מכירים את שלושת הכללים - האשם את אויביך בפשעים שלך; חזור על שקר עד שיהפוך לאמת; וככל שהשקר גדול ומפחיד יותר, כך יאמינו בו יותר? הם מיוחסים בטעות לגבלס ולמנגנון התעמולה הנאצי, אולם זו תורה שפותחה לראשונה בידי הבולשביקים לאחר מהפכת 1917, והועברה מאז דרך מסגרות אידאולוגיות שונות, עד שהפכה לסט כלים מקצועי של יועצים אסטרטגיים בעולם הדמוקרטי־לכאורה של ימינו.
השבר ביחסים האסורים בין המשטרה לפרקליטות מביא בשורה גדולה לדמוקרטיה הישראלית, שמנסה להשתקם מהאונס הברוטלי שהיא עוברת מידי שופטי בג"ץ ועושי דבריו במשרדי היועמ"שית והפרקליטות. יש לנו סיכוי לקבל בעתיד מערך חקירות עצמאי, שיעמוד על זכותו החוקית לאזן את כוחו של מערך הפרקליטים, כיאה לדמוקרטיה אמיתית.
קמפיין הרעב בעזה הוא קמפיין משולב של חמאס, ארגוני הסיוע של האו"ם והשמאל הישראלי. כמו קמפיין 'סוף הדמוקרטיה' זהו קמפיין ממוחזר, שבא כהמשך וכאימות לקמפיין הקודם על 'רצח עם' בעזה. לכל המשתתפים בו מטרה ברורה אחת: למנוע ניצחון ישראלי, שיגנוז לעד את חלום שתי המדינות ומדינת כל אזרחיה, שתתאחדנה לבסוף למדינה פלסטינית אחת.
נפתלי בנט הוא האיש, שעליו מהמרים הכוחות המתנגדים לבנימין נתניהו בבחירות הבאות. הוא מגיע למבחן הזה אחרי שהתנסה באתגר ראשות הממשלה, אבל גם נושא עימו כתם גדול ובוהק של חוסר אמינות. והנה, בראיון הבחירות הראשון שלו בערוץ 12, טעה ונתן מתנה ליריביו הפוליטיים כשאפשר להם לחזק את הכתם הזה, שעוד יככב הרבה במערכת הבחירות.
חזקה על רונן בר שהוא מדבר עברית צחה, ומכיר את המושג: 'חישוב מוטעה'. אבל בתצהירו לבג"ץ בעתירה על פיטוריו, הוא עשה שימוש במילה המפוצצת 'מיסקלקולציה'. מדוע? כאשר שקר נאמר באופן ישיר, קל יותר לחשוף אותו. כדי להתחמק מחשיפה, אנשים רבים "עוטפים" שקרים או מניפולציות בלשון גבוהה. זה נושא המאמר הנוכחי.
בעידן של "פייק ניוז", מניפולציות, פילטרים וטיקטוקים של תדמית – השאלה היא לא רק מי משקר לנו, אלא כמה אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם השקר, כדי לשמר את הסיפור שאנחנו אוהבים להאמין בו.
בפרשת קדושים מוזכר האיסור של שבועת שקר. בהיבט הקבלי יש לדבר שני נדבכים הקשורים זה בזה. ראשית לשון הקודש נתפסת בזוהר וגם אצל ג'יקטיליה כלשון בה כתובה התורה שבכתב, והמכילה בשל כך את שמותיו של האל. בנוסף על כך, הן הזוהר והן ג'יקטיליה בספרו שערי אורה, קושרים בין שבועת האדם לעולם הספירות האלוהי.
העובדה שפוליטיקאים משקרים אינה חדשה, היא משחר תולדות הפוליטיקה. הופעתן של הרשתות החברתיות אפשרה להפיץ קונסיפירציות בהיקף רחב בהרבה מכפי שהיה בעבר. כתוצאה מכך, התפתחו בתקשורת גופים לבדיקת עובדות (fact checking), שהפופולריות שלהם עולה. התהליך הטבעי הזה אמור לבטא מחזוריות טבעית של בעיה, ומענה לבעיה. אבל האם כך הדבר?
למרות שנדמה לנו ששקרנים עושים זאת באופן טבעי, ההיפך הוא הנכון, שקר דורש מאמצים רבים משום שהאדם שמשקר, נאבק בו זמנית עם הצורך להמציא את השקר ולהסתיר אותו. לכן, כאשר אנשים משקרים, הם נוטים יותר להסס בדיבור, לגעת בפנים (הסתרה), להפגין הבעות פנים שליליות, להזיז רגליים, להתבלבל במילים, להעלות באופן פתאומי את הקול ולהישיר מבט.
