שמתי עיני על סיפרו של אבירם ברקאי "מעשה שלא היה" אותו רכשתי בדוכן ספרים פגומים בעזריאלי. ברקאי, שוחט בספר את הקונספירציה - מטעמו של ד"ר אורי מילשטיין וחבריו - אודות מלחמת יום הכיפורים, שיש לה מספר לא מבוטל של חסידים...

כמה פעמים שאלתי את עצמי איך מבדילים בין לאומיות ללאומנות (שני ביטויים שונים בעברית, שהם באנגלית מילה אחת: Nationalism) ומה זה בדיוק… והנה, לאור הטרנד העולמי של מנהיגים פופוליסטים הקדיש ה- Foreign Affairs את גיליון מרץ-אפריל 2019 ל- Nationalism. היה מעניין…

המושג 'פשיזם' (Fascism) חוזר ועולה שוב ושוב בשיח הפוליטי העכשווי, הן בישראל והן במדינות המערב. כולנו זוכרים, למשל, את סרטון הבחירות של איילת שקד במסגרת 'הימין החדש' על פשיזם... אז ניסיתי לשאול את עצמי, מה זה פשיזם...

בכל פעם שאתם שומעים מישהו מדבר על התנהגות האחר בשם הכבוד הלאומי, זכרו שמדובר באדם, שמתוסכל מכבודו שלו ומחפש שליטה וכוח על אחרים. לאומנות. קווים לדמותה...

האם סנקציות הן אמצעי מוצלח להשגת מדיניות? מתוך 224 מקרים של הטלת סנקציות - שהוטלו ב-100 השנים האחרונות - הושגה הצלחה מלאה בהשגת המדיניות ותרומה קריטית לסנקציות ב-14 מקרים בלבד! בכל מקרה, סנקציות הן בדרך כלל תהליך ממושך וגם כאשר הן נושאות פרי, זה לעיתים עניין של שנים...

בשדה הקרב העתידי שצפוי לישראל, חלו שני שינויים דרמטיים. הם מחייבים הסתכלות ארוכת טווח של ישראל על סדרי העדיפויות שלה; לא בקלישאות, אלא בהסתכלות אמתית על הבעיות. ראיה ארוכת טווח היא הבעיה הכי קשה של ישראל. כבר 30 שנה לא נערך דיון רציני על האסטרטגיה הרצויה לישראל!

מסתבר, שכוח משנה את מבנה האישיות: אנשים בעמדות כוח מתנהגים כמי שסבלו מפגיעה טראומטית במוח: הפכו לאימפולסיבים יותר, פחות מודעי סיכון ומשמעותית פחות מסוגלים לראות את זווית הראיה של אנשים אחרים...

טענתי אינה שישראל לא מפעילה כוחות יבשה, אלא שהיא לא רואה במהלך קרקעי כלי אסטרטגי. בעופרת יצוקה ישראל ביתרה את רצועת עזה, בקו נצרים, אבל זה היה אמצעי לחץ, שמטרתו לחתור לסיום המבצע. גם הפעולה הקרקעית מסביב לעיר עזה עטפה את העיר ולא חדרה לשכונות הצפופות שלה. צה"ל לא קיבל משימה לטהר חלקים מהרצועה וגם לא לכבוש אותה. אלא לייצר אש, שלא היה ניתן להמשיך לייצר מהאוויר...

הבעיה במלחמה לא הייתה, שלא הפעלנו את צבא היבשה יותר מהר, יותר חזק (יותר גבוה). הבעיה הייתה שאסטרטגיית המלחמה, שישראל בנתה בשנות ה-90 של המאה הקודמת - השמדה מהירה של האויב ע"י חימוש מונחה מדויק (חמ"מ) - לא התאימה לאויב. היא התאימה למלחמה שלא נלחמנו, נגד הצבא הסורי כפי שהוכח במלחמת המפרץ. נגד חיזבאללה וחמאס נדרש לבנות את הכוח אחרת...

מנגנון ההצדקה העצמית ימשיך להזין את שני הצדדים - הישראלי והפלסטיני. כך, לכל נערה בת 14 עם מברג אנחנו חייבים לקרוא מחבלת, כדי להצדיק את האמירה שצריך לחסל אותה (סליחה לנטרל); ואילו הפלשתינים ימשיכו לראות בה גיבורה, לקרוא רחובות על שמה, ולראות בחיילי צה"ל והמתנחלים כובש אכזר, כדי להצדיק את האלימות מהצד שלהם. זאת גם הסיבה שאיני סבור שניתן להגיע ל'הסכם שלום' עם הפלשתינים...