לוחמה פוליטית

'לוחמה פוליטית' (Political warfare) היא הפעלת כל האמצעים שברשות המדינה, למעט מלחמה, להשגת יעדיה. פעולות כאלה הן חשאיות וגלויות כאחד… כמו בריתות פוליטיות, אמצעים כלכליים (דוגמת תכנית מרשל) ותעמולה 'לבנה', ועד פעולות חשאיות כמו תמיכה באלמנטים זרים 'ידידותיים', לוחמה פסיכולוגית 'שחורה' ואפילו עידוד פעולות מחתרתיות בארצות עוינות. היא נובעת מן הדוקטרינה של קלאוזביץ [לפיה, "המלחמה איננה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים"] בזמן שלום (הנקין, 2017).

מושג זה נטבע  כבר ב- 1948 על ידי ג'ורג' פרוסט קֶנַאן (George Frost Kennan‏; 16 בפברואר 1904 – 17 במרץ 2005; ראו תמונה משמאל): דיפלומט, איש מדע המדינה והיסטוריון אמריקאי, שנודע בעיקר כאבי "תורת הבלימה" וכדמות מפתח בראשית ימי המלחמה הקרה. הספרים שכתב על היחסים הבינלאומיים שבין רוסיה לעולם המערבי התקבלו כעבודות הסטנדרטיות בתחום, ואף זיכו אותו בפרס פוליצר (ויקיפדיה).

[תמונתו של ג'ורג' קאנן משמאל היא נחלת הכלל]

יצירת, הצלחת והישרדות האימפריה הבריטית הייתה בחלקה בשל ההבנה וההפעלה הבריטית של עקרונות הלוחמה הפוליטית. לנין כה סינתז את תורותיהם של מרקס וקלאוזביץ, שביצועו של הקרמלין את הלוחמה הפוליטית הפך למזוקק וליעיל ביותר בהיסטוריה (הנקין, 2017).

'לוחמה פוליטית' מאפיינת את העימות הצבאי המודרני (הנקין, 2017):

  • הגבולות בין 'שלום' ל'מלחמה' מטושטשים יותר.
  • בעימותים המודרניים נעשה שימוש נרחב באמצעים לא צבאיים (פוליטיים, כלכליים, הומניטריים).
  • האמצעים הללו כוללים חתרנות, שנועדה ליצור מחאות עממיות במדינות יריבות.
  • נעשה שימוש בלוחמת מידע ובכוחות מיוחדים;
  • הפעלת כוח עשויה להיות רק בשלבים מאוחרים של הסכסוך, ולפעמים מוסווית דווקא כפעילות לשמירת שלום. נעשה שימוש בכוחות רב־חיליים, גמישים וזריזים, עם נשק מדויק, מערכות רובוטיות, אמל"ח מתקדם, ופגיעה מרחוק באויב (והימנעות מלחימה מטווח קצר).

מקורות והעשרה