תקציר: יש קו ישר אחד העובר בין מחאת דוד הנחלאווי במאי 2014, מחאת אלאור אזריה באפריל 2016 ומחאת הלוחמים בעקבות פרשת לוחמי גבעתי בחברון בסוף נובמבר 2022: השסע בין פיקוד צה"ל ויחידותיו האלטיסטיות לחיילי השדה כבר אינו ניתן לגישור...

עודכן ב- 3 בדצמבר 2022

[המאמר מחבר את מאמרו המצוין של איתמר טובי (טהרלב) על אירועי דוד הנחלאווי ב- 2014, באתר העוקץ, למציאות ימינו. אנו מאמינים שאנו עושים בו שימוש הוגן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מוקדש בתודה ליותם הכהן שהיה הראשון להבין, ושבלי הפוסט שלו לא הייתי מגיע...

הקדמת העורך:

יש קו ישר אחד העובר בין מחאת דוד הנחלאווי במאי 2014, מחאת אלאור אזריה באפריל 2016 ומחאת הלוחמים בעקבות פרשת לוחמי גבעתי בחברון בסוף נובמבר 2022 (ששלושתם אגב, התרחשו בחברון) [למאמרו של יותם הכהן: 'מחאת דוד הנחלאווי נגד גוליית הארגוני ולקחיה', לחצו כאן].

השסע בין פיקוד צה"ל ויחידותיו האליטיסטיות לחיילי השדה כבר אינו ניתן לגישור!

לא צריך להתפלא. זוהי תופעה מוכרת בארגונים ביורוקרטיים זקנים, המצויים בקיפאון/סְטַגְנַצְיָה (Stagnation) עמוקים. אין שום סיכוי שמנהלים - קצינים בכירים - שמשתכרים שמונים, תשעים ומעל מאה אלף ש"ח בחודש, יבינו חיילים פשוטים מקבלים דמי כיס. כך בתעשייה, כך במשטרת ישראל וכך גם בצה"ל.

אבל בצה"ל, השסע עמוק הרבה יותר:

עקבות פרשת דוד הנחלאווי במאי 2014, התפרסם מאמר אייקוני של נכתב על ידי איתמר טובי (טהר-לב) - בוגר החוג לשפה וספרות גרמנית ומוסמך המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית - (בתמונה משמאל), ופורסם באתר העוקץ ב- 2014, בעקבות פרשת דוד הנחלאווי (טובי, 2014).

במאמר שאל טובי את מה שאנחנו שואלים היום: מה גרם לרבים כל כך להתייצב מאחורי דוד הנחלאווי? והוא משיב את התשובה, שמבהירה לטעמי את המתרחש במקומותינו היום: אירוע שחשף את הפער בין צה"ל של מטה לצה"ל של מעלה.

[בתמונה משמאל: איתמר טובי (טהר לב). מקור התמונה: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר. אנו מאמינים שאו עושים בתמונה שימוש הוגן]

אתם מוזמנים להחליף את השם מדוד הנחלאווי לאלאור אזריה או ללוחם גבעתי. המהות נשארת בעינה...

כותב איתמר טובי: "דוד הנחלאווי הוא הפריפריה. לא מאמינים? תסתכלו בתמונות התמיכה בו: מג"ב, ג'ובניקים, רוסים, דתיים, מתנחלים, פיקוד העורף, תחזוקה, מזרחים, משטרה, אתיופים, משטרה צבאית. כנראה שלא תראו את חיילי וחיילות 8200 מזדהים עם דוד הנחלאווי, לא את טייסינו המצוינים, וגם לא את לוחמי היחידות המובחרות."

טובי מפריד את צה"ל לשני מעמדות, אותם הוא מכנה: "המעמד האסטרטגי" ו"המעמד המקלל":

"... צה"ל השתנה מאוד מאז המלחמה שהכניסה את הפריפריות לשיח הישראלי והפילה את שלטון המערך. אז צה"ל היה צריך אותם. הוא היה צריך את בני מסס (העיניים של המדינה) שיסתער עם חבריו על החרמון, את ההסדרניקים שיבואו בבגדי חג לשדה המערכה. זו הייתה המלחמה האחרונה (עד כה) שבה הכמויות היו כה חשובות לצה"ל. צה"ל השתנה בכך שהוא לא רוצה יותר את כמויות האנשים האלו כי הוא חושב שהוא יכול לנצח מרחוק, בשקט, אם רק יידע מספיק. ופתאום כל הפריפריות שחשבו שהצבא הוא מקפצה גילו שבעצם יש שני צבאות – "צבא מג"ב" (החיילים שעושים עבודות משטרה של הכיבוש) ו"צה"ל האסטרטגי" (החיילים/קצינים שינצחו, יעצבו וידמיינו את המלחמה).

בצבא הראשון נמצאים רוב בני הפריפריות. בצבא השני שולטים בני רצועת הסושי: תל אביב-הרצליה-רמת השרון. הצבא הראשון עומד במחסומים ובמחסנים, הצבא השני נמצא בפעולות החשאיות, מעבר למסכים ובמשרדי הפיקוד הבכיר. שני צבאות שלא ידעו שהם לא צבא אחד עד שהחייל דוד (הנחלאווי) הגיח לעברנו ועימו כאילו במקרה המציאות של הכיבוש הממשי. או אז נודע לנו שיש את צה"ל של מעלה שמתייחס לכיבוש כשדה ניסויים רציונלי מוכוון רווח ומוניטין, ואת צה"ל של מטה, העוסק בשיטור המציאות בשטחים ואחראי למנוע מהג'ונגל המזרח-תיכוני לפרוץ לווילה הלבנה, ולהפריע לצה"ל של מעלה לחשב דוקטרינות מרשימות ונקיות...

הפער שבין הווילה לבין שומריה...

צה"ל האסטרטגי איננו אלים, וגם איננו, אוי לאזניים, מקלל. צה"ל האסטרטגי מגיע ומשתלט באישון לילה ואז חומק ונעלם. צה"ל האסטרטגי פוגע ממרחק של מאות קילומטרים דרך היגיון של לייזר, שנוכח בעודו אינו נוכח. צה"ל הזה ידוע רק לבכירים ולפרסומים זרים. צה"ל האסטרטגי לא מתערבב, למעשה הוא בכלל לא מכאן, הוא כאילו מעל הפיזיקה.

וצבא מג"ב? צבא מג"ב מתעסק במלאכה היומיומית והשוחקת של תיחזוק מצב הביניים המתמשך של חצי כיבוש-חצי אוסלו, של שמירה מתישה על גבולות ארוכים, של חיכוך יומיומי עם אוכלוסיות ומצבי קצה. למעשה, צה"ל האסטרטגי הוא הווילה, ואילו צבא מג"ב הוא החומה של הווילה אל מול הג'ונגל. ולרגע, כשנראה מהווילה שהג'ונגל והחומה חד הם, מיד יוצאים יושביה לקצץ בגידולי הפרא.

.

בין כך ובין כך, מגלים אלו שהובטח להם שהצבא הוא מקפצה לישראליות, שהם הפכו שוב להיות חוטבי העצים ושואבי המים של אלו הנושאים בנטל ההיי-טק, היישר ממחשבי 8200 הזוהרים.

... אם תרצו, בזווית מגדרית יותר, החיילים התמרדו על כך שלא ניתן להם להגשים את גבריותם בצבא טכנולוגי מאחר שהזהות שלהם מושתקת ועוברת דה-לגיטימציה כגבריות הקשורה בטבורה לתפעול תצורות של אלימות גלויה ובלתי-אמצעית. אך יותר מכך, החיילים המוחים מתקוממים על המחיקה השיטתית שלהם מהתדמית (הרציונלית) שהצבא המנומס מנסה ליצור לעצמו.

כשהחיילים התומכים בדוד הנחלאווי מכריזים – "כולנו דוד הנחלאווי" הם בעצם חושפים את האיד האלים והמביך של צה"ל ולמעשה מסמנים/מזהמים את צה"ל כולו בתדמית של אלימות ספונטנית, לא מנומסת, לא מאופקת כמו של "פַלַּנגות", ולא רציונלית.

בין השאלה התדמיתית של המפקדים, לחוויה היומיומית של החיילים

אם כן, מה שמבחין בין שני הצבאות הוא מרחב הייחוס הרלוונטי:

- צה"ל האסטרטגי עסוק בשאלה התדמיתית, האופן בו הוא יהיה מדומיין כרציונלי, עצמתי, רואה ואינו נראה, בעל מוניטין ומאופק על ידי צבאות אחרים. המרחב הרלוונטי שלו כלל איננו המחסום הממשי בחברון אלא דעת הקהל העולמית. איך יראו אותנו בביקור הבא, או בנסיעת העסקים הבאה.

- השאלה שמעסיקה את החיילים, כמו דוד הנחלאווי, היא החוויה היומיומית שלהם בניהול הכיבוש הממשי במקביל לניהול הזהות (הגברית) שלהם בתוכו.

דרדור מעמד חיילי השדה...

... בפרשת דוד הנחלאווי נוצר מעין סדק בשיטה דווקא ממקור לא צפוי. כמו שכבר צוין, הדבר קשור לשינויים המתרחשים בצבא הישראלי אשר דרדרו את מעמדם של חיילי השדה ממגיני המולדת בעבר למעמד של קאסטת המאבטחים (וראו כמה מהם עובדים במקצועות אלו לאחר הצבא).

לכן יש להתייחס לתופעת דוד הנחלאווי גם כקריאה להכרה בפניו האמיתיות והלא ממלכתיות של הצבא שמרימות ראש בעידן הרשת: הדיאלוג של המפגינים, המקוונים והלא מקוונים, למען דוד הנחלאווי כלל לא נעשה מול צה"ל אלא מעל לראש האסטרטגי והרציונלי שלו. מחאת דוד הנחלאווי התבצעה ישירות מול אזרחי פייסבוק וצינור לילה וכך פגעה בצורה קשה בממלכתיות הצה"לית הקדושה שמכחישה את הכיבוש הממשי – זה של החיילים ששומרים עליו וזה של האוכלוסייה הפלסטינית שנמצאת תחתיו.

אם כך, דווקא מתוך הסיטואציה הבסיסית של המציאות בשטחים מתרחש מעין היפוך בתפקידו של האחר הפריפריאלי: בעוד שבישראל פנימה, דמותו של החייל הפריפריאלי נעדרת ייצוג כמעט לחלוטין, המפגש עם המצלמות ברחוב הערבי בחברון משיב אותו לפני השטח בצורה עוצמתית ורכה (ודמוקרטית דרך עצומות בפייסבוק והפגנות ספונטניות) אל תוככי המרחב הישראלי, במקביל להגחתו של הכיבוש במלוא הבנאליות שלו. מובילי הווילה, שמזדעקים מול הדימוי שדוד משית עליהם, דוחים אותו שוב ושוב מתוך הישראליות, אבל אז מתקוממת הפריפריה באופן נרחב יותר כדי להגיד – אנחנו קיימים, כולנו דוד הנחלאווי..."

[המאמר מחבר את מאמרו המצוין של איתמר טובי (טהרלב) על אירועי דוד הנחלאווי ב- 2014, באתר העוקץ, למציאות ימינו. אנו מאמינים שאנו עושים בו שימוש הוגן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה'.

מקורות והעשרה

• איתמר טובי (טהרלב) (2014), דוד הנחלאווי, הפריפריה והשטחים, העוקץ, 28.05.14.
• פנחס יחזקראלי (2018), הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/7/18.