אלעד ארד: ריקוד המכונה – מיניות בסביבה של בינה מלאכותית

תקציר: האם תוכל להבנות זוגיות מינית עם רובוט? שאלה זו לא נשאלת לשם ההתרסה, אלא נושאת בין גליה בקבוק עם מסר אפלטוני חבוי – האם האהבה האפלטונית, האהבה האמתית ונטולת היצר המיני, תתאפשר כאשר הרובד המיני יותר לאנשים המכניים, הרובוטים? יתר על כן, האם מוסר דיני נפשות חל על יציר כפיו הרובוטי של האדם?

[בתמונה: ריקוד המכונה - מיניות בסביבה של בינה מלאכותית... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: ריקוד המכונה - מיניות בסביבה של בינה מלאכותית... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

ד"ר אלעד ארד, כימיה וננוטכנולוגיה, אוניברססיטת פנסילבניה, ארה"ב. צייר ומוסיקאי חובב.

* *  *

איך יראו חיי המין של האדם בעידן הרובוטיקה? אילו השלכות יהיו לכך על עבירות מין למשל?

נדמה שהאנושות בשלה למהפכה של ממש: אולי יוכלו בני הדורות הבאים לסלק אחת ולתמיד את הכורח להתאהב בבני מינם ולתנות אהבים עם בני גזעם. טענות ההחפצה המינית אולי תיגנזנה, אך לא בגלל שההחפצה תיעלם, אלא בגלל שלנפש רובוטית בכלל לא אכפת. האונס מה שאין לו נפש – האם הוא כגונב מגנב?

ההתקדמות הטכנולוגית מפגישה את האנושות חדשות לבקרים עם בעיות חדשות, עימן לא ברור היה כיצד תתמודד. זה מזלה הגדול של הפילוסופיה, שכן שינויים אלו מספקים לשוחריה אוויר לנשימה בהצדקת הצורך בדיון על מהות ההכרה, האנושיות, הידע החושי ויחסי הגומלין של האדם עם סביבתו. עשוי להפתיע אם כן השילוב התמוה בדיון בפילוסופיה ומיניות, דיון שראשיתו ב"משתה" (אפלטון, "המשתה") והמשכו ב"קיצור תולדות המיניות" (מישל פוקו, 1984).

סרטי מדע בדיוני דוגמת "אינטליגנציה מלאכותית" או "היא" מזמינים את הצופה לחזיון עתידני, בו יוכלו רובוטים דמויי אדם לפתח רגשות דומים במידה רבה לאלו שאנו חווים. כלל המקרים מראים כי אין מדובר ברגשות של ממש, אלא לכל היותר במה שהסובייקט של הדמויות האחרות בסרט משליכות על הרובוט. נדמה אפוא כי במוקדם או במאוחר יבנה רובוט דומה כל כך לאדם, עד כי גם מכונת טיורינג (Turing machine - מודל חישובי מתמטי, אשר באמצעותו ניתן לתאר באופן מופשט את פעולתו של מחשב, כולל מחשב מודרני) תתקשה להבדיל בינו לבין אדם של ממש, ואז אולי, יפתחו בני האנוש רגשות כלפיו כפי שהם מקיימים זה עם זה.

ואם לא באהבה עסקינן, כי אז בפורקן יצרים. מתבקשת השאלה – האם תוכל להבנות זוגיות מינית עם רובוט? שאלה זו לא נשאלת לשם ההתרסה, אלא נושאת בין גליה בקבוק עם מסר אפלטוני חבוי – האם האהבה האפלטונית, האהבה האמיתית ונטולת היצר המיני, תתאפשר כאשר הרובד המיני יותר לאנשים המכניים, הרובוטים? יתר על כן, האם מוסר דיני נפשות חל על יציר כפיו הרובוטי של האדם?

[בתמונה: ריקוד המכונה - מיניות בסביבה של בינה מלאכותית. יוצר התמונה: אלעד ארד]
[בתמונה: ריקוד המכונה - מיניות בסביבה של בינה מלאכותית. יוצר התמונה: אלעד ארד]

הנבואה – לשוטים, לשוטרים ולסוטים

לא רחוק היום בו יבנה רובוט בעל חזות אנושית להחריד. עורו רך, שיערו הסינטטי מתנופף ברוח וקולו ענוג כמי שנבנה ממש לשם כך – מלאכת מחשבת. תעשיית המין לא נשארת מאחור: בסין נבנות בימים אלו מכונות מווסתות טמפרטורה לצורך עידוד תרומות זרע, וברור כי בעידן בו רובוטי-אנוש יפוצו, חלקם ישמשו גם למטרות הנאה גופנית מינית. האם וכיצד זה ישפיע על הבנה המשפחתי, הזוגי והקולקטיבי שלנו כחברה? מוקדם לקבוע.

פשיעת המין צוברת כותרות בחברה המערבית: הפמיניזם טובע חותמו לאט אך בנחישות. עולם הרובוטים עשוי לשנות זאת. אם נניח כי סוטים יוכלו למצוא פורקנם בין סדיניו של הרובוט, אזי ברור כי יחול שינוי מהותי במקרי הפשיעה המינית. יוכל סוטה כזה או אחר לממש זממו בין כתלי ביתו ולחיות כאדם נורמטיבי במבט חיצוני. לדוגמה, מי שהיום מוגדר כאנס סידרתי, עתה יאנוס מדי ערב את הרובוט נטול הרגשות, ובבוקר למראית עין יהיה אזרח תמים וטוב לב. יש להניח כי שוטרים רבים ימצאו בכך פתרון של ממש לבעיה נטולת פתרון דוגמת האלימות המינית. אין זה ברור כי המין הרובוטי יפחית פשיעה: אולי כוחו של הרגל דווקא יגביר את החשק המיני? אולי יתקשו בני האדם להפריד בין מה שמותר לבצע ברובוט ומה שמותר לבצע באדם?

רבות מסופר על הטיפול באלימות המינית, אך למעשה אין בנמצא טיפול יעיל למחלת נפש זו. ניתן כמובן לדכא יצר מיני, כפי שנהגה בעבר הכנסייה לעשות ולאחריה שלטונות רבים בעידן הנאורות. עם זאת, אלה לא פתרונות ממש אלא הדחקה של הבעיה ודחיקתה לזמן אחר.

קשה לשפוט את יתרונותיו המוסריים של המין הרובוטי: בחינה מוסרית תועלתנית תגרוס כי כל מקרה אלימות שנמנע – די בו כדי לאמץ את השיטה לטובת הטוב של הכלל. כך אולי יסבור גם מי שמאמין באתיקה ניקומאכית (האתיקה לפי אריסטו), לפיה כל אימת שהאושר הכללי של הבריאה עולה אזי המעשה אתי – וכאן ברור: האנס – מאושר כי ביצע את זממו, הנאנס/ת הפוטנציאלי/ת – ניצל/ת מאונס. נראה כי כולם יצאו נשכרים יותר. האומנם? האם יוכל הדבר לעמוד במבחן "ציווי קטגורי"? האם ניתן להפוך אותו לכלל – אם כולם יעשו זאת האם זה יהיה צודק? בחינת המניע גורסת שלא.

[בתמונה: הרובוט העתידי יהיה בעל חזות אנושית להחריד... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: הרובוט העתידי יהיה בעל חזות אנושית להחריד... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

העיקר זה הרומנטיקה

ב"משתה" שואל אפלטון מהו ה"ארוס", התשוקה. כיצד תראה חברה בה התשוקה מפולגת? בכותבי 'מפולגת' עלי להבהיר – המיניות הינה כלי שרת בידי האנושות ובידי כלל בעלי החיים. תהליך החיזור חיוני לאורך האבולוציה, וגם על פיו יישק דבר בעולם החיות. עולם של רובוטים דויי אנוש יפר את האיזון במידה רבה.

אם נדמה זוג נורמטיבי של ימינו אנו, מיניות הינה חלק משגרת חייו. בהוספת צלעות נוספות לתא זה אנו מפרים את המבנה החברתי בדרך שקשה להעריך את השלכותיה. מה מקומה של המיניות בעולם זה? להנאה? לתשוקה? אולי לצורכי ריבוי גרידא? וגם, האם אדם המקיים אינטראקציה מינית עם רובוט מתחיל לאהוב אותו – קשה לומר מה הסיבה ומה המסובב. ונאמר שהאהבה תועלתנית – כשם שכלב אוהב את בעליו אשר מאכילים אותו, יאהב האדם את המכונה המספקת את יצריו – האם זו צלע שלישית במשולש אהבים? האם התא המשפחתי יראה אחרת?

[בתמונה: העיקר זה הרומנטיקה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: העיקר זה הרומנטיקה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

אחרית

תוכנות למדו זה מכבר ללמוד. רובוטי-אנוש אינם שאלה של "אם" אלא של "מתי". האנשת הרובוטים מחפיצה את האדם ומגמדת אותו, ומשווה בין נפשו המורכבת לתוכנתו הפורמלית של הרובוט. קשה לחזות את השלכות הקדמה על תפיסת המיניות: משתנים חברתיים רבים תלויים בעקיפין בשאלות מגדר, זהות ומבנה משפחתי. יחידות הבסיס של החברה – פרטים המתאגדים למשפחות ולקבוצות – עשויות למצוא עצמן לא רלוונטיות, בעידן בו צרכיו של האדם אינם חייבים להיות מרוכזים בישות אחת לרבייה, לאהבה ולהנאה. תפישת המיניות המוצנעת ומקשרת בין זוגות עשויה להשתחרר במידה רבה מכבלי הרז והבלעדיות, ולפתוח צוהר לפוליגמיה לא-אנושית, להימנעות מוחלטת מדחיית סיפוקים ולדחייה כללית של מושג הסירוב.

[לאוסף המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

[בתמונה: הרובוט העתידי יהיה בעל חזות אנושית להחריד... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: הרובוט העתידי יהיה בעל חזות אנושית להחריד... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

5 thoughts on “אלעד ארד: ריקוד המכונה – מיניות בסביבה של בינה מלאכותית

  1. מאמר מעורר מחשבה.
    אבל – נדמה לי שהנחת היסוד בתחילת המאמר דורשת עיון נוסף:
    מרבית מיני האונס אינם קשורים לפורקן מיני כשלעצמו, לפחות לא כמניע עיקרי, אלא לשליטה, כוחניות וכדומה.
    מכאן שהסוטים יפנו לאנוס רובוטים רק אם הרובוטים ילמדו גם להאבק/ להתנגד/ לחוש נפגעים והרים קול צעקה…
    עד אז, גם אם יסתובבו בינותינו עשרות ומאות רובוטים שעורם רך, ושערם מתבדר ברוח, ימשיכו האנסים לאנוס את החלשים בני האנוש.

  2. Moti Soday:
    קראתי כתבה דומה ששם הם לוקחים את הרעיון יותר רחוק ושואלים, אם ייצרו רובוטים בינה מלאכותית דמויי אדם למטרות סקס (לא שונה מבובות הסקס המתנפחות של ימינו) האם זה יהיה אתי ליצר רובוטים ״ילדים״ לסיפוק של פדופילים, האם זה יוריד את הפשיעה ? המון שאלות מפחידות שיצטרכו לתת עליהן תשובות יצוצו בעתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *