פנחס יחזקאלי: פוטין ואובמה – מאזן העוצמה וההתמודדות על סף הכאוס

פוטין מהמר, על סף הכאוס

[למקור התמונה, לחצו כאן]

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

לאחרונה פרסם המגזין "פורבס" את מדד המשפיעים - או מדד העוצמה - לשנת 2015. במקום הראשון, זו השנה השלישית ברציפות ניצב נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ירד מהמקום השני לשלישי, אחרי אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה. לא שינה המיתון שעמו מתמודדת רוסיה, וגם לא הסנקציות המופנות כלפיה: פוטין נתפס כאיש העוצמתי בעולם!

כיצד מוצא עצמו הנשיא של המעצמה האימתנית בעולם רק במקום השלישי? משום שעוצמה אינה נמדדת לפי הפוטנציאל, אלא לפי הנכונות לעשות בו שימוש! אובמה אינו מעוניין להילחם.

כיצד ממקסמים את פוטנציאל העוצמה? בעניין זה, מנהיג של מדינה אינו שונה ממנכ"ל חברה עסקית: ניתן לעשות זאת, כאשר נוטשים את ה"סדר" השקט והבטוח לכאורה, יורדים אל סף הכאוס ומגיבים מהר להזדמנויות הנקרות בדרכך, למרות הסיכונים הכרוכים בהם.

מדיניות על סף הכאוס...

מצב כאוטי היה תמיד מקור סכנה גדול עבור מנהיגים של ארגונים - וגם של מדינות - אך, בד בבד, גם מקור לא אכזב להזדמנויות עצומות, לאלה שמוכנים להסתכן ולהמר. מדינות וארגונים נבדלים זה מזה ביחסם אל האזור התודעתי המכונה סף הכאוס: יש הקופצים על כל הזדמנות שנקרית בדרכם. יש הבורחים ממנו כמו מאש!

דוגמה קלאסית לבריחה מהזדמנויות סיפק לנו המקרה הסורי:

באוגוסט 2013, ניצבה ארצות הברית מול אסד, לאחר שהשתמש בנשק כימי, והיה ברור לכל שהיא מתכוונת להפילו בכוח הזרוע! אולם, בדקה האחרונה ממש קיבלו האמריקנים "רגליים קרות" ונסוגו, כשהם מצהירים כי אין בכוונת ארצות הברית לפעול יותר בכוח הנשק במזרח התיכון. ברגע אחד הפך אובמה נשוא לבוז וללעג ברחבי העולם כולו, בקרב אויבים וידידים גם יחד.

כתבתי "העולם" ולא המזרח התיכון לבדו, כי ההבנה הזו - שארצות הברית לא תשתמש בכוח מחוץ לגבולותיה - נוצלה מיד גם בקצה השני של העולם. סין הודיעה על הרחבת גבולותיה הימיים וסיפחה אזורים שנויים במחלוקת על חשבון דרום קוריאה ויפן. התוצאה: התחמשות של שתי המדינות הללו, ומיליטריזציה של יפן שבונה צבא, לראשונה מאז הובסה במלחמת העולם השנייה, ותהפוך בעתיד הקרוב למעצמה צבאית אטומית.

לעומת החשש האמריקני, פוטין הבין את גודל ההזדמנות מיד:

האמריקנים ראו בעיני רוחם סדר חדש במזרח התיכון, שיתייצב בעזרת שווי משקל שיושג בין מעצמות אזוריות בלבד, אבל לפוטין היו תכניות אחרות: הרגע מבחינתם שחייב פעולה היה קריסת צבאו של אסד וסיכויי נפילתו הקרובה. רוסיה לא יכולה להרשות לעצמה - וגם לא הייתה לה כל כוונה להשאיר את הזירה למקומיים. היא הגיבה מיד בהתבססות צבאית, שינתה באבחה בודדה את מאזן העוצמה בינה לבין המערב, ואת פני המזרח התיכון וכללי המשחק בו.

תפיסת הכאוס על ידי מעצמות המזרח והמערב

האם הצעד הרוסי נקי מסכנות? כמובן שלא! הפיגוע האווירי במטוס הנוסעים הרוסי ממחיש זאת היטב!

האם סכנות ואיומים אמורים להרתיע מנהיג בדרך לביטול יתרון אסטרטגי של יריביו? תלוי באיזו צד של הגלובוס נולדת...

המערב חולק הנחת יסוד, חלקה מודעת חלקה מובלעת וסמויה, שהעולם יכול להיות יציב ומשגשג. רק צריך להסיר מעל דרכינו את המכשולים המעכבים זאת... הוא מאמין בקוסמולוגיה של יציבות כמצב יסוד, שאם רק לא נחטא ולא נשבש אותו בשגיאותינו, הסדר הטוב ישכון במחוזותינו. המקור לאופן החשיבה הזה הוא תנועת ההשכלה והמהפכה התעשייתית באירופה, שיצרו תרבות המקדשת את השכל. לפי גישה זו, בעיות מורכבות במציאות דינמית, המשתנה במהירות, ניתנות תמיד לפתרון רציונלי בעזרת השכל; וכי תוצאות בלתי צפויות אינן אלא כשל תכנוני, שאם רק היה המתכנן פועל "נכון", היה מוצא להן את התרופה. על כן, נתפס הכאוס בעיניהם כ"חור שחור" שיש להתרחק ממנו.

עקב כך מאופיין המערב תמיד בהתערבות צבאית רק כשכלו כל הקיצים. כתוצאה מכך, בעיות אסטרטגיות הניתנות לפתרון במהירות וללא השקעה רבה של כוחות, הופכים לסכסוכים עקובים מדם.

לדוגמה, די היה בהתערבות צרפתית מוגבלת ב- 1936 על מנת להפיל את הממשלה הגרמנית, כשנכנס הצבא הנאצי לחבל הריין המפורז בהפרו הסכמים בינלאומיים. אבל בעלות הברית לא נלחמו גם כשפלש היטלר לפולין, והמתינו למתקפה הגרמנית, שהביאה לאבדן צרפת ולשליטה גרמנית על תעלת לה מאנש, תוך שלושה שבועות... עתה, כדי לשחרר את אירופה היה צורך בהקרבה עצומה ובהרג והרס הגדול ביותר שנוצר עד היום במלחמה כלשהי...

הרוסים - הנפגעים העיקריים של המלחמה ההיא - הטמיעו זאת היטב! בנאומו של פוטין בעצרת האו"ם הוא ניסח את העקרונות הבסיסיים של יחסים בינלאומיים בעיניו, כשהוא סונט במדינות המערב ובראשן בארצות הברית, שהתערבותה הרופסת בעיראק ובריחתה מהאתגר הביאה את האסון בסוריה ואת משבר הפליטים באירופה...

11228902_10201202485980923_5662960262026668781_n

[התמונה: השוואה שערך העיתון 'הטלגרף']

פוטין אמר בעצם למערב, כי בריחה מסכנות אינה מנטרלת אותן, אלא להיפך. מעצימה אותן אף יותר, מי שבורח הופך ללא רלוונטי, ובעולם שלנו "אין ארוחות חינם". חולשה מזמינה אחרים לנגוס עוד ועוד בנכסים שלך, עד שתיאלץ בערבו של יום להילחם, בתנאים גרועים הרבה יותר!

למי אנחנו שייכים? לקופצים על אתגרים ומנצלים אותם; או לנמלטים אל אשליית הסדר, בתקווה שהמציאות תקפא על שמריה?

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

5 thoughts on “פנחס יחזקאלי: פוטין ואובמה – מאזן העוצמה וההתמודדות על סף הכאוס

  1. Pingback: בין כאוס לסדר באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: הכל על ה'עוצמה' באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: נושא לימוד: עוצמה, כוח ופוליטיקה בארגונים - ייצור ידע

  4. Pingback: נושא לימוד: עוצמה וחשיבותה בארגונים - ייצור ידע

  5. Pingback: ותודה לפוטין, שהפך אותנו שוב לנכס אסטרטגי... - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *