אבי הראל: חג הפסח וחג המצות – שני חגים שונים?

תקציר: לכאורה, שמותיו של הרגל הראשון - חג הפסח או חג המצות - אינם מציינים בידול כלשהו ולא היא. לפי המקור המקראי חג המצות וחג הפסח הם שני חגים שונים שנחגגים בסמוך: החג הראשון, הוא חג הפסח, שחל בתאריך ארבע עשר לחודש ניסן. יחד עם זאת, שניהם בעלי זיקה ברורה לגאולת בני ישראל מגלות מצרים.

[בתמונה: בין חג הפסח לחג המצות. מקור תמונת הבסיס של משה: freebibleimages. מקור תמונת צלחת המצות עם נוסח הברכה על אכילת מצה: Claude Truong-Ngoc / Wikimedia Commons - cc-by-sa-3.0]

[בתמונה: בין חג הפסח לחג המצות. מקור תמונת הבסיס של משה: freebibleimages. מקור תמונת צלחת המצות עם נוסח הברכה על אכילת מצה: Claude Truong-Ngoc / Wikimedia Commons - cc-by-sa-3.0]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

עודכן ב-5 באפריל 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת החגים שנקראים במקרא "שלוש הרגלים",והם: פסח, שבועות וסוכות. פסח הוא הרגל הראשון היות וחוגגים אותו בחודש ניסן, שהוא, על-פי הלוח הקדום שבמקרא, החודש הראשון בשנה, כדברי הפסוק: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (שמות, פרק י"ב, פסוק ב).

לכאורה, שמותיו של הרגל הראשון - חג הפסח או חג המצות - אינם מציינים בידול כלשהו ולא היא. לפי המקור המקראי חג המצות וחג הפסח הם שני חגים שונים שנחגגים בסמוך. כך מתאר המקרא את שני החגים הללו:" ד אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם.  ה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ--בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַיהוָה.  ו וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה:  שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.  ז בַּיּוֹם, הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.  ח וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (שמות, פרק כ"ג, פסוקים ד' – ח').

תיאור זה מראה בבירור כי יש כאן שני חגים:

  • החג הראשון, הוא חג הפסח, שחל בתאריך ארבע עשר לחודש ניסן.
  • החג השני הוא חג המצות, שנחגג בתאריך חמישה עשר בניסן.

המקרא לא מבהיר כאן את השוני הרעיוני בין שני חגים אלה, אולם הוא מתחם באופן חד וברור ביניהם. אם כך מה ההפרש בין שניהם?

בכרזה: יש כאן שני חגים: החג הראשון, הוא חג הפסח, שחל בתאריך ארבע עשר לחודש ניסן. החג השני הוא חג המצות, שנחגג בתאריך חמישה עשר בניסן. המקרא לא מבהיר כאן את השוני הרעיוני בין שני חגים אלה, אולם הוא מתחם באופן חד וברור ביניהם. אם כך מה ההפרש בין שניהם? [הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: שני חגים נפרדים? המקור: ייצור ידע]

חג הפסח

חג זה מציין את הגאולה הדתית/ תאולוגית של עם ישראל. הסיפור המלא על הגאולה הדתית מסופר בפירוט בספר שמות. שם נצטוו בני ישראל להקריב את קרבן הפסח (פסח מצרים), ולציין בדם את מזוזות בתיהם. בכך מראים בני ישראל קבל עם ועולם כי הם ניתקו את עצמם מעבדות פרעה, והפכו לעובדי האל העברי. לציון מאורע חשוב זה נקבע חג הפסח כדברי המקרא:

"ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת.  ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת:  אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.  ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ.  ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם.  ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם.  ...  יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה.  יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה:  לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ(שמות, פרק י"ב, פסוקים ג' ז',י"ב – י"ד)".

[בתמונה: ולקחו מן הדם... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: ולקחו מן הדם... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

חג המצות

המשמעות של חג זה אינה תיאולוגית אלא קשורה בפן הלאומי של הגאולה. רק אחרי שבני ישראל יוצאים לחופשי משעבוד מצרים והופכים לעובדי האל, הם מוכנים וראויים לגאולה לאומית.

[בתמונה: חג המצות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Ralphs_Fotos לאתר FIXABAY]

אמנם גאולה זו, ששיאה הכניסה לארץ כנען עוד רחוקה, אולם היא מתחילה ביום חמישה עשר בניסן, לאחר מכת בכורות, והאישור המפתיע של פרעה לבני ישראל, המאשר להם לעזוב את ממלכתו, כדלקמן:

"כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.  ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.  לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם.  לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי.  לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ:  כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.  לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם (שמות, פרק י"ב, פסוקים כ"ט – ל"ד).

[בתמונה: חג המצות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Edsel Little לאתר flickr]

[בתמונה: חג המצות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Edsel Little לאתר flickr]

והקשר ביניהם...

[בתמונה משמאל: והקשר ביניהם... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]

גם החג התאולוגי, וגם החג הלאומי נחגגים בסמוך, כי יש ביניהם קשר בל ינתק. בנוסף, הציווי של והגדת לבנך, חל על שניהם באופן שווה, ומצווה על האב לספר לבנו את שני הצדדים של הרגל הראשון במקרא.

שני חגים אלה מקבלים ביטוי ברור בהגדה של פסח. במשנה נאמר כי מצוות והגדת לבנך נעשית באופן של: " מתחיל בגנות ומסיים בשבח"(בבלי, פסחים, דף קט"ז, ע"א). מהן הגנות והשבח הללו? הדבר שנוי במחלוקת בין האמוראים רב ושמואל. לדעת רב, הכוונה שיש לומר כך: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו. ואילו לדעת שמואל יש לומר בהגדה כך: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוצאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" (בבלי פסחים, שם).

[בתמונה משמאל: והקשר ביניהם... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]

מה עומד מאחורי המחלוקת של רב ושמואל? רב סובר כי יש להדגיש את הצד התיאולוגי – דתי של החג, הוא חג הפסח, ואילו שמואל סובר שיש להדגיש את הפן הלאומי של החג הוא חג המצות.

עורך ההגדה (לא ידוע מי היה עורך ההגדה, והיא מופיעה בפעם הראשונה בשלמותה בסידורו של ר' סעדיה גאון, בן המאה העשירית) הבחין בין שתי המשמעויות השונות של החג, וקבע כי נדגיש את שתיהן, כך ששני הקטעים הללו נאמרים בליל הסדר.

הנה כי כן, חג הפסח וחג המצות הם שני חגים שונים עם משמעויות שונות אבל עם זיקה ברורה לגאולת בני ישראל מגלות מצרים.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *