'מפעל הזבל' של הדוברות המשטרתית

[לקובץ המאמרים על הדוברות המשטרתית, לחצו כאן]

בגדי המלך החדשים

את ההוכחה התורנית, שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, סיפקה הפעם כב' השופטת, חיותה כוחן. בדיון בבית משפט השלום בתל אביב בעניינו של חשוד בסחר בסמים, התברר שלמרות שהוא עצור כבר עשרה ימים, אין בידי המשטרה חוות דעת של מעבדה הקובעת כי החומר שנתפס הוא אכן סם. שופטת המעצרים חיותה כוחן שחררה את החשוד בתנאים מגבילים ואמרה: "המפכ"ל מעדיף לתת כספים ליועץ תקשורת במקום למעבדה. אני אומרת את האמת" (דורון, 2017).

[בתמונה למעלה: כתבת nrg: "המפכ"ל מעדיף לתת כספים ליועץ תקשורת במקום למעבדה"...] 

אמירתה של השופטת כוחן נאמרה לאור העובדה כי המשטרה מעסיקה יועץ תקשורת חיצוני למפכ"ל בעלות של 800 אלף שקלים בשנה. למה המפכ"ל זקוק ליועץ תקשורת חיצוני אם יש לו חטיבת דוברות?

ובכן, אם רק תזכירו את המילים 'חטיבת הדוברות' ליד איש משטרה, ישר תראו את החיוך שמתפשט על פניו... המלך הוא עירום. החטיבה הזו הפכה ל'קן צרעות' של מלחמת כל בכל. על תוצרים אין טעם לדבר... ואם משהו מצליח (ויש מה שמצליח!) זה תמיד קורה מהסיבות הלא נכונות! מי זוכר שרק לפני כמה שנים עשו את העבודה - בתבונה ובאפקטיביות - דובר ושני עוזרים?

ברוכים הבאים לפרדוקס של 'שלטון הביורוקרטיה: המפכ"ל זקוק ליועץ תקשורת חיצוני בגלל יש לו חטיבת דוברות! כיוון שהיא לא מסוגלת לנפק את ה'סחורה', צריך לעקוף אותה באמצעים חיצוניים! (ראו התמונה בתחילת המאמר). למה היועץ לא מביא את הסחורה? זה כבר נושא למאמר אחר...

המפכ"ל לשעבר, דודי כהן, בטח יזכור: ב- 2010, שנינו נאמנו בכנס התקשורת השנתי באילת. בשלהי כהונתו לו היה חזון, שאותו פרט בפני שומעיו: לעשות דוברות כמו דובר צה"ל. ואני הזהרתי אותו, שבמעשיו, ישחוט את התרנגולת, שמטילה עבורו ביצי זהב. דובר צה"ל לא יהיה לו. אבל גם לא דובר גמיש וזריז וחכם, כמו שהיה לו...

מודל הדוברות הצבאי רחוק מלהיות מודל טוב למשטרת ישראל. הוא ביורוקרטי, מסורבל, מאחר להגיב, ופעמים רבות – איננו רלוונטי בעתות משבר... אבל זו ממלכה נוספת למנגנון המשטרתי, ואת רצון הביורוקרטיה לתפוח, לא ניתן לעצור...

אז יוחנן שנינו כמפכ"ל הגשים את החזון של כהן. הדוברות הפכה לאימפריה בת 90 תקנים... והתוצאה: מעולם לא עשתה המשטרה שגיאות תקשורתיות גסות כמו בקדנציה שלו...

שאלה: בעולם של 'שלטון ביורוקרטיה', מה עושים למי שמפשל הכי הרבה?

תשובה: מכפילים את כוחו (ומכפילים את המלחמות הפנימיות בתוכו...). זה בדיוק מה שעשה ידידנו אלשיך. כשהגיע לתפקיד לא יכול היה לסמוך על איש. אז הוא שכר יחצ"ן שעשה עבורו את כל הטעויות, רק במחיר של 800 אלף ש"ח, במקום חטיבת הדוברות, שהייתה עושה כמעט את אותן טעויות בחינם...

אבל זה לא הפריע לו להגדיל את תקני מ- 90 ל- 180... והתוצאות, כמובן, בהתאם! רק שהוא לא יכול לומר שהכתובת לא הייתה על הקיר. הנה למשל למטה תזכורת, עוד מהתקופה של לפני הכפלת תקני החטיבה:

קצת תיאוריה

החומרים הללו חוזרים באין ספור מאמרים, אולי כי יותר מאי פעם, המחלה הזו של 'שלטון הביורוקרטיה' נוגסת כל חלקה טובה בכל תחום כמעט בשירות הציבורי שלנו...

'מפעל הזבל של הארגון' הוא כינוי למכלול פעולות הסרק המבוזבזות של ארגון, שאינן מייצרות ערך: כשלים ונפל בפס הייצור; בזבוז בחומר, באנרגיה, בזמן, במקום, ובמאמצים פקידותיים וניהוליים. 'ארגונים בריאים' נאבקים בתופעה הזו של 'מפעל הזבל' עד חרמה. לעומתם, 'ארגונים חולים' מגדילים אותו עד אין סוף...

מהו 'ארגון חולה'? יוצר הביטוי הזה - פרופ' יצחק אדיג'ס - טוען כי לארגון - כמו לאדם - יש מחזור חיים משלו (ראו בתרשים למטה). אחד המאפיינים של ארגון, כאשר איננו במיטבו והופך ל'חולה' הוא עודף ניירת וצמידות לנהלים שאיבדו את הרלוונטיות שלהם, אי רגישות והעדר שכל ישר". התופעה הזו מכונה שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים. הארגון שורף אנטרופיה רבה על פעולות סרק ומכלה את משאביו. המאפיין של המצב הזה הוא קדושת היתר של הפרוצדורות, שמשתלטות גם על השכל הישר. התופעה הזו קרויה 'פרוצדורה במקום מהות'.

[בתמונה משמאל; פרופ' יצחק אדיג'ס. צלם לא ידוע, מתוך אתר VK]

באופן כזה, הארגון מתנתק מהמציאות, ומאבד את הרלוונטיות שלו לסביבה שבה הוא פועל. זהו שלב אחד לפני קריסתו האפשרית לתוך מה שאדיג'ס מכנה: מוות ארגוני. הבעיה היא שהמוות הזה מתרחש רק בעולם העסקי. בשירות הציבורי, ארגונים מתים נשארים חיים שנים רבות. הם רק מפסיקים להיות רלוונטיים...

משטרת ישראל שייכת לצערי, לחלק השני. כתבתי בעבר על מפעל הזבל של המשטרה באגף החקירות, וגם באגף משאבי האנוש. היום אקדיש את המאמר לתופעה הצורמת מכולן מבחינה ציבורית: ל'מפעל הזבל' של הדוברות המשטרתית (במקרה שלנו, 'הזבל הניהולי' מתמקד ב- 180 תקנים אבודים ואין סוף טעויות דוברות...).

[למאמר על על 'מפעל הזבל' של אגף החקירות לחץ כאן]

[למאמר על 'מפעל הזבל' של אגף משאבי אנוש לחץ כאן]

למה קל לדוברות המשטרתית להיות אפקטיבית?

אולי שכחנו, אבל עד אמצע 2011, הייתה הדוברות המשטרתית אחד הגופים האפקטיביים ביותר במשטרת ישראל.

התקשורת היא שותף טבעי וחיוני למשטרה לצורך מילוי תפקידה. על מנת שהמשטרה תמלא את תפקידה העיקרי – שמירת סדר החיים, היא חייבת לגרום לעיקר האוכלוסייה להישאר בצד הנורמטיבי. המשטרה משיגה בציבור דימוי כוזב של "רשע ורע לו" בדרך של מעצר והבאה לדין של מספר קטן יחסית של עבריינים, ומתן הד גדול לכך על ידי התקשורת. כך מתאפשר לנו להתקיים כחברה!

הצורך האמתי הזה בתקשורת, הביא את המשטרה לפתח מערך דוברות מעולה יחסית לארגון ביורוקרטי. המודל המשטרתי של הדוברות היה מבוזר, גמיש ומהיר תגובה, ועשה למשטרה ולמפקדיה הבכירים שירות גדול! למרות זאת, דווקא בתוך הארגון הוא היה מוערך פחות ממה שהגיע לו (היום הוא איננו מוערך ובצדק!)... משטרת ישראל פזלה כל העת לעבר אחותה הבכירה הצבא. היא חפצה תמיד להעתיק את המודל הצה"לי.

בפועל, התקשורת חייבת ליצור שותפות – לא נוחה ככל שתהיה – עם המשטרה. עבורה, המשטרה היא מונופול על עניין ודרמה בזמן אמת, שמעטים הגופים שיכולים להתחרות בו, אם בכלל (מד"א היא דוגמה לדוברות מעולה...).

משטרת ישראל היא אחד הגופים המסוקרים ביותר על ידי אמצעי תקשורת ההמונים במדינת ישראל. כמעט בכל אחת ממהדורות החדשות מסוקרים אירועים שיש להם קשר ישיר או עקיף למשטרה ולעיתים מזומנות, המשטרה אף מוזכרת בהם באופן ישיר.

המשטרה מנצלת את המונופול הזה היטב, למטרות של יחסי ציבור לבכירי הארגון; ככלי במאבקים התוך ארגוניים; .היא מתגמלת מקורבים, ונפרעת מאלה בתקשורת, שלטעמה פגעו באינטרסים שלה... דוגמה לכך היא, למשל פרשת מעצר שלומי לחיאני, 28/12/09, שבה ערוץ 2 וצוות ynet  קיבלו בלעדיות ב"כיסוי" הפסול של מעצרו המתוקשר של ראש עיריית בת-ים!

[בתמונה משמאל: שלומי לחיאני. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Lavis10 . קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אין ספק שמבחינה דמוקרטית זהו מעשה שלא יעשה... אבל משמעותה של עוצמה היא שמי שיכול עושה!

האופן שבה פועלת המשטרה מאפשר לכתבים להיות אפקטיביים במאמץ מינימלי. השותפות הזו מאפשרת לעיתונאי מגוון של חומר, אך הופכת אותו לעיתונאי פחות טוב. הוא מוצא עצמו שותף להצגה לא מאוזנת של הדברים, תוך הישענות כמעט בלעדית על מקורות משטרה בשלב הראשוני של החקירה.

משטרת ישראל בעזרת מערך הדוברים המבוזר שלה, "מציפה" את הכתבים. חומר דוברותי מתפרסם במספר עיתונים במקביל, מבלי שהעיתונאי ו/או העורך שינו בהם דבר; וזה ממכר! כשהכל מגיע לידיים בלי צורך לטרוח, אין רעב, ואין רצון לחפור. אין גם רצון "לשבור" את ההרמוניה עם הדובר. חישבו כמה פרשיות נוספות היו מתפוצצות אם כתבי המשטרה היו רעבים...

השותפות הזאת לא טובה מבחינה דמוקרטית. הדובר המשטרתי הוא המקור העיקרי לבירור החשדות שבגינן נעצר החשוד, שפעמים רבות אינן מוכחות, ושהחקירה והפרסומים הפכו למכשיר ענישה העומד בפני עצמו. התופעה קרויה: משפט על ידי המשטרהלמשל: החקירה בסניף הירקון של בנק הפועלים בחשד להלבנת הון (6 במרץ 2005): המהומה התקשורתית גרמה נזק בלתי הפיך להשקעות בישראל, ולא היה לה הד מקביל בבית המשפט! אבל תקשורת כבר מזמן איננה כלי של הדמוקרטיה. היא נשלטת על ידי בעלי עוצמה, ואלה עושים בה שימוש גרוע הרבה יותר מזה של הדובר המשטרתי...

התקשורת עומדת על רגליה האחוריות מול הדובר המשטרתי, רק בשלושה מקרים:

  • מניעת המידע מהתקשורת: כאשר ה"סם" מתמעט או ממעט להגיע מסיבות זרות...;
  • כאשר עובדים עליה, בניגוד לרצונה (שתילת "דיס אינפורמציה");
  • והתחום הבעייתי של הוצאת צווי איסור הפרסום. כל זה, בעיקר במקרים שבהם מניעי המשטרה נחשדים כנגועים בשיקולים של יחסי ציבור.

מהפך ותככים בתקופת המפכ"ל יוחנן דנינו

הבעיה נעוצה בסוגיית מאבקי העוצמה במשטרה. כמנהג מפקדי המשטרה, דנינו נפטר מיד מהדובר המעולה הקודם, רפי יפה, כיוון שהוא איש של קודמו, דודי כהן (הוא לא...). המשמעות: כל הידע התאדה, בזמן שהוא הכי דרוש!

דנינו ראה לנגד עיניו את המודל של דובר צה"ל. הוא הקים מערך דוברות של 90 איש! המשמעות: שדה קרב של מאבק על טריטוריות בממלכה החדשה; וכשארגון טרוד במריבות פנימיות, אין לו קשב החוצה.

הוא מינה דובר חיצוני לארגון, דובר עיריית ת"א לשעבר, הלל פרטוק, שנכנס לתפקידו ביום הכניסה של דנינו לתפקיד, ללא היכרות וניסיון, בזמן שדנינו היה זקוק לו יותר מכל... הרעיון: דובר אחד מרכזי ובעל השפעה מוחלטת שכל הדוברים האחרים כפופים ישירות אליו.  זה פטנט ישן שכבר נוסה מספר פעמים ונכשל. למה? כי זוהי פגיעה במאבק העוצמה: קיצוץ במעמד הניצבים... המשמעות: כוחות גדולים מאוד יכשילו את זה...

זה היה משחק בכוחות לא שווים... פרטוק (עובד עיריה 10 שנים) עף אחרי 56 ימים, מבלי שיבין אפילו מי ירה בו... הוא מוחלף על ידי אלון לבבי, שמקודם לתפקיד סגן מפקד המחוז הדרומי אחרי שנה וחצי (2013). רפי יפה - המקצועי והטוב – מוחזר לתפקיד ומקודם, אבל הכאוס כבר בעיצומו. הוא כבר לא יכול לעשות דוברות. הוא עסוק בפוליטיקה ארגונית ובניהול הממלכה... שלושה דוברים בקדנציה אחת וממלכה שורצת תככים...

וסיפור שהתחיל רע הסתיים רע: ביוני 2015 מונע המפכ"ל דנינו כניסת עיתונאים למסיבת הפרידה שלו, מה שמבטיח כיסוי עיתונאי שלילי אופטימלי! האם הוא התייעץ על קיום המסיבה? על ההחרמה של העיתונאים? עם מי? אם כך נראית קדנציה של מפכ"ל מבחינה תקשורתית, בשביל מה הקימו את המפלצת הביורוקרטית הזאת? למי היא הועילה?

מי עדיין מרוויח מהסאגה הזאת? המנגנון כמובן! מי הפסיד? כל היתר!

כל הטעויות של אלשיך...

ומה קרה כשנכנס מפכ"ל חדש? כיוון שהמערכת לא מתפקדת באפקטיביות, הביא יחצ"ן מבחוץ והכפיל את תקני חטיבת התקשורת... והתוצאה - גם וגם...

  • גם חטף על הראש בגלל היועץ החיצוני.
  • וגם 'אכל ועדיין אוכל לוקשים, מחטיבת התקשורת...
וזה עוד לא הכל. לקן נחשים צריך להביא אחד שמבין בפוליטיקה ארגונית. אבל אלשיך הביא (או אולץ להביא) דוברת חיצונית, שגם לא מכירה את המשטרה, וגם לא מבינה בתככים משטרתיים. אינני יודע לבטח אם מינוי הדוברת היה אילוץ או בחירה אישית. בכל מקרה, זהו היה מינוי אומלל. שני מתלמדים ליד ההגה יוצרו מצב בלתי אפשרי, שבו הם מתחרים ביניהם מי ייפול ל'בורות' רבים יותר...

מוסר השכל

את האמירה החכמה ביותר בסוגיה זו תרם מיודענו, עו"ד פיני פישלר הבלתי נלאה: "המשטרה צריכה שוטרים טובים. לא דוברים טובים..." פיני פישלר - המשטרה צריכה שוטרים טובים... וגם:

אז לטעמי, לא יזיק למשטרה גם דובר טוב אחד עם שני עוזרים ושתי מזכירות. את חטיבת הדוברות כדאי לפרק ולבנות במקומה עוד תחנת משטרה...

[לקובץ המאמרים על הדוברות המשטרתית, לחצו כאן]

העשרה

 

7 thoughts on “'מפעל הזבל' של הדוברות המשטרתית

  1. Pingback: הכל על הדוברות המשטרתית באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: מוטי כהן - מפכ"ל חכם! - ייצור ידע

  3. Pingback: משטרה ופוליטיקה: הדוברת נגד השר - ייצור ידע

  4. Pingback: נושא לימוד: הדוברות המשטרתית כמקרה בוחן - ייצור ידע

  5. Pingback: המפכ"ל יוצא להצלת הדמוקרטיה... - ייצור ידע

  6. מישאל עידן:
    שתי הערות שוליים…מה הקשר בין גיוס יועץ חיצוני להארכת מעצר של חשוד ? זו הייתה הערה פופוליסטית של השופטת,היא הרי אמורה לדון לגופו של המעצר,אם יש ראיות,אם יש הצדקה להחזקתו של החשוד במעצר. לגבי מעצרו של לחיאני,בכנס אילת לעיתונות בשנה שעברה כתב הפלילים משה נוסנבאום סיפק לנו "סקופ" ! הוא סיפר כי לא הייתה כל הדלפה וכי צילום המעצר היה "בפוקס". לדבריו הם צפו שלחאיני יעצר ולכן הציבו צוותי צילום באזור מגוריו של לחיאני כל יום החל מהשעות המוקדמות מאוד של הבוקר.באשר לטענה כי התקשורת אוכלת בכפית את מה שמגישים לה,לא קונה.כמעט כל מעצר מגיע לבית המשפט להארכת מעצר,עיתונאי שאינו מסתפק בהודעת דוברות יכתת את רגליו לבית המשפט וישאב מידע מדיוני הארכת המעצר,הפרוטוקולים פתוחים להם.כל האמור לעיל אינו מכשיר את הקמת החטיבה המיותרת הזו,הדגם הישן היה טוב יותר ולא תמיד מה שהיה בעבר גרוע. כהערת אגב,לוא היה זה מפכ"ל שצמח במשטרה,הוא לא היה זקוק לשורת יועצי תקשורת.

  7. הדוברים הרבים של המשטרה אינם אשמים. האשם הבלעדי הוא המפכ"ל – הקודם והנוכחי. כאשר המפכ"ל מתעניין במה שכתוב בעיתון יותר מאשר במה שקורה בתוך המשטרה, זה מה שקורה. וכמובן, ששום דוברות, טובה ככל שתהיה, לא יכולה לייצר זהב מזבל. המשטרה היום מייצרת זבל, פשלות, כשלונות וכיו"ב והרבה.
    והערה אחת קטנה, אני לא זוכר (טוב, אפשר להאשים גם את הגיל) דוברות במשטרה שמנתה שלושה אנשים. כבר בשנות השבעים היו יותר משלושה דוברים. כשאני הייתי דובר המחוז הדרומי, בראשית שנות השמונים, היה דובר במשרה מלאה לכל מחוז (נכון, רק ארבעה מחוזות, ולא רבים מספור היום), היה דובר למרחב ירושלים במשרה מלאה, היו מספר דוברים במטה הארצי (איני זוכר כמה) והיו דוברים למרחבים, כולם בנוסף על תפקידיהם המשטרתיים הרגילים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *