחן, אשאל שאלות, אגיד מה שאני חושב והיכן שאחשוב שאני יכול, גם, ובמלא הצניעות אגיד מה אני חושב/מציע.

עובדות/נתונים

מדברים על כך שיש בצפון, בלבנון, מעל 200 אלף רקטות ועוד כמה מאות (אולי רק עשרות) טילים, בקטרים גדולים, בתחום גדול של משקל הראש הקרבי ולטווחים שיכולים כנראה לכסות את כל צפון ומרכז הארץ.

[בתמונה: הרקטות של חיזבאללה. למקור התמונה, לחצו כאן]

שימו לב שפעם ראשונה בתולדות המלחמות שלנו, יש לאויב טילים עם רש"ק גדול ועם דיוק פגיעה אמתי ורציני. אני לא זוכר שהיה את זה למי מאויבינו אי פעם. אני מדבר רק על חימוש קרקע/קרקע.

במילים אחרות, יותר מעשיות, יותר מעניינות – הכמות הענקית מאפשרת לו, לאויב, לירות עלינו אין ספור מטחים כשבכל מטח יש מספר רב של רקטות, וגם להתמיד בכך ימים ארוכים. מאד ארוכים.

הדגש שלי כאן הוא רב פנים -  הרבה מאד מטחים (נאמר 20-10 רקטות במטח), צפיפות רבה (בזמן) בין המטחים, ריבוי מטרות על פני שטחים רחבים, הרבה ימים. שבועות.

ועוד דבר שהיכולת שלו מאפשרת, כנראה יכולת יותר מצומצמת, וזה לפגוע במטרות איכותיות שלנו (שדות תעופה, בתי חולים, בתי זיקוק, רפאל...) ולגרום נזקים כואבים של ממש.

ומה אומרת הקונספציה העכשווית שלנו?

  • היא אומרת שחיל אוויר ישמיד על הקרקע את מרבית מערך הרקטות הנ"ל, זה שתיארתי קודם.
  • היא מוסיפה ואומרת גם, שהכוחות המשוריינים והרגליים ימשיכו בכך, בהשמדת מערך השיגורים הזה, כמעט כיבוש לבנון.
  • והיא עוד אומרת, שבמה שיישאר מזה, ממערך הרקטות הזה, בעת שהן יישוגרו לעברינו, מערכת כפת ברזל תדע לטפל בזה היטב.

יש בקונספציה עוד מושג אחד "מדליק" והוא "הגנה רב שכבתית". שם מדברים איך יש לנו טילים מיירטים לכל טווח האיומים שבאים מהאטמוספרה (שרביט, חץ 1, חץ 2)

ועוד אומרים, שייתכן ויהיה צורך לפנות יישובים.

כמובן שיש בתפיסת הבטחון (אולי זאת בעצם תפישת הגנה?) עוד ועוד נדבכים, אך לא בהם אני רוצה להתעסק. אני לא מבין בהם דבר.

[בתמונה: משגר טילי MIM-104D פטריוט בתצוגת חיל האוויר הישראלי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי MathKnight and Zachi Evenor קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY  4.0]

אומרים "שאין הנבואה ניתנה, אלא, לטיפשים"... אז אומרים... ובכל זאת, אני אסתכן....

אגיד מה אני חושב על ה"קונספציה" העכשווית שלנו. כי אני לא חושב שזו בדיוק על תקן נבואה...

הבעיה הראשונה עם הקונספציה הזאת היא שהיא מניחה - כך זה על כל פנים נראה - שכל ההתרחשויות קורות בטור, זאת אומרת אחת אחרי השנייה - קודם חיל אוויר שלנו פועל ורק אחר כך הם יורים.... אני חושב שלא זה מה שיקרה!

אני חושב שברגע שהמטוס הראשון ממריא, הם גם מתחילים לשגר... ולכן, בעצם, ממש ברגע זה הקונספציה שלנו מתרסקת.

ואלך מהקל אל הכבד.

הקל – עניין המטחים. זכרו שזה לא כמו מה שהתרגלנו שיוצא מעזה.... כאן, מלבנון, חיזבאללה יוציא, ובבת אחת, מספר גדול מאד של מטחים, בכל אחד עשרות רקטות, לעבר, נאמר, קרית שמונה ונהריה. ואולי גם עוד שני מטחים, אחד לצפת ואחד לרפאל. ויכולתי גם להגיד עוד 6 מטחים...

ונניח אפילו שליד כל אחד מהמקומות האלו יש עמדת כיפת ברזל.

ואז, אני שואל, עם כמה איומי רקטות יכולה עמדת/סוללת כיפה להתמודד בבת אחת? כמה טילים יש לה מוכנים במשגר? כמה טילים מוכנים יש בסוללה? כמה זמן לוקח לטעון מחדש?

אני מבקש להזכיר, שממש לא מדובר בהתמודדויות כמו אלו שאנחנו מכירים (אנחנו מכירים רק מה היה בהתמודות מול חמאס בעזה ושכחנו כבר מה היה במלחמת לבנון). אז בשביל לקבל מושג יותר טוב, אני מציע שתחזרו לראות סרטים ממלחמת העולם השנייה על שיגור הקטיושות, אלו שמופיעים בד"כ בסוף הסרט...

[הסרטון: Мощнейшая артиллерийская канонада! Залпы "Катюш", пушек и гаубиц утром 19 ноября 1942 года. יו טיוב]

ונחזור למציאות – במטח יחיד, כאן, "שלי", יש, נאמר 20 רקטות... נראה לי מספר סביר,

ונניח, רק נניח, שהכיפה הצליחה, באמינות 100% לרסק את כל הרקטות האלו. באמת.

אבל, ושימו לב, כי כבר, ממש כבר, עוד מטח אחד כזה הגיע... ומיד אחריו, ממש מיד, עוד אחד... ואתם זוכרים כמה רקטות יש להם וגם שחיל האוויר שלנו עוד לא הצליח להשמיד את כולן...

אז מזה אתם צריכים להבין מדוע אמרתי שבדיוק עכשיו, ואני אף טוען, שברגע זה, נדפקה כל הקונספציה שלנו!!! ואם אני טועה בספירת המטחים והיירוטים, זה בכלל לא משנה! כי אז הרי זה יקרה שעה אחת אחר כך!! או אולי חצי שעה...

ולכן, לעזאזל, הרי זה בדיוק כמו שהיה ביום כיפור אז! ידענו על הטילים, ידענו מה הם שווים, אבל, חשבנו שאנחנו יודעים יותר טוב! ושאנחנו יותר חכמים וגם יותר חזקים... אלא מה? כנראה שאנחנו לא. לא ממש. אז מה אנחנו כן? אנחנו שוויצרים, אנחנו יהירים, ולכן כנראה אנחנו גם לא לומדים! מי בכלל יכול ללמד אותנו...

הנה לפניכם המחשה מצולמת - 'רכה' יחסית - של התקפות רקטות ה- V2 הגרמניים על לונדון ב- 1945...

אז אתם ("מחליטי ההחלטות") יכולים עכשיו לשאול, ובצדק, "האם אתה יודע משהו שאנחנו לא יודעים?" ואז אני אשיב – לא! אני לא יודע דברים שאתם לא יודעים, אבל, אתם, אתם שאמנם יודעים, יודעים אפילו יותר טוב ממני, אבל, או שאתם אטומים, או שיש לכם מערכת שיקולים זרה!

אתם, ככה זה נראה, למשל, אחרי שגיבשתם את קונספציית הכיפה, כנראה שאי אפשר כבר לבלבל אותכם עם העובדות. אל תעלבו. תמשיכו לקרוא. (יהיה מעניין, אני מבטיח...)

אני מניח, בעצם אני יודע בוודאות, שיש בתוך מערכת מקבלי ההחלטות אנשים טובים ומקצוענים עד מאד. ואני בטוח שבכל מה שכתבתי עד כאן לא חידשתי להם שום דבר בשטח המבצעי, זה שעוסק בהתגוננות מפני התקפות של רקטות מהצפון. לא חידשתי דבר בעצם לאף אחד.

ובכל זאת, אני רוצה להמשיך ולכתוב דברים נוספים. חלקם או כולם יהיו ידועים, אני בטח לא אמציא שום דבר חדש, אבל, אני צריך את כל הריכוז שלהם כאן בשביל הסייפא של הדברים שאכתוב בסוף. הנה הם, ראו:

למשל, יכול להיות תרחיש שבו תקיפה של "מצפון תיפתח הרעה" תתחיל דווקא עם תקיפה של כל בסיסי חיל אוויר עם עוד שני בתי חולים גדולים, וזאת, על ידי טילים מדויקים כבדים שיש להם.

ולמשל אחר: תקיפה של בתי הזיקוק ומתקני האמוניה, יש להם הרי עוד כמה טילים מדויקים... וזה הרי אסון אקולוגי ידוע....

ולמשל נוסף, כמה מאות רקטות ישוגרו לעבר חיפה. את כולן צריך ליירט. ועם 80% הצלחה של כפת ברזל(!), רק 100 רקטות חדרו העירה....

[בתמונה: הפצצת בתי הזיקוק - אסון אקולוגי ידוע מראש... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי RonAlmog. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

והבלוף הגדול – פינוי תושבים... את מי? לאן? הרי כל המדינה חשופה! יש בכלל למישהו תוכנית? האם לא ברור שעובדים עלינו בעיניים?

ועוד דבר. רק אזכיר במילה. כסף. כמה זה עולה לנו.... האם יש לנו? הנה כמה מספרים – טיל כיפה – עשרות אלפי דולרים, טיל שרביט – מיליונים, טילי חץ – מליונים....  אז איך אמרו פעם? "עוד ניצחון כזה....".

פתאום נזכרתי במשהו מההיסטוריה הרחוקה: ממלחמת המפרץ הראשונה. היינו (כל המדינה!) בטראומה מהנשק הרקטי (אמרו שעם כימיה) של סאדם חוסיין. הוא ירה עלינו כמה טילים. אולי 10... חצי מהטילים שלו התפרקו באוויר בדרך... אבל, המדינה הזאת, כולה, התכסתה בניילונים, הסתגרו בבתים... מסכות גז על הפנים, כמעט נחנקנו מחוסר חמצן... ובמציאות? בבאר שבע נפלו רקטות עם ראש קרבי מבטון...

אבל – כל מדינת ישראל האימתנית הייתה בעוצר.... פרופורציות...

אלו הם הדברים, לפחות חלקם, שכולם יראו וכולם גם יידעו, שאני ושכמותי נבקש לבחון אותם למולכם, "מקבלי ההחלטות", אל מול מה שלמדנו מ"יום הכיפורים ההוא". ותאמינו לי שאנחנו למדנו! ואני שואל, האם גם אתם ("מקבלי ההחלטות") למדתם?

מי שעומדת לבחינה זו הקונספציה. ואני שואל: האם למדנו משהו מאז? ובמילים אחרות, האם עשינו מה שצריך קודם, כשידענו מראש ובדיוק את מה שעומד לקרות? האם גם עשינו כל מה שאפשר לעשות? כל מה שצריך לעשות? 

וכדאי לכם "מקבלי ההחלטות" ללמוד היטב את השאלות הבאות, כי זה בדיוק מה שישאלו אחר כך בוועדות החקירה! 

[בתמונה: זה מה שישאלו בועדת החקירה... ועדת אגרנט שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים... מולידי המושג 'קונספציה' בשיח הישראלי. צילום: יעקב סער, לע"מ]

הנה דוגמאות של מה יכולנו לעשות

שאלות שיישאלו אחר כך... למשל, בעיות של העורף – (בעיה אחת קטנה לדוגמה):

  • כמה בתי חולים מוגנים יש באזור הצפון? ואם לא בתי חולים, אז רק כמה חדרי מיון יש מוגנים? אני שומע בתקשורת שכבר היום חדרי המיון קורסים, אז לכמה נפגעים נוספים שיבואו במסות הם ערוכים?  או...
  • איך בדיוק יתנהל "הפינוי לעורף"? מי יתפנה ולאיזה עורף? באיזה קריטריונים קובעים את זה? זה הרי משהו שיודעים היום, נכון? יש שם עדיפויות? איזה יישוב יפונה ולאן? מישהו הקדיש לזה דקה מחשבה היום? מישהו מהמקבלים בעורף יודע כמה מגיעים אליו? בטח יגידו "קודם ילדים". יפרידו משפחות, אחים ואחיות? אני שם את ראשי שאף אחד לא חשב ושאין תכניות ושאין כלום חוץ מדיבורים...
  • ובכלל, יהיה דבר כזה שנקרא עורף? מין מקום כזה ששום רקטה או טיל בכלל לא יכולים להגיע אליו? שאלה קשה, הא???

ולמה אני אומר את זה? כי זה בדיוק אותו דבר כמו עם מאות אלפי הרקטות שיש לחיזבאללה. כולם יודעים, אולי גם חושבים, אבל לא חושבים עד הסוף! ואולי הגזמתי – אפילו לא התחילו לחשוב...

בדיוק כמו שהיה ביום כפור לפני 45 שנים.

בואו כעת נחשוב ונדבר על בעיית ההתגוננות ממטחי הרקטות. וזה לא מסוג הדברים שאני אומר שלא חשבו. ההיפך! אין גבול לחשיבה שעשו! אני בטוח. ויודע. אבל, מה שאני לא בטוח הוא האם שם היו חופשיים לחשוב על הכל, או לא. אז זהו שאני בטוח שלא. לא היו חופשיים. כי אם היו חופשיים לחשוב ממש על הכל, ובלי האילוצים שאני אמנם לא מכיר ספציפית (נניח), אבל אני מכיר היטב שיש!, אם היו חופשיים,  אז לא היו שמים את כל הביצים בסל אחד! לא נגד איום שכמותו לא חוו כאן מעולם!  ובכל זאת שמו. את הכל, ובסל אחד. במקרה זה כפת ברזל. היו עוד הצעות. ולא אשאל למה, לא מעניין אותי!

אז מה אני בכל זאת אומר, או בעצם מה אני שואל, כי זה בדיוק גם מה שיישאלו אח"כ, שם, בוועדת החקירה שתקום, זו שתבדוק, זה –

למה, אחרי שידעתם את המגבלות הברורות שיש בסל האחד, למה לא הוספתם עוד סל, או סלים?

[בתמונה: כיפת ברזל - עם כמה מטחים היא יכולה להתמודד בעת ובעונה אחת? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי צילום - נחמיה גרשוני - הפליקר של צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אז שימו לב כעת:

אני צנוע ואומר לכן מיד שאני לא ממש מומחה לטכנולוגיות של סלים. אני לא מומחה למערכות גילוי, ולא למערכות עקיבה, ולא למערכות יירוט וגם לא למערכות לייזרים. אבל, אני כן מומחה, וגדול, למערכות ולמומחים! ועוד יותר אני מומחה ל"וועדות". ויש לי קבלות. הן כבר אמנם צהובות, אבל קיימות. תלויות אצלי על הקיר... קירות בעצם...

ואני יודע, למשל, שככה:

באף מקום בעולם לא הייתה אז מערכת מבצעית נגד רקטות ארטילריות טקטיות מהסוג שאנחנו צריכים. היו ויש לאמריקאים מערכות נגד טילים בליסטיים, לא רלבנטי לנו, אבל, ומעניין! הן אמנם מבוססות על יותר משיטה טכנולוגית אחת (הרבה סלים).

אפשר היום לקבוע בוודאות, שפערי הידע שהיו לנו, במדינה, ליישום תכנית שאפתנית כל כך, כזאת שתגלה איום רקטי בזמן אמתי, תבין את מסלולו ותשגר כנגדו טיל מיירט, הפערים האלו היו עצומים. והם היו עצומים אצל כל מציעי ההצעות [אולי אצל מי שהציעו להשתמש בתותח הימי או בתותח 40 מ"מ הפערים של היירוט (בלבד) היו מועטים, אבל הביצועים היו על הפנים].

חשיבותו של מגוון האפשרויות

מה שאני רוצה להדגיש ולחדד זה את המחשבה, שלי אמנם (אך יש לי המון שותפים), שבמקרה הזה, כשרמת הפערים היא כל כך גבוהה, אז אין ספק שהיו צריכים אז, ומההתחלה, ללכת על יותר מפתרון יחיד! ולא הלכו כפי שאנחנו יודעים.

ובטוח שיש כאלו שמודים היום, למי שמודים, שזה הצליח...

חבל מאד שלא הלכו אז על עוד פתרונות. לפחות כברת דרך. אבל, וזה העיקר, היום, לאחר שהתברר באופן הרבה יותר מוחלט שגם האיום הוא שונה, ושונה באופן דרסטי, אז עדין לא מאוחר לחפש ולמצוא פתרון נוסף. זה לא בושה, זה לא אסון, זאת לא שגיאה! זה פשוט הכרחי! למצוא עוד סל! ויתרה מזאת, ושימו לב, היום אנחנו גם הרבה יותר חכמים. אנחנו מבינים היטב, ואף הרבה יותר טוב, את האיומים, וגם, איפה החולשות שלנו ואיפה החוזקות של האיום!

[להרחבה על המושג: 'מגוון', לחצו כאן]

לכן, אנחנו נדע היום, ויותר טוב מבעבר, להגדיר ולהבהיר מה אנחנו רוצים, וזאת, במקביל לעובדה שיש לנו כיפה שעובדת היטב, וכשאנחנו יודעים ומבינים את מגבלותיה הפיסיקליים!

תארו לכם מערכת שנשענת על חלקי מערכת הכיפה, למשל על כל נושאי השליטה והגילוי, אבל יש לה, בנוסף, גם אפשרות יירוט עם לייזר! אני מדבר על מערכת משולבת, רק הוספתי עוד סל (עוד מיירט), ולמי שאומר "שאי אפשר בגלל..." אענה שככה בדיוק הרי אמרו גם לפני שהייתה כיפה!

אז עכשיו, אחרי שיצליחו, כי אין ספק שיצליחו, תחשבו על "כיפת זהב", ואיזה פיצוץ של מערכת זאת תהיה! (בין כל הנירות הצהובים שאני שומר יש גם את רשימת ה"אי אפשרים", כי זה מה שאמרו לי, כמעט תמיד...).

בכוונה הזכרתי כאן דווקא את השימוש בלייזר. ולכל המעוניינים, זה לא בגלל שאני מבין יותר מדי בלייזרים! עשיתי את זה בשביל להוסיף מימד פיסיקלי נוסף למערכת הקיימת, כי זה, בהגדרה, מקפיץ את הביצועים!

[בתמונה: תותח לייזר מבצעי הממוקם על ספינה של הצי האמריקני. צילום מסך מרשת CNN]

לא הזכרתי מערכות אחרות מפני שאני לא מכיר אותן. אני מניח, ואולי בטעות, שהן יהיו מקבילות טכנולוגית, כך או אחרת לכיפה. ואני בכוונה מחפש טכנולוגיה אחרת, משהו אחר לגמרי! זה כי אני מחפש את קפיצת הדרך! לא "רק שיפור". ואם אני טועה או לא יודע מספיק, אז אדרבא ואדרבא, קדימה, תביאו אתם עוד סל!

אמרתי, כתבתי בתחילת הקטע שאני כותב את השאלות שאולי ישאלו פעם בוועדת החקירה אחרי "הפייסקו האפוקליפטי" שתיארתי. אבל ברור, אני מקווה, שלא באמת התכוונתי לוועדת חקירה!!! אני רק מציע חומר למחשבה! כזה שעונה על השאלה - האם עשינו? האם עשינו מה שיכולנו?

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

8 thoughts on “דן רוגל: קונספציית יום הכיפורים – מצפון תיפתח הרעה

  1. Pingback: דן רוגל: 'שומר החומות' – כמראה מול פרצופנו! - ייצור ידע

  2. Pingback: דן רוגל: 'שומר החומות' – כמראה מול פרצופנו! - ייצור ידע

  3. לכל אורך המלחמה הקרה בין הגוש המזרחי והמערבי, שלטה התפיסה של "מאזן האימה". כל אחד מן הצדדים ידע, כי ברשות היריב נשק בעוצמה ובכמות היכולה להשמיד את מרכזי האוכלוסייה שלו, והידיעה הזאת הספיקה בכדי למנוע פתיחת מלחמה. התפיסה הזאת נכונה, כל עוד מקבלי ההחלטות בשני הצדדים חושבים בהיגיון. שום ראש מדינה, ואפילו זו מדינה טוטליטרית, לא ירצה להעמיד את מדינתו בסיכון כה גדול. גם אם נניח כי שליטי איראן, שהיא ראש הנחש, הם אנשים הגיוניים שלא ירצו להמיט חורבן על ארצם, עדיין נקודות החיכוך הן עם ארגוני מחבלים – חלקם עם מנהיגיהם הגיוניים, פחות או יותר, אך חלקם סוררים. גם אם נחזיר את כל לבנון ואת כל רצועת עזה לתקופת האבן, ונצליח להשמיד 90% ממערכי הטילים – עדיין נספוג מכה אנושה, אשר ממנה נתקשה להתאושש. למען האמת אנו עומדים היום בדילמה לא פשוטה (וזה עוד לפני שמדברים על איראן גרעינית).

  4. כולנו חכמים ! כולנו יודעים ! כולנו מדברים ! וכולנו זועקים אך… בפה סגור ! ומעט הצלילים אשר כן בוקעים כבר… הם נופלים על אוזניים ערלות של אישים שחצנים המסירים כלאחר יד… מעל שולחנם וסדר יומם כל אשר עלול לקלקל את אוירת החגיגה… !!!
    ואני שואל בלא מעט תסכול – מה טעם יש בכל אשר נאמר ונכתב אם אינו חודר את שכבות האטימות…
    הן של ההנהגה האזרחית של המדינה – ראש הממשלה והשרים… ! וכך גם של הנהגת הצבא – הרמטכ"ל וסגל המטה הכללי… !ומכאן אני מגיע לשאלה המעשית – הייתכן שאנחנו אלה הרואים ומבינים את חומרת המצב שהינו בכי רע !!! טועים טעות מרה בכך שאנחנו מסתפקים בכתיבה ודיבור שקטים ומנומסים… שמהם קל להתעלם… !!!! האם לא חלה עלינו החובה כמי שמזהים את הסכנה המרחפת מעל… לצאת מפינת הנוחות – מהכורסא הרכה בסלון החמים והנעים… אל הרחוב ולזעוק בקול מלא בכדי להעיר את אלה אשר נרדמו בשמירה… ! ואם צריך… אזי גם להפוך שולחן יחשב למעשה ראוי !! כי זאת חובתנו המוסרית לכלל העם בישראל – ללוחמים בחזית ולאזרחים בעורף כאחד ! ואני, מעמיד עצמי מוכן לקריאה בכל שעה ולכל משך הזמן שידרש !!!

  5. Pingback: יצחק בריק: הקונספציה של אז ושל היום... - ייצור ידע

  6. Pingback: על המאבק לשימוש בנשק הלייזר, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  7. מסכים לגמרי שיש דמיון בין המצב היום לבין התקופה שבין מלחמת ששת הימים לבין יום הכיפורים.
    אותה אוירה של ״מעולם מצבנו…״
    יש לא מעט אנשים שסבורים שבמלחמה הבאה נכה את כל האויבים שוק על ירך, זבנג וגמרנו, כי אין כמונו.
    כמי שהיה עד שבוע לפני המלחמה במוצב מצמד שבתעלה, אני רואה הרבה מאוד קווים מקבילים למצב היום.
    עדיפה האווירה שלפני ששת הימים כשהיתה הערכה גדולה מאוד לכוחות האויב. כי אז אתה מוכן לתרחישים היותר קשים.

  8. Pingback: מלחמת יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.