פנחס יחזקאלי: סין – הרעיון המחולל העוצמתי מכולם קרס על ממציאיו…

ילדים בסין

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Tauno Tõhk לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על 'רעיונות מחוללים' והשלכותיהם, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של 16צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

עד 1979 הייתה סין מדינה נחשלת, שריבוי הילודה בה איים להטביעה. כל האנרגיות הלאומיות הופנו להאכיל את הפיות הרעבים שהתווספו עוד ועוד, לאותה צלחת. הסינים ניסו דרכים אין ספור להתמודד עם בעיית 'פיצוץ האוכלוסין', כמו העלאת גיל הנישואין, הפצת אמצעי מניעה ועוד. אולם, ללא הועיל.

רק גורם אחד - רעיון מחולל אחד - השפיע: החוק של 'ילד אחד למשפחה'! הוא מנע לפי הערכות הסינים נמנעו 400 מיליון לידות, אפשר לה להפנות את האנרגיות שלה לדברים הנכונים באמת, והפך אותה למעצמת על, כלכלית וצבאית.

ההצלחה הזו, שכולה תלויה באותו חוק אחד, הפך אותה לדוגמה הנפוצה ביותר לאפקטיביות השימוש ב- רעיון מחולל.

רעיון מחולל מהו?

רעיון מחולל הוא רעיון ממזרי, מעצב מציאות, המנפץ פרדיגמות קיימות ומשנה דברים מן היסוד.

בשפה מקצועית יותר, הרעיון המחולל הינו היזון חוזר חיובי או משוב חיובי, שמאפשר להביא את המערכת למצב טוב יותר מהמצב ההתחלתי שלה. זאת, באמצעות השגת 'מעבר פאזה' המובילה לאפקטיביות רבה יותר.

אם רק למספר גורמים מועט השפעה משמעותית על המערכת, הרי שיש להתמקד בהם, ולהפעיל עליהם "מנופים" בעזרת "רעיון מחולל" או מספר "רעיונות מחוללים". ואז, מרגע שרעיון כזה מוכנס לארגון והמערכות מתחילות לפעול להשגתו, תתחולל בו מהפיכה פנימית.

אייך מיישמים רעיון מחולל, הלכה למעשה?

מערכות שונות זקוקות לתמריצים שונים, על מנת להגשים רעיון מחולל:

  • אם הארגון מצוי "על סף הכאוס", תתחולל המהפכה מלמטה, בדרך של מה שמכונה "התארגנות עצמית" (רזי ויחזקאלי, 2006, עמ' 92-88), בלי הצורך שלמנהלים להמשיך ולהתערב בתהליך, עד שהארגון ישנה את פניו.
  • אבל, אם הארגון מאופיין ברמה גבוהה של "סדר" - כמו בסין, המהפכה תתחולל באופן יזום מלמעלה, יתכן שאף באמצעות הפעלת כוח.

ובאמת, עד שהמערכת התרגלה לשינוי, בנתה סין מנגנון ענק לאכיפת התופעה תחת השם: "אסטרטגיה לאומית לשליטה בילודה", והשליטה את הרעיון באגרסיביות ובאכזריות רבה, שכללה, חטיפת נשים הרות ואילוצן לבצע הפלות ועיקורים כפויים, בעיקר בחלק מהאזורים הכפריים.

אבל, מרגע שהמערכת הסתגלה למציאות החדשה (ובשפה מקצועית, ל- מושך החדש), ניתן היה למתן את הסנקציות המוטלות על ילדים "לא חוקיים", ולהתמקד בסנקציות כלכליות.

רעיון מחולל אפקטיבי רק לזמן מוגבל

ההצלחה סנוורה את הסינים מלהבין את החלק השני של המשוואה: שרעיון מחולל אפקטיבי רק לזמן מוגבל! כיוון שהעולם דינאמי ומשתנה,  אם לא מנהלים את השינוי לאורך זמן ומסתגלים לשינויי הסביבה באופן דינאמי, הוא יתחיל לעבוד נגד יוצריו!

וכך היה: למדיניות הילד האחד נוצרו השלכות חמורות, הן חברתיות, הן כלכליות והן ביטחוניות, אבל הסינים התעוררו קצת מאוחר מידי:

המחיר החברתי

בעקבות המעבר ממשפחות מרובות ילדים למשפחות בהן ילד אחד בלבד, אם ההורים רוצים להבטיח את שרידותם בעתיד, קיים הכרח שיהיה בן, שיוכל לעמוד בעול הפיננסי של הקיום.

הצורך הזה הביא לחוסר איזון מגדרי קיצוני, כשמשפחות משתמשות הן בטכנולוגיה והן באמצעים אכזריים כרצח בנות, על מנת להבטיח את זהות הילוד. התוצאה - מיליוני גברים בסין לעולם לא ימצאו בנות זוג.

המחיר הביטחוני

מדיניות הילד היחיד שינתה את הדגש החברתי-תרבותי בסין, באופן הדרגתי, מהתמקדות במבוגרים להתמקדות בילד. משפחות בהן זוג הורים וארבעה סבים ממוקדים כולם בילד, ובו מושקעים מרב משאביהם הרגשיים והכלכליים. ילדים כאלו מכונים בסין "קיסרים קטנים", נחשבים למפונקים, וסובלים מלחץ פסיכולוגי עצום להצליח.

למה זה חשוב? כיוון שמעצמה השואפת לבכורה עולמית זקוקה לצבא ולנכונות להקריב קרבנות למען רעיון. צבא המורכב מ"קיסרים קטנים" ייצור לחץ עצום על מקבלי ההחלטות, להימנע מאבדות. בעיה זו הקרויה, "שלטון האמהות": תופעה האופיינית לתקופה הבתר-תעשייתית, לפיה קרובי משפחה, גם כאלה המקבלים את החלטתם של ילדיהם להצטרף לכוחות המזוינים של מדינה, מגיבים לעתים קרובות בתדהמה ובזעם כאשר ילדיהם נשלחים למקומות לחימה, שבהם הם עלולים להיהרג, במקום לראות בכך סיכון מקצועי.

"שלטון האמהות" מייצג גישה בעלת השפעה פוליטית מרובה, המטילה מגבלות חמורות על השימוש בכוח. הגישה הזו לחיים, למוות ולקרבנות לחימה אינה מוגבלת לקרובי משפחה ולידידים של חיילים בשירות פעיל, והיא משותפת לחברה כולה.

"שלטון האמהות" מלובה על ידי הסיקור הטלוויזיוני של מלחמות. הפעם הראשונה שהורגשה השפעה ממשית על הסיקור הייתה כשהוצגו שקי גופות החיילים, שנשלחו לארצות הברית מהמלחמה בווייטנאם (לוטוואק, 2002, עמ' 101-100).

אדוארד לוטוואק

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אבל, התופעה הורגשה היטב גם בברית המועצות במלחמה באפגניסטן, גם כאשר לא היה סיקור טלוויזיוני (שם, ע' 99).

בכך, מצטרפת סין לעולם המערבי - כולל לישראל - שכולו סובל מתופעה דומה. אצלנו למשל זכור ארגון ארבע אימהות - שמנה לא יותר מחמש מאות פעילים - אבל, הצליח בארגון פעילות מחאה לדחוף את צה"ל לצאת מלבנון  (ראו את הערך: "ארבע אמהות" בויקיפדיה).

המחיר הכלכלי

המחיר העיקרי - הגדול מכולם - שתשלם סין בגין העובדה שלא עצרה את התהליך הזמן הוא המחיר הכלכלי: אוכלוסיית סין, המונה 1.3 מיליארד בני אדם, מזדקנת במהירות, וכוח העבודה בה הולך ומתכווץ. על פי המומחים (בהסתייגות המתחייבת), עד שנת 2040 יהיו במדינה כמעט 440 מיליון בני אדם מעל לגיל 60. מי יישא בעלות הטיפול במבוגרים הללו? איך יצליחו שני בני זוג, ששניהם ילדים יחידים,לטפל בארבעה הורים?

האם נגמרו ההפתעות?

לדעתי לא. העולם דינאמי ואיש אינו יודע מה ילד יום.  בהיעדר אנשים מספיקים לעמוד במטלות העתיד ייתכנו פתרונות שקשה לחשוב עליהם היום.

למשל, רובוטים אנושיים, המשמשים, הן בני זוג להפגת שעמום ולניהול שיחות, הן לטיפול, ואפילו לקשר אינטימי של גברים בודדים, שלא יזכו להשיג אישה...

בעצם, כל רעיון דמיוני שאתם יכולים להעלות בדעתכם אפשרי, והרשות נתונה...

[לאוסף המאמרים על 'רעיונות מחוללים' והשלכותיהם, לחצו כאן]

מקורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.