אבי הראל: לא בשמיים היא, דיון בדרכי ההכרעה ההלכתית

[ציורי תנ"ך/ "אתם ניצבים היום"/ציירה: אהובה קליין(c) שמן על בד]

[ציורי תנ"ך/ "אתם ניצבים היום"/ציירה: אהובה קליין(c) שמן על בד]

בפרשת ניצבים קובע המקרא, כי מקור הסמכות ההלכתית שייך לאדם המצוי בארץ, ולא לתופעות ניסיות כבת קול. זאת ועוד: בעקבות השימוש הנרחב שנעשה במקורות הנוצריים בבת קול, כדי לבסס את ישו כנביא לגיטימי - הבא לתת לאנושות דת חדשה - פוסק הרמב"ם כי לאחר מתן תורה בהר סיני, איש אינו יכול לשנות את דברי המקרא, גם אם הוא משתמש בסמכותה של בת קול, או במסווה של נביא האל...

עודכן ב- 25 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת ניצבים אנו מוצאים כי המקרא קובע במפורש כי המקרא ירד בשלמותו כדלקמן: "לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" [1].

מעבר לפשט הרגיל של הפסוקים, האומר שלאחר מתן תורה בסיני, לא נותר דבר שלא ירד ארצה, הרי שפסוקים אלה שימשו כתנא מסייע, לעניין סמכותם של חכמים. המדובר בוויכוח הלכתי מעמיק בין ר' אליעזר [2] וחכמים, האם תנור העשוי חוליות חולית (תנורו של עכנאי; ראו תמונה למטה), מקבל טומאה או לא, כדלקמן:" באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.

  • אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
  • חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם.
  • אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
  • חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.
  • חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.
    עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא". מאי (דברים ל') "לא בשמים היא"? אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) "אחרי רבים להטות"[3].

[בתמונה: תנורו של עכנאי... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. לעוגן ברשת, לחצו פה]

[בתמונה: תנורו של עכנאי... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. לעוגן ברשת, לחצו פה]

אם אנו רוצים לסכם בתמצית את המחלוקת האמורה ניתן לומר עליה כי: "נקל לראות כיצד שימש מקור זה בסיס לעמדה האוטונומית. הביטוי העיקרי והמדהים של האוטונומיה מצוי בהעדר הכפיפות לדבר האל, בקביעה שהתורה היא "לא בשמיים", ולכן אין מקשיבים למסרים אלוהיים לגבי פרשנותה הראויה. הביטוי הנוסף לאוטונומיה הוא האופן שבו מכריעים את ההלכה בארץ, רוצה לומר הכרעה "דמוקרטית", הכרעת רוב. בכך משוחררת ההלכה לא רק מהתערבות אלוהית, אלא גם מהתערבות של נשיאים, כוהנים, גאונים או גדולי תורה. ההלכה מוכרעת ברוב דעות של דיינים כשרים, גם אם רוב זה פחות חכם, פחות מוכשר, ופחות ירא-אלוהים מהמיעוט. בהנחה שפני הדיינים הם במובן מסוים כפני הדור, הרי שפרוצדורת הכרעה זו מבטאת באופן מובהק את הרעיון שהתורה היא שלנו... ההלכה אינה תלויה בסמכויות על-אנושיות כדוגמת נביא, או בת-קול, אלא בהבנתנו שלנו, ובכוחנו לקדם הבנה זו במסגרת חברה נתונה" [4].

ברם, למרות קביעת חז"ל המפורשת כי אין משגיחים בבת קול, היות והסמכות נמצאת אצל האדם בלבד, הרי יש בנמצא מקור ידוע, הטוען כי אכן פוסקים על פי בת קול. המדובר בהכרעה במחלוקת בין בית הלל ובית שמאי על פי בת קול, כדלקמן: "שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותם, והללו אומרים הלכה כמותם, יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל" [5], ומבואר שם, שקודם שיצאה הבת קול, הרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, הרוצה לעשות כדברי בית הלל - עושה, ולאחר שיצאה הבת קול, אין עושים אלא כדברי בית הלל.

קיים מקור נוסף הקובע שבת קול הינה מקור הכרעה לגיטימי, למרות דברי המקרא והפרשנות שלהם, כדלקמן:" תנו רבנן: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים: יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו), אלא שאין דורו זכאי לכך, נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן. וכשמת אמרו עליו: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא!
שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה, ונתנה עליהם בת קול מן השמים: יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך - נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן. וכשמת אמרו עליו: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של הלל" [6].

[בתמונה: יצאה בת קול... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Howard Lake לאתר flickr]

[בתמונה: יצאה בת קול... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Howard Lake לאתר flickr]

מקורות אלו הביאו לכתיבתם של תירוצים רבים ולא מספקים, מדוע במחלוקתם של בית שמאי ובית הלל סמכו על הבת קול ואילו במחלוקתם של רבי אליעזר וחכמים לא סמכו. ההסבר המוביל (והלא מספק לטעמי) של הפרשנים, מדבר על כך שיש הבדל מה באה הבת קול להודיענו. במקום שבת הקול באה לחלוק על דברי המקרא, כמעשהו של רבי אליעזר, למרות שכידוע בדרכי הפסיקה ההלכתית - יחיד ורבים - הלכה כרבים, והבת קול פסקה הלכה כיחיד, במקרה שכזה אזי אין משגיחים בבת קול. אבל כשהבת קול באה להכריע במקום שאנו ללא יכולת הכרעה הלכתית ברורה, כדוגמת המחלוקת של בית שמאי ובית הלל, בזה אנו אכן סומכים על בת קול, שכן אין הבת קול באה לחלוק על דברי המקרא.

בת קול גם משמשת כמקור סמכות בנצרות. כאשר יוחנן המטביל, מסיים את טבילתו של יהושע, קראה בת קול מהשמיים עליו וכינתה אותו בן האלוהים. השימוש הרבני בבת קול, קיבל גושפנקא גם בנצרות, שהפך אותה לאחר מכן לדת עולמית.

כך מתוארת טבילתו של ישו על ידי יוחנן במקורות הנוצריים:"

  • במתי [7]: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־לוֹ וַיַּרְא אֶת־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ וְהִנֵּה קוֹל מִן־הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ."
  • במרקוס [8]: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ מִנְּצֶרֶת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וַיִּטָּבֵל עַל־יְדֵי יוֹחָנָן בַּיַּרְדֵּן׃ וַיְהִי אַךְ־עָלֹה עָלָה מִן־הַמָּיִם וַיַּרְא הַשָּׁמַיִם וְהִנֵּה נִפְתְּחוּ וְהָרוּחַ כְּיוֹנָה יֹרֶדֶת עָלָיו."
  • בלוקאס [9]: "וּבְהִטָּבֵל כָּל־הָעָם גַּם־יֵשׁוּעַ נִטְבָּל וַיְהִי הוּא מִתְפַּלֵּל וְהִנֵּה הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ׃ וַיֵּרֶד עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּדְמוּת גּוּף כְּיוֹנָה וַיְהִי־קוֹל מִן־הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר אַתָּה בְּנִי יְדִידִי בְּךָ רָצִיתִי."

[בתמונה: הטבילה. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Waiting For The Word לאתר flickr]

[בתמונה: הטבילה. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Waiting For The Word לאתר flickr]

בשל כך, פוסק הרמב"ם באופן מפורש, שגם בת קול וגם נביא אינם מקור סמכות לפסיקה הלכתית, והם אינם יכולים לחדש דבר בתורת משה, לאחר קבלתה כדלקמן: "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצווה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, שאין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרון לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת – הא למדת שכל דברי התורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותם, ונאמר לא בשמים היא – הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות או מופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצווה או לגרוע מצווה או לפרש במצווה מהמצוות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו – הרי זה נביא שקר"[10].

אחרית דבר

בפרשת ניצבים קובע המקרא, כי מקור הסמכות ההלכתית שייך לאדם המצוי בארץ, ולא לתופעות ניסיות כבת קול. זאת ועוד. בעקבות השימוש הנרחב שנעשה במקורות הנוצריים בבת קול, כדי לבסס את ישו כנביא לגיטימי הבא לתת לאנושות דת חדשה, פוסק הרמב"ם כי לאחר מתן תורה בהר סיני, איש אינו יכול לשנות את דברי המקרא, גם אם הוא משתמש בסמכותה של בת קול, או במסווה של נביא האל.  מעבר לפולמוס היהודי נוצרי כאן, יש כאן קביעה רדיקלית שיש לה פן אוטונומי מובהק. אין בנמצא יותר מסרים אלוהיים בדמותם של בת קול או נביא, שיקבעו את ההלכה. מי שקובע אותה הוא האדם וגם זה באופן דמוקרטי על ידי הכרעת הרוב. כל מי שחושב שניתן לקבוע הלכה על פי מסרים אלוהיים, או שההלכה יכולה להיקבע על פי דעת יחיד, טעות בידו.

נספח: בדרך/ חנה סנש

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי, 

הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,  

אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים  

סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר

וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.   

[התמונה משמאל: כריכת ספרה של חנה סנש, 'ללא שפה – שירים', שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ח, עמוד 20]

[התמונה משמאל: כריכת ספרה של חנה סנש, 'ללא שפה – שירים', שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ח, עמוד 20]

[לאוסף המאמרים על פרשת ניצבים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק ל', פסוקים י"ב – י"ד.

[2] רבי אליעזר בן הוּרקנוּס - מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבחירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. ראה - גילת, י. משנתו של רבי אליעזר בן הורקנוס ומקומה בתולדות ההלכה, תל אביב, תשכ"ח.

[3] בבלי, בבא מציעא, דף נ"ט עמוד ב'.

[4] הסברו של דני סטטמן, אוטונומיה וסמכות מתנורו של עכנאי, באתר של אוניברסיטת חיפה.

http://weblaw.haifa.ac.il/he/Research/ResearchCenters/Posen/PublicationsLibrary

[5] בבלי, עירובין, דף י"ג, עמוד ב'.

[6] בבלי, סנהדרין, דף י"א, עמוד א.

[7] הברית החדשה, מתי, פרק ג', פסוקים 13-17.

[8] שם, מרקוס, פרק א', פסוקים 9-11

[9] שם, לוקאס , פרק ג', פסוקים 21-23.

[10] רמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי תורה, פרק ט', הלכות א', ד'.

3 thoughts on “אבי הראל: לא בשמיים היא, דיון בדרכי ההכרעה ההלכתית

  1. שלום אבי,

    הנה מספר עובדות לסבר בהן את האוזן: גימטריה של הצרוף "בת-קול" 538.
    גימטריה של המילה "שכינה" 385 (אותן ספרות של הבטוי בת קול אך בשינוי מקום) + חמש אותיות המילה שכינה הרי 390 שהיא גימטריה של המילה "שמים".

    358 אותן ספרות אך בסדר שונה הוא "משיח". וגם "נחש" גם יחס הזהב נקבע ע"י המספרים 3,5,8

    כל טוב,
    אלפי

  2. אבי הראל יקירי, הנייר סובל הכל מכל וכל ובכלל זה האיוולת…החוכמה היחידה אותה ניתן לייחס "לחכמים", היא שעדיין הם מצליחים בכל הדתות והאמונות, להוליך שולל את רוב האנושות בדבר קיומו של אלוהים.. את כל הכתבים מאז ומעולם כתבו אנשים בשר ודם, וללא אבק של ראיה כלשהי, הצליחו במזימתם…הקדמון אשר הוליך אותנו ואת עצמו שולל היה אברם מאור כשדים, ועד כה הצליח לו, המשיכו אותו משה, ישו, מוחמד כל אחד והחארטות שלו… אם היינו מעמידים בבית משפט את חידת קיומו של אלוהים, הדיון היה נדחה על הסף.. מוזר אבל מזה 2000 שנים לא ראינו אף לא נס קטן המקושר לאלוהים זה… משנה, גמרא, קבלה וכיוצ"ב הינם רעות רוח ובעיני אין בהם שום כלום מלבד וויכוחים, טיעונים לא מוכחים, קביעות שרירותיות כגון הנחת תפילין, השילוש הקדוש או אף אללה ואכבר.. פשוט לא יכולתי להחריש מול הדברים אשר קראתי כאן. אני יודע שבימים עברו הייתי מוצא להורג על אתר… אני יודע שגם כיום איש לא יצדיק אותי.. מה לעשות "איש באמונתו יחיה"..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *