לאן נעלמה הדוברות המשטרתית בפיגוע בתל אביב?

לאן נעלמה הדוברות המשטרתית

כתבי המשטרה - וגם הציבור - פגשו בפיגוע האחרון בתל אביב - שעד כתיבת שורות אלה טרם הסתיים - מדיניות דוברות שונה של המשטרה. הבכירים אינם רצים למיקרופון. מי שדיבר היה מפקד המרחב הרלוונטי ותו לא. האם נהגה המשטרה נכון מבחינתה?

מבחינתה האישית בהחלט כן. מבחינה ציבורית, ממש לא. נבחן את שני ההיבטים הללו:

ההיבט המשטרתי

אין ספק שהמפכ"ל החדש הנהיג מדיניות של "גמילת" בכירי המשטרה מהמיקרופונים, ובצדק רב. ההתמכרות הזו עלתה למשטרה בנשק תדמיתי רב. אבל, ניתן לומר ש"האסימון נפל" עוד לפני כן:

בהיבט האישי, היה הרצח במצעד הגאווה בירושלים, בסוף יולי 2015, קו פרשת המים של בכירי המשטרה והתקשורת. מפקד המחוז שניגש, כמקובל, אל המקרופונים, ספג שיימינג פומבי, כשאחד המפגינים מבזה אותו, בשידור חי, מול כל עם ישראל (ראו הסרטון למטה):

את האירוע הקשה הזה לא ישכח איש מבכירי המשטרה שנים רבות. אירוע בהתהוות הוא זירה כאוטית של התרחשויות, ו"אין ארוחות חינם". הרצון בקרבה למיקרופון מייצר לעתים מצבים בלתי הפיכים שנזקם מהדהד לאורך זמן.

גם מחוז תל אביב זכה ל"זובור" משלו בפרשת מסיבת העיתונאים לאחר "פענוח הרצח בבר נוער", ב- 10 ביוני 2013. בכירי המשטרה, סביב השולחן במחוז תל אביב, נתפסו מבחינה ציבורית כנלעגים וכרודפי פרסום:

מסיבת העיתונאים במחוז תא

[בתמונה: הדף הראשון של 'חדשות מאקו' המתייחס לתגובת המפכ"ל למסיבת העיתונאים במחוז תל אביב]

בעידן רוני אלשייך, מחיר הריצה למקרופון הפך גבוה מידי.  לעל כן, אין פלא שמי שנשלח למקרופונים היה מפקד המרחב הרלוונטי ותו לא, וגם הוא לא קיים מערכת דוברות סדורה, אלא התרחק מהם ברגע שיכול היה.

אבל ההיבט הציבורי שונה לחלוטין...

מבחינה ציבורית המשטרה היא מפקדת האירוע ואחראית על פעולת כלל גופי הביטחון וההצלה. האירוע המתמשך הזה יוצר דילמות רבוטת עבור תושבי תל אביב, וגם עבור אחרים שאמורים להגיע לעיר הגדולה, או שמבקשים להבין נכוחה מה מתרחש. מילת המפתח במקרה זה היא אחריותיות (Accountability). משמע, חובו של עובד ציבור לאחריות, ולמחויבות ומתן דין וחשבון לשולחיו ולציבור. לא בכדי מצאה 'הועדה לבחינת מבנה המשטר' (ועדת מגידור), בינואר 2007, כי האחריותיות כאחד מחמישה כשלים מרכזיים בשיטת המשטר בישראל.

אחריותיות משטרתית (Police Accountability) משמעה, ניהול עבודת משטרה באופן אפקטיבי, וגם יעיל במידת האפשר, תוך קבלת אחריות אישית ומקצועית, ומתן דין וחשבון שוטף - מתוך פתיחות מקסימאלית - למפקדים, לגורם הפוליטי הממונה, לגורמי בקרה ציבוריים ולציבור הרחב.

הנה, חזרנו למחלת המחלות של משטרת ישראל. היעדר תפיסת תפקיד סדורה ומובנת. אם הייתה למשטרה תשובה ברורה לשאלה:

"בשביל מי אנחנו קיימים ומה נעשה על מנת לספק לו שירות טוב ואיכותי"...

לא הייתה בכלל שאלה בדבר הצורך למנות דובר (לא חייב בכלל להיות מפקד), שייצר מגע שוטף עם הציבור באירוע מתמשך - כמו מודל נחמן שי, דובר צה"ל המיתולוגי במלחמת המפרץ הראשונה - ויעביר מסרים מה נדרש מהציבור לעשות וממה הוא אמור להימנע, גם אם אין בידי המשטרה אינפורמציה חדשה!

געגועים לנחמן שי

 [התמונה מימין: דובר צה"ל; התמונה משמאל: הועלתה לויקיפדיה ע"י Itzuvit. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

7 thoughts on “לאן נעלמה הדוברות המשטרתית בפיגוע בתל אביב?

  1. Pingback: הטעויות הבסיסיות של רוני אלשייך - ייצור ידע

  2. Pingback: איך מנטרלים מפכ"ל בחצי שנה... - ייצור ידע

  3. שלום בן חמו:
    חברים יקרים, אירוע מן הסוג הזה יש לו היבטים רבים והשפעות על כללי התנהגות האוכלוסייה.

    מדיניות
    המפכ"ל החדש כבודה במקומו מונח; ויש בה מידה רבה של צדק, כי המשטרה לצערנו, באירועים מן הסוג הזה, נהגה לרוץ קודם לתקשורת ולצאת בהודעות לא מבוססות דיין. מה זה רוצח שמשתחרר מבית סוהר שבועיים לפני ביצוע רצח נוסף במצעד הגאווה בירושלים, והממ"ז מוסר בראיון תקשורתי "לא היה לנו מודיעין מקדים"? מה השטות הזו, ועל מי כן יש לך מודיעין, אם זה לא המקרה.?
    ברצח בבר נוער בתל אביב פיזרו הצהרות לכל הכיוונים, ונטעו תקווה בלב הציבור כי, הנה הרוצח בידינו. ומה נגמר? זה לא זה והמדינה בהסדר פשרה, מוכנה לפצות את הקורבן בשני מליון ש"ח.
    גם אז יכולנו לזעוק היכן הדוברות המשטרתית, אלא שאז איבדה שליטה וכל אחד נטל לידיו את המיקרופון בלי חשבון. לכן, ההחלטה לדברר באמצעות דוברים מקצועיים ולתת לפיקוד לעבוד מוצדקת. לעצם העניין, באירוע הנתעב בתלאביב המערכת כשלה לחלוטין. זכות הציבור לדעת מחייבת שקיפות. הדוברות אמורה הייתה להוציא מבזקים או סיכום פעילות יומי, מה עשינו איפה ובמה אנחנו מתמקדים, האם קיימת סכנה כלשהי באזור מסוים, המחייבת ערנות או תשומת לב מיוחדת מצד הציבור. זאת, מבלי לעסוק בהערכות או בנושאים העשויים לפגוע בהתקדמות החקירה, אלא בעובדות, שיש בהם עניין לציבור למען שלומו וביטחונו. אך לצערי, הדוברות המשטרתית לא עושה זאת, ומי שחוטף את הריקושטים שלא בצדק זה המפכ"ל, שבס"הכ שבועיים בתפקיד.

    • מלי אוחנה:
      שלום יקירי זה אכו נעשה על בסיס דיווח שוטף. אמנם לא בדרך שאנו נהגנו במקרים הרבים במחוזנו אבל דיווחים שעיניינם שלום הציבור, אכן נמסרו.

  4. מלי אוחנה:
    מלומדי. קורה דווקא מה שציפיתי שיקרה. המפכ"ל החדש מכניס למערכת קצת שקט, שהורגל אליו מתפקידו הקודם. דיי לארועי הבר נוער, דיי למסיבות עיתונאים בטרם עת. קצת צניעות לא תזיק בעת הזו.
    ראה פרשת דומה. מכאן תקיש, איך הוא רואה שצריכה לנהוג מערכת מקצועית וככה קיוותי שהוא ינחיל אצלנו.

    • גדי ברון:
      מלי מסכים איתך לגבי צניעות ואיפוק. אבל זו לא יכולה לגבור על ההכרח לעדכן באופן רשמי את הציבור בשעת משבר (עבור תושבי תל אביב מדובר במידע הכרחי לקבלת החלטות יומיומיות). אין כאן צורך במסיבת עיתונאים וכדומה (ובכך מסכים איתך).

    • שלום בן חמו:
      אם הציבור היה קשוב לכך והדברים נאמרים בצורה נחרצת לא היה מדיר רגלי ילדיו מבתי הספר . זה היום הרביעי לאירוע והשני ללימודים, ורבים לא הולכים ללימודים; והורים שאין להם סידור, לא הולכים לעבודה. לכן לדעתי, בגלל גמגומי המערכת חיי השגרה לא חוזרים עדיין למסלולם התקין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.