גרשון הכהן: חטא בת שבע כתאונת שרשרת

חטא בת שבע

[בתמונה: דויד מתבונן בבת-שבע, ניקולאס צ'אפרון, צייר צרפתי, 1656-1612]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר]

929

[לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חטא בת שבע באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 5 בדצמבר 2020

אלוהים שוכב על גבו מתחת לתבל; תמיד עסוק בתיקון, תמיד משהו מתקלקל... (יהודה עמיחי, מתוך השיר והיא תהילתך)

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

תאונות קורות. רצוי כמובן להשתדל במניעתן. אולם מבחן המנהיגות מתחיל לנוכח התאונה, ביכולת לעסוק נכון בשאלה, מה עושים עם מה שקרה. בראייה ביקורתית, מרגע שקרה בחטא בת שבע מה שקרה (שמואל ב פרק יא), דוד נסחף לרצף של טעויות, שהתדרדר לתאונות נוספות.

יהודה בן יעקב קנה את עולמו ברגע אחד. בשעת המבחן מול תמר כלתו, בשעה שהכריזה לנוכח הקהל, רגע לפני שריפתה באש: "לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה, הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה" (בראשית ל"ח, כ"ה). יהודה בחר בגילוי האמת והודה: "צדקה ממני". יכול היה להתעלם מכורח האמת, מי היה מאמין לה? זה היה רגע הרואי מכונן. בעיקר בשל כך, סיפור תמר ויהודה קיבל בחז"ל את הכותרת: "לידתו של משיח".

[להרחבה על תאונות / תוצאות בלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'תמר ויהודה – רגע הרואי של אמת', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

גם דוד היה יכול לבחור גישה אחרת לתיקון התסבוכת...

יכול היה לקרוא את אוריה לשיחה אישית אינטימית, הרי ישבו לאכול יחד, היה יכול לומר לו: "ידידי, רעי לנשק, בוא נדבר בגילוי לב, אחוות לוחמים ארוכת ימים, שוררת ביננו. אנא תקשיב לי: מצטער! שכבתי עם אשתך היפה, היא ממש נפלאה. מבקש את סליחתך, אשתדל לפצות אותך, נקדם אותך לתפקיד מח"ט, העתיד מובטח לך, בוא לא נעשה מזה סקנדל לאומי..."

ואולי במחשבה שנייה, זה באמת מה שביקש דוד מאוריה כשישבו לאכול על שולחנו. אבל אוריה לא רק התעקש שלא לקבל את הצעת המלך, אלא אף ביטא מחאתו בהתרסה גלויה בסרובו לרדת אל ביתו. יתכן ושמועה על בגידת אשתו עם המלך הגיע עד לאוהלי החיילים בחזית, זה יכול להסביר מדוע באמצע הלחימה קפץ לביקור בירושלים.

יתכן  ששמועה כזו לא הגיעה עד אליו ולשיבתו הביתה באמצע הלחימה יש הסבר אחר: אוריה שב לארמון, בשליחות החיילים, אולי גם בידיעת יואב, על מנת לבטא את מחאת החיילים נגד המלך שנשאר בארמונו. הדברים המושמים בפי אוריה על ידי המספר, מעודדים פרוש כזה. למחאת אוריה שני ביטויים מובהקים:

  • האחד קיבל ביטוי באופן המתריס בו נשאר לישון ב"פתח בית המלך עם כל עבדי אדוניו, ולא ירד אל ביתו." (פסוק ט').
  • הביטוי השני, מהדהד מן הדברים הקשים שהשיב להצעת המלך לרדת אל ביתו: "הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי, חייך וחיי נפשי עם אעשה את הדבר הזה" (פסוק י"א). זו אכן מחאה גלויה, שקשה להתעלם ממנה.

.

מול דוד התייצב  אדם עיקש, גיבור מלחמה, שפתח מעין שביתת שבת למול פתח בית המלך (בדומה למחאת רס"ן מוטי אשכנזי (ראו תמונה משמאל) כנגד ההנהגה בתום מלחמת יום הכיפורים). בכל זאת, זה שדוד נלכד דווקא בפתרון המנצל את סמכותו המלכותית לרעה, בבקשו מיואב את חיסול אוריה, לא היה מחויב המציאות. דווקא דוד שהשכיל להימנע מפיתוי הריגת שאול; שהשכיל להקשיב לאביגיל אשת נבל, להימנע משפיכת דם חינם, מתמיהה איך לא קלט את פוטנציאל הנזק שיגרום לעצמו, בציווי התחבולני להביא למות אוריה בקרב.

[בתמונה משמאל: רס"ן מוטי אשכנזי, גיבור מחאת מלחמת יום כיפור. התמונה הועלתה לויקיפדיה ע"י Boaz Arad, והיא נחלת הכלל]

ומדוע סמך על יואב? איך לא קלט את האיום המתהווה מעוצמתו הגוברת של יואב כמצביא, במיוחד בשעה שהוא עצמו נשאר בעת מלחמה בארמונו, ותהילת הניצחון שייכת בצדק, במלואה, לזה שיצא לבדו לחזית? איך לא חשש, שמא ברגע של מצוקה ישתמש כנגדו בהוצאת הסוד לאור?

ואמנם, זה בדיוק מה שקרה. מי אם לא יואב, יכול היה להוציא לאור את הסוד? בעניין זה הוסיפו חז"ל נדבך נוסף בסיפור: יואב אכן לא שמר אמונים לדוד. לנוכח הביקורת שהופנתה כלפיו - איך שלח חייליו חשופים למול החומה - חשף להם יואב את איגרת דוד.

בבקשת הסבר לצוואת דוד לשלמה, להוציא את יואב להורג, בתמיהה המתבקשת למה? ומה עשה יואב שככה מצווה עליו דוד? על מילות דוד לשלמה "ואתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה", פרשו חז"ל, מה עשה לו: "בשעה שכתב דוד ליואב : 'הבא את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם  מאחריו ונכה ומת', עשה כך (יואב) ונהרג (אוריה). נתקבצו כל ראשי החיילים על יואב להורגו שהיה ראש הגיבורים... (לא יכלו להבין איך שגה שגיאה טקטית כה בסיסית, לשלוח כוח חשוף למול חומת העיר). הראה להם את הכתוב (באיגרת דוד) ולזה מתכוון דוד באומרו 'אשר עשה לי יואב בן צרויה'.

היו סבורים כל ישראל (שבאופן חתרני כזה, באיגרת סמויה), ציווה דוד להרוג גם את אבנר בן נר ואת עמשא בן יתר. לכן, עמד דוד וקילל את יואב, וידעו כל ישראל שלא היה זה מדוד (המקרים האחרים) ונתפייסו. לכן ציווה לשלמה בנו שיהרוג אותו..." (מדרש רבה, במדבר, מסעי, פרשה כ"ג).

לפנינו כרוניקה של רצף תקלות ידוע מראש

דוד כשל כאן בחריגה מכל מה שאפיין את הגיון התנהלותו מראשית דרכו, בהבנת הרעיון שאכן, לא הכל בשליטת בן אנוש.

אם משהו השתבש, אם אירוע יצא משליטה, אפשר להשתלב בהתרחשות באורח מסתגל כמו בגלישת גלים, לגלוש על גלי השיבוש, למצוא דרך אקטיבית להפוך את השיבוש להזדמנות. זו הבשורה התנ"כית, בשונותה מן הדטרמיניזם הכרוך בגזירת גורל, זו היוצרת את הטרגדיה היוונית.

גרשון הכהן - כשאירוע יוצא משליטה

לאדיפוס לא היה מפלט מגורלו, דווקא מאמציו להימלט מגורלו, הובילו אותו לסופו. לעבד האלוהים התנ"כי, יש לעומת זאת מפלט ותיקון. הוא מצוי בבחירה החופשית, המתבטאת בבשורת התשובה. גם לנוכח רצף חטאים, כתאונת שרשרת הנראית ללא מוצא, כוח התשובה יכול לחלץ אדם גם ממערבולת פשע סוחפת.

את אמירת חז"ל התמוהה: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", אציע לפרש בהקשר זה, לא כאמירה הכופרת בסיפור האירועים, אלא כאמירה על אחירתה של הפרשה, כבשורה המכוונת לעצמתה של היכולת הטמונה באדם להיחלץ ממדמנת החטא ולברוא עצמו מחדש, ככתוב בתהילים: "למנצח מזמור לדוד, בבוא אליו נתן הנביא, כאשר בא אל בת שבע. חנני אלוהים כחסדך, כרב רחמיך מחה פשעיי... לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי." (תהילים נ"א)

המשוררת יונה וולך היטיבה לעמוד על הזיקה בין היכולת לברוא עצמך מחדש, לבין היכולת להבריא:

החיים שיש לך-יונה וולך

[תמונתה של יונה וולך משמאל מובאת בשימוש הוגן]

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ  

הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ  

הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה  

מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית  

הַבְּרִיאָה  

בְּרָא אֶת עַצְמְךָ  

זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר 

הַיָּחִיד  

שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא  

כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ  

גַּלֵּה אוֹתוֹ  

הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה  

הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ  

כְּעַל שִׁעוּר רַע  

עַל מַה שֶׁהָיָה  

כְּעַל עֹנֶשׁ  

הַרְחָקָה  

עֲמִידָה בַּפִּנָּה  

נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן 

תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא  

כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.

(יונה וולך, מבחר השירים: 1963-1985, ספרי סימן קריאה)

[לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חטא בת שבע באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

העשרה

15 thoughts on “גרשון הכהן: חטא בת שבע כתאונת שרשרת

  1. Pingback: חטא בת שבע באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: הפער שבין המוסר לחיים עצמם, באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: שלימות הניגודים של אופק בוכריס - ייצור ידע

  4. דוד שלח את אנשיו והם לוקחים את בת שבע יתכן מאד שבכח …וכשהיא התייצבה לפניו מה דעתכם הוא אמר לה בואי נשכב ונעשה קצת סקס והיא הרי נשואה [אסורה בת ישראל בלי חופה וקידושין] לא תחמוד אשת רעך נאמר בעשרת הדיברות….או שיתכן שדוד פשוט אנס את בת שבע ולה לא היתה ברירה ולאחר מיכן פשוט החזירה לביתה כאילו לא קרה כלום….רק שבת שבע התעברה ובעלה בשדה הקרב כך שלא יתכן שהיא התעברה מרוח הקודש ובוודאי שלא מבעלה ..והילד שיוולד יהיה ממזר בן מלך..וכשזימן את אוריה הביתה כדי שישכב עם אישתו היא לא רצה בכך מכיוון שידע שדוד שכב עם אשתו ובוודאי תקופה ארוכה יחסית ….נשאלת כאן השאלה האם דוד אנס את בת שבע ?והיא והיא התעברה או שהיא שכבה מרצונה …אם שכבה מרצונה דינה סקילה [אשהנואפת -מוות] וזה לא קרה …אולי מפני שפחדו ממוראו של המלך…או שנאנסה ואם כך אינה אשמה …לאחר שדוד הבין שאוריה לא ישכב איתה מפאת כאבו קינאתו וחוסר יכולתו לדרוש משפט מהמלך…אם שכבה מרצונה הרי שהיא זנתה…סביר להניח שאשה שבעלה נרצח תשנא את הרוצח ותדרוש נקמה אבל אנו רואים שזה לא קרה… קרה ההיפך היא ממשיכה לשכב עם דוד גם לאחר שרצח את בעלה ויולדת את שלמה אם כך הרי שהיא נואפת ודינה סקילה ויוצא ששלמה המלך על לא עוול בכפו הינו בן של נואפת בעברה…..אז מה דעתכם בת שבע נאנסה או שהיתה מן הסתם נואפת ?

  5. Pingback: אבי הראל: דוד ובת שבע - הלקח המוסרי לדורות (תגובה לגרשון הכהן) - ייצור ידע

  6. Pingback: גרשון הכהן: משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ"כית - ייצור ידע

  7. עו"ד אריאל דר
    גרשון הכהן, כדרכו, מערבב את המצב בתקופת המקרא, עם המצב כיום.
    באותה עת, אלהים היה קיים ונוכח בתודעת האנשים, ולכן קריאתו של יואב היתה במקומה.
    היום, כשאנו יודעים שאין אלהים, והוא אינו אלא מודל שהופרך, אין לכך עוד מקום.
    ו-ועדות חקירה, זה דבר נחמד כדי שכך בו דעת קהל. באותה עת, כולם הסתפקו בניצחון, ולקחים היו עניין למלך, לשר צבאו וכו'.
    מבט חטוף על המנדט הצר שניתן לוועדת אגרנט, ועל התעלמות מהמלצותיה המעשיות (מועצה לביטחון לאומי) – יוכיח.

  8. שרה קונפורטי כתבה:
    ואני מתפעלת דווקא מהכשרון והיכולות למצוא הקשרים לא הגיוניים שנשמעים הגיוניים לחלוטין לאחר קריאת הכתבה- קשר בין התנך, בין העבר, ההסטוריה, חזל, המשטרה ויונה וולך… וואללה גדול.
    בעיקר אהבתי את המשפט האחרון "הזיקה בין היכולת לברוא עצמך מחדש, לבין היכולת להבריא"….גם בעוד 1000 שנה לא הייתי חושבת על כך..

  9. פנינה פס:
    חשבת על האפשרות שדוד באמת רצה את בת שבע לעצמו [ ואז היה צריך להיפטר מאוריה]? חוץ מזה – למה לקרוא לזה חטא בת שבע? איזו ברירה בכלל הייתה לה?

    • אריאל דר:
      1. כי לדוד היו חטאים רבים, אז כשאומרים חטא בת שבע – יודעים על מה מדובר. מעבר לכך, נשים לא אמורות לרחוץ על גג הנשקף מבית המלך, אלא אם הן יודעות מה הן עושות.
      2. לו היה באמת רוצה בה, מעבר לסטוץ חד פעמי, לא היה מזמין את אוריה כדי שיחשוב שהילד שלו.
      3. בסופו של דבר, בת שבע השיגה את מבוקשה האמתי, ותכמנה את הזקן הסנילי לחשוב שהוא הבטיח לשלמה את המלוכה.

      • 1. הוא הרי לא היה יכול להודות שהילד הוא שלו – כי הוא ממזר לפי ההלכה. מכאן גם הפתרון המקראי של מות הילוד – שהרי הוא לא היה יכול להיות אח"כ יורש לבית דוד.
        2. גם אם היה מודה שהילד שלו מההתחלה, והיה משאיר את בת שבע בהרמונו – הוא היה צריך להיפטר מאוריה, כי לא היה יכול להחזיק באשה נשואה לאחר בהרמונו, בלי עונש אלהי מתבקש.
        3. ברור שהמקרה אינו מאפשר שום פתרון "נקי" של הקונפליקט, מרגע שכדור השלג של החטא המקורי התחיל להתגלגל, עבירה גוררת עבירה.
        4. אם היו כותבים לכותרת "חטא דוד בבת שבע" – נראה לך שאנשים לא היו מזהים את ההקשר למשל כבשת הרש?

  10. אריאל דר:
    הפתרון המוצע כאן – חורג לחלוטין מן החברה ומן התקופה. הפגיעה בכבוד אוריה בראי התקופה – כבדה מכל קידום ופיצוי.
    יתכן שלו מדובר היה בקצין טרי – היה מקום לנפנף בפררוגטיבה המלכותית וכו'. דוד הרי לא היסס לעשות זאת עם מיכל כשלקח אותה מבעלה וכלא אותה. אבל אוריה ודוד אכלו מאותו מסטינג. ושיחתם מראה על כך בבירור. מבחינת אוריה – הוא ודוד אחים. על אוריה – דוד לא יכול להפיל סיפור כזה.
    ואשר לנקמת דוד ביואב, אני לא מחפש סיפורים שמחוץ לספר. בעיני, הסיבה ההגיונית היא המצב שנוצר לאחר הריגת אבשלום.
    המלך הופך לסמרטוט, והעם מצוי במבוכה.
    יואב, שעד עתה הדאגה לדוד והדאגה לישראל היו זהות בעיניו – צריך לבחור בין נאמנויותיו – והוא בוחר בישראל.
    "קום צא ודבר!" הוא מרעים על דוד.
    מלכים לא שוכחים מי ראה אותם בחולשתם ורפיונם.
    דוד מצווה לשלמה, כאשר הוא כבר בן שבעים. לא בטוח שהוא זוכר למה הוא נוטר ליואב. אבל הוא בהחלט זוכר שהוא נוטר לו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.