אבי הראל: מלחמת מדין ומלחמת אין ברירה

[בתמונה: וינסטון צרציל ומלחמת אין ברירה. הצילום הוא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת מטות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 21 ביוני 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשות מטות ומסעי המסיימות את ספר במדבר, מסיימות גם את מסעם של בני ישראל במדבר סיני קודם כניסתם לארץ כנען. בפרק ל"א, האל מטיל על משה את המשימה האחרונה שלו קודם מותו, והיא מלחמת ישראל במדין.

מלחמה זו מעלה מספר תהיות: עד עתה כבר נלחמו בני ישראל מספר פעמים, כדוגמת המלחמות כנגד עמלק, סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. כל המערכות הללו היו מלחמות כיבוש בדרך לארץ כנען. והנה, מלחמת מדין הינה מלחמת נקמה, שבאה בעקבות עצת בלעם למלך מואב ולמלך מדין להטיל כאוס מוסרי במחנה ישראל, בכך שהחטיאו את בני ישראל בעבודה זרה וזנות על ידי הפקרת בנותיהן.

גם התיאור של החוזרים משדה המערכה ממדין הוא שונה מכל מערכה שקדמה לה. כל מי שהיה שותף למעגל הראשון של הלחימה במדין, צריך היה לעבור סוג של טיהור כדלקמן: "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם. וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו"[1]. לשון אחר – במקום שמחת הניצחון על מדין, הלוחמים שחזרו משדה הקרב צריכים להיות מורחקים ממחנה בני ישראל ולעבור תהליך טיהור מורכב. זאת ועוד. לא רק הלוחמים צריכים לעבור טיהור, גם כל השלל והמלבושים שלהם צריכים לעבור תהליך טיהור דומה.

[ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]

מדוע יש צורך לעבור טיהור דווקא במלחמה זו ולא בקודמותיה?

על כך יש תשובה מעניינת מתקופת הגאונים[2]. על פי תשובה זו[3], מלחמת מדין הייתה המלחמה הראשונה בה בני ישראל הרגו ונקמו באויביהם באופן ממשי. במלחמות הקודמות, האל המקראי נלחם להם, כך שבני ישראל לא נאלצו ללכלך כמעט את ידיהם בדם אויביהם. כאן, המלחמה עוברת לשלב הטבעי שלה, ללא עזרה אלוהית, או אז יש צורך להיטהר ממנה.

התשובה אינה מספקת בלשון המעטה, מה גם שאם נעיין במלחמות בני ישראל הקודמות, נמצא שגם בהן בוצע הרג לא מבוטל של אויבי בני ישראל. אשר על כן, צריך לחפש סיבה אחרת לכוונת המקרא כאן. לטעמי, הכוונה הינה שכאשר יש מערכה שאינה מלחמת אין ברירה, אלא סוג של מסע של נקמה, הרי יש להיטהר ממנו, כדי לרסן ולבלום עד כמה שניתן את האופי האנושי, התאב לנקמה אלימה. אמנם, הגדרים הכתובים במלחמת מדין, מחייבים ונכונים מעתה ואילך גם לכל מערכה רגילה, שאין בה אופי של נקמה; זאת, כדי להדגיש באופן חד וברור כי גם במלחמה צודקת של אין ברירה, כל אחד מהלוחמים יוצא ממנה עם שריטה כלשהי, גם אם המדובר בניצחון גורף.

[ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן  במלחמת מדיין / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

מלחמות אין ברירה

בהיסטוריה ישנן דוגמאות אין ספור של מלחמות אין ברירה, אך נדמה כי דבריו המפורסמים של וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, יכולים לשמש אות ומופת למלחמת אין ברירה שיש לצאת אליה בכל האמצעים האפשריים: "... אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, נילחם בים ובֿאוקיינוס, נילחם בבֿטחה ובֿכֿוח מוגבר באוויר; אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר אשר יהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות ובֿרחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע..."[4].

 

.

לאחר הדיון במשמעות המלחמה, יש חוקרי מקרא רבים המטילים ספק באמינותו ההיסטורית של הסיפור של מלחמת בני ישראל במדין בגלל הסיבות הבאות:

  1. לפי הטקסט המקראי כאן, האומה המדיינית הושמדה, ואם כך היה עליה להעלם ולא להופיע בספרי המקרא האחרים. חרף זאת המקרא מוסיף להזכיר את מדין כדלקמן:" א וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד-מִדְיָן, שֶׁבַע שָׁנִים.  ב וַתָּעָז יַד-מִדְיָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת-הַמְּעָרוֹת, וְאֶת-הַמְּצָדוֹת.  ג וְהָיָה, אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל--וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, וְעָלוּ עָלָיו.  ד וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-יְבוּל הָאָרֶץ, עַד-בּוֹאֲךָ, עַזָּה; וְלֹא-יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר.  ה כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, יבאו (וּבָאוּ) כְדֵי-אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם, אֵין מִסְפָּר; וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ, לְשַׁחֲתָהּ.  ו וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד, מִפְּנֵי מִדְיָן; וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.  ז וַיְהִי, כִּי-זָעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה, עַל, אֹדוֹת מִדְיָן"[5].
  2. על פי המסופר אצלנו(פרק ל"א, פסוק מ"ט), בני ישראל לא סבלו אבידות בקרב עם המדיינים, עובדה שאינה מתקבלת על הדעת, בעיקר שהמדובר במלחמה רגילה ולא במלחמה ניסית.
  3. השלל המתואר במקרא שנלקח מהאומה המדיינית הינו פנטסטי במספריו הגדולים.
  4. יהושע שנתמנה קודם לכן למחליפו של משה אינו מוזכר בה כלל, לא כמפקד הצבא של בני ישראל ולא בכול תפקיד אחר.
לעומתם יש חוקרים[6] שטוענים כי סיפור מלחמת מדין הינו סיפור אוטנטי, ויש בו גרעין היסטורי, משלל סיבות. להלן העיקריות שבהן:
  1. שמותם של נשיאי מדין נראים נכונים לתקופה הקדומה.
  2. בשלל המלחמה הנוכחית עם מדין, אין שלל של גמלים, בניגוד למסופר בספר שופטים. היות שגמלים מבויתים לא היו בנמצא במזרח הקדום עד לסוף תקופת הברונזה, הרי שמלחמת מדין בספר במדבר קולעת לאמת היסטורית זאת.
  3. פרשת בלק מתארת את ישיבתם של שבטים מדיינים בעבר הירדן שהיו בברית מדינית וצבאית עם המלך סיחון. אשר על כן, בני ישראל היו חייבים להילחם בהם להגיע לארץ כנען.

[לקובץ המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן] 

[ציורי תנ"ך / משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

לפי סיבות אלה ואחרות, נקבע לבסוף כי סיפור מלחמת בני ישראל במדין הינו סיפור שיש בו גרעין היסטורי אוטנטי, למרות שהוא סובל ממגרעות רבות ומחוסר דיוק משווע בעיקר בשלל שנלקח ממדין ומהעובדה שהייתה זו מערכה צבאית ללא נפגעים בצבא בני ישראל. יש גם להתייחס בעירבון מוגבל להשמדתם המוחלטת של המדיינים, והכוונה כאן הינה ניצחון גורף שמשול להכחדת האומה המדיינית.

אחרית דבר

מלחמת מדין מלמדת את הקורא המקראי כי כל מלחמה, גם אם תהיה הצודקת ביותר, יש לה מחיר כבד גם בעת ניצחון. אין זה משנה אם המדובר בנזקי גוף או נפש, המחיר תמיד יהיה גבוה. בנוסף, הלקח הנלמד כאן שיש לנקוט באקט מלחמתי רק שאין ברירה, ואין אפשרות לנקוט דרכים אחרות לא אלימות לפתור סכסוך כזה או אחר. ברם, ברגע שהמדובר במלחמת אין ברירה, יש להילחם בכל העוצמה ובכל האמצעים האפשריים. בנוגע לשאלה האם מלחמת מדין הייתה מלחמה אוטנטית או דמיונית, אנו הכרענו לטובת החוקרים האומרים שיש בסיפור מלחמת ישראל במדין גרעין של אמת היסטורית, תוך ידיעה ברורה שאין הסיפור מדויק כל צורכו, בפרמטרים הבאים: בכמות השלל העצומה שנלקחה ממדין, בתיאור כי  לא היו נפגעים בקרב בני ישראל, ובקביעה כי האומה המדיינית נכחדה, בעקבות המלחמה  מעל פני האדמה.

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת מטות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] במדבר, פרק ל"א, פסוקים – י"ט-כ.

[2] תקופת הגאונים - תקופה המשתרעת מסוף המאה ה-6 ועד אמצע המאה ה-11. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בכל ישראל. הם עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על כל תחומי החיים.

[3] ראה – ספר תשובות הגאונים, מהדורת ליק, שנת תרכ"ד, סימן ק"ג.

[4] נאום בפרלמנט הבריטי, 4 ביוני 1940, מתוך - וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה, הוצאת עם הספר, 1956, תרגום אהרון אמיר, עמ' 103.

[5] שופטים, פרק ו', פסוקים: א' –ז'.

[6] עולם התנ"ך, במדבר, הוצאת דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 178- 179.

2 thoughts on “אבי הראל: מלחמת מדין ומלחמת אין ברירה

  1. Pingback: פרשת בלק באתר ‘ייצור ידע’ - ייצור ידע

  2. Pingback: 'פרשת מטות' באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.