אבי הראל: משה מול מרדכי – דפוסים של מנהיגות

[מימין: פסלו של משה מאת מיכלאנג'לו, הניצב בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי שברומא; הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה ע"י Blorg. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0; משמאל: מלקה של התמונה 'מרדכי ואסתר', ציור מאת ארט דה חלדר הכרזה: ייצור ידע]

[מימין: פסלו של משה מאת מיכלאנג'לו, הניצב בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי שברומא; הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה ע"י Blorg. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0; משמאל: מלקה של התמונה 'מרדכי ואסתר', ציור מאת ארט דה חלדר הכרזה: ייצור ידע]

מנהיגות אנושית - בניגוד למנהיגות בשם האל - היא דינאמית ומשתנה. משה הוא מנהיג נבחר על ידי האל, שכושר מנהיגותו אינו רלוונטי למשרתו. הוא אמור לבצע את דבר ההשגחה העליונה ללא יוזמה אישית, וללא חשיבה יוצרת כפי שאנו מצפים ממנהיג. לעומתו, מרדכי פועל בזמן היסטורי בו כבר לא קיימת נבואה גלויה...

[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן] [לאוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

עודכן ב- 25 במרץ 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

מה בין מנהיגותו של משה למנהיגותו של מרדכי? 

מנהיגות מוגדרת, בדרך כלל, כיכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת בהפעלת סמכות מינימלית. כאשר אנו יורדים לפרטים הקטנים, אנו מוצאים הבדלים מהותיים במנהיגותם של אישים כאלה ואחרים. בדברי אלה נבחן את מנהיגותו של משה כפי שהיא משתקפת בדברי המקרא, לבין מנהיגותו של מרדכי במגילת אסתר.

לפי המסופר במקרא, משה הוא מנהיג שנבחר על ידי האל. בהתגלות במדבר משה מבחין בתופעה מיוחדת, והוא סר לראותה. בעומדו לפני הסנה הבוער, הוא חווה התגלות אלוהית, ומקבל על עצמו את התפקיד של המנהיג שאמור להוציא את בני ישראל ממצרים. קבלת התפקיד נעשתה רק לאחר ויכוח קשה, ובהבטחה בדמותו של סיוע של אהרון למנהיגות זו(שמות, פרק ג', פסוקים א' - י'):

וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא. ו וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ט וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם. וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

משה אם כן, משמש כזרוע הביצועית של האל במנהיגותו זו, וכל פעולותיו על פי המסופר מכוונים מטרה לשם כך. מנהיג כדוגמת משה, אינו יכול כמעט לגלות יוזמה אישית במעשיו, היות והוא כפוף לדבר האל באופן מוחלט. קשה לו לחשוב מחוץ לקופסא, וראייה לכך אנו מוציאים דרך משל במהפכה השיפוטית אותה מחולל דווקא אדם מבחוץ - יתרו (ראה מאמרי בנושא באתר ייצור ידע ).

משה גם מתפקד כמנהיג, בתקופה של דיבור ישיר עם האל. לפי המסופר, במהלך שנות מנהיגותו, האל מחולל ניסים רבים, כדוגמת עשרת המכות ויציאת מצרים. אלה ניסים שמעצימים את יוקרתו של משה, הן בעיני עמו והן בעיניהם של עמים זרים.
בנוסף לכל הנאמר, משה הוא אישיות מפורסמת, שבא ממשפחה מיוחסת וידועה. אין המדובר באדם אנונימי שאיש לא הכירו קודם לכן ולפתע עלה לגדולה.

הנה כי כן, מנהיגותו של משה היא מנהיגות שאין בה מעוף או יוזמה אישית כלשהי, היות וכל מעשיו מוכתבים מראש על ידי ההשגחה העליונה. במצב דברים זה, גם אם משה היה מנהיג עם אופי כריזמטי (הוא לא היה...) לא היינו חשים בכך בגלל הכורח לבצע את הוראות מפעילו.

מנגד, מרדכי היהודי במגילת אסתר הוא אדם אנונימי, שפועל במציאות רגילה, ולא במציאות של נסים גלויים או דיבור ישיר עם ההשגחה העליונה. הניגוד - של ניסי עשר המכות ויציאת מצרים מול ההתרחשויות במגילה - בולט. במגילה קיימת מסגרת סיבתית היסטורית רגילה, שבה על מרדכי לפעול. מרדכי לא נבחר בידי אדם או אל, והוא פועל על פי תחושותיו והבנתו האישית. הוא מגלה יוזמה יוצאת דופן בהבנת המצב של היהודים תחת מלכות אחשוורוש, ולפי הבנתו זו הוא מגלה תעוזה רבה, ומקבל החלטות הרות גורל בהתאם למצב המתגלגל.

[התמונה: מרדכי היהודי במגילת אסתר... מציוריה של יעל זיידל - יבניאלי, רחובות. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[התמונה: מרדכי היהודי במגילת אסתר... מציוריה של יעל זיידל - יבניאלי, רחובות. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בדומה למשה, גם למרדכי יש עזר במנהיגותו, בדמותה של אסתר. מרדכי גידל את אסתר בביתו והיה אחראי על חינוכה. כאשר המלך הפרסי מחפש תחליף ראוי לוושתי, אסתר מתייצבת בארמון ומרדכי ממשיך לייעץ לה על המשך דרכה בבית המלך. ברם, בניגוד לצמד משה ואהרון, שעבדו יחדיו ללא חילוקי דעות מהותיים (פרט למעשה העגל בו משה לא היה נוכח בשטח), הרי שעבודתם המשותפת של מרדכי ואסתר - על פי המסופר במגילה - רצופה אי הסכמות מהותיות. מרדכי החזיק בדעה שיש לבצע פעילות מיידית וספונטנית מול עריצותו של המלך ומול רישעתו של המן. ברם, אסתר חושבת כי מרדכי לא פועל נכון כמנהיג, ואף מסכן את היהודיים בממלכה הפרסית. לפי דעתה, יש לנקוט בקו פעולה מנהיגותי ארוך ומתוחכם, וכך להכריע את הוצאת מחשבתו של המן מן הכוח אל הפועל. מרדכי דורש מאסתר להסתכן ולהופיע מול המלך ולהתחנן על עמה, ואילו היא נוקטת בתרגיל של עריכת משתה כפול, שרק בסופו של השני היא פועלת למען סיכול גזירת ההשמדה על יהודי ממלכת פרס.

בניגוד לצמד משה ואהרון, אסתר במהלך האירועים עוברת להיות המנהיגה והשחקן הראשי בעלילה, בעוד שמרדכי נהפך להיות משני כדברי המגילה (אסתר, פרק ד', פסוק י"ז): "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צוותה עליו אסתר".

הנה למדנו, כי מנהיגות אנושית - בניגוד למנהיגות בשם האל - היא דינמית ומשתנה. משה הוא מנהיג נבחר על ידי האל, שכושר מנהיגותו אינו רלוונטי למשרתו. הוא אמור לבצע את דבר ההשגחה העליונה ללא יוזמה אישית, וללא חשיבה יוצרת כפי שאנו מצפים ממנהיג. לעומתו, מרדכי פועל בזמן היסטורי בו כבר לא קיימת נבואה גלויה. איש לא בוחר בו, והוא עולה למנהיגות בזכות פעילותו האישית נוכח המצב. בשלב מסוים הוא הופך למנהיג משני ואת אור הזרקורים מקבלת אסתר, בהיותה מנהיגה שקולה ועניינית שמחוללת את השינוי המציל את יהודי ממלכת פרס מכלייה.

[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן] [לאוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

2 thoughts on “אבי הראל: משה מול מרדכי – דפוסים של מנהיגות

  1. פנינה פס:
    אני ממליצה למחבר לחזור ולעיין בטקסט המיקראי, ולחשוב שנית על מסקנותיו.
    משה אינו חותמת גומי של אלהים, למרות הניסים הרבים שהאחרון העתיר עליו ועל סביבתו. משה הוא גם אדם המסוגל להתמקח עם אלהים ולשנות את דעתו ולמנוע את הכחדת עמו, כולל תוך עמידה בפיתויים אישיים המוצעים לו. [ראה לדוגמא שמות ל"ב ז-יד. וכן פסוק לב' שם].

    • פנינה מדובר על הכלל. משה הינו מנהיג שנבחר, ממלא את ציווי האל כמעט ללא עוררין, פרט למספר חטאים כמו חטא העגל וחטא המרגלים. וגם אז אם תעייני במקרא משה מבקש רחמים על בני ישראל כי בלעדיהם אין לו קיום…אז נא לחשוב שנית על דבריך. וכן עייני בספרו של הרב סולוביציק אודות הסוגיה הנ"ל, בספרו על התשועות. הוא בעצם אומר דברים דומים לדברי בקטע של משה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *