ריבונות

אחת התופעות הקשות של תקופתנו, היא בגידת המנהלים הבכירים בתפקידיהם ובאחריותם לטובת אינטרסים אישיים, כמו הישרדות ואמביציות פוליטיות…

בימים אלה, כשהמרד הפלסטיני בתוך ישראל חוצה גבולות, וכשגם בגבולות נערכים אויבינו למלחמה הגדולה, הגיעה העת לשנות את המציאות בישראל ולהחזיר ריבונות ומשילות לפני שיהיה מאוחר מידי. בארסנל הכלים האסטרטגיים, ישנו כלים ניהולי שמאפשרים בדיוק את זה: ליצור תפנית משנה מציאות 'בדקה ה- 90' ממש; ועדיין לא מאוחר לעשות בו שימוש. הוא קרוי רעיון מחולל.

בניגוד לקולות הפחד, הבכי והנהי – הבוקעים בחלק מאמצעי התקשורת – והחתירה ל'עוד יום של שקט' במערכת השלטונית, רוב הציבור איננו פוחד וחפץ בפעולה אקטיבית. הגיעה הזמן לצאת מהפסיביות, להתנער מהפחד ולעשות מעשה! 

כשתוקפים אותך, אי אפשר על העת רק להתגונן. העיקר הוא, שסוף סוף אחרי שנים של פאסיביות, קיפאון וסטגנציה, ניקח יוזמה, בתחום הלגיטימי ביותר שיש: ההחלטה מי יישא נשק במדינה ריבונית!

נכון לסכן לוחמים גם כשניתן לחסל את מחבלים מהאוויר משתי סיבות: הראשונה, היעדר חיכוך ישיר מביא לפער רלוונטיות, והאויב מסתגל מהר; והשנייה: אין ריבונות בלי נוכחות קרובה בכל תחום. גם בלחימה במפגעים!

במאבק שפרץ על נטיעות קק"ל בנגב יש ממד של הזדמנות. אחרי שנים של התעלמות והכחשת אובדן המשילות של מדינת ישראל במרחבי הנגב, עם ישראל יתעורר אולי למאבק על מרחבי מולדתו.

במזרח התיכון בזים למי שאיננו שומר על כבודו… מאז אוקטובר 2000, החלו הפלסטינים תושבי ישראל לרחוש בוז ולעג למגזר היהודי ולמוסדותיהם הריבוניים. בתפיסתם, המדינה היהודית מתפוררת וקורסת לתוך עצמה. הם צודקים! לאט לאט החוצפה גברה, וזו רק ההתחלה!

כיוון שהצעדים שננקטו להשבת הריבונות לא ישיגו את מטרתם, מציע ד"ר פנחס יחזקאלי תכנית אלטרנטיבית שתעשה זאת!

אם נמשיך בדרך הזו אז ירגיעו אותנו בקצת פסטיבל תקשורתי, אבל לא יקרה כלום; ובקצב ההידרדרות הנוכחי, בעוד מספר שנים – כשתפרוץ מלחמה של ממש בינינו לשכנינו מדרום ומצפון – תתלקח מלחמה גם בתוך המדינה, בערים המעורבות ובצירים; ונצטרך לפתוח אותם באש ודם. זה יהיה מרד גלוי של הפלסטינאים אזרחי ישראל, שימונף עד מהרה לזירה הבינלאומית, וישראל תידרש, בקולי קולות, לחזור לגבולות החלוקה.