[בתמונה: "נערות גיישה" יפניות עם חייל אמריקני. למקור התמונה, לחצו כאן]
[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף מאמרים על נשים באתר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע, לחצו כאן]
המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...
* * *
סוף מלחמת העולם ה-2 – השקט שאחרי הסערה. במדינות הכבושות / משוחררות עוד לא התחילו לאסוף את השברים, אבל כאשר הונחו הרובים התחיל המסע לאיסוף הכבוד הלאומי.
על מקרי האונס של הצבא האדום כתבו בספרים רבים, האזורים תחת הכיבוש הסובייטי נותרו תחת דיכוי נורא עד נפילת הגוש הסובייטי.
ביפן, הייתה תעמולה על כך שבמקרה של תבוסה, הנשים היפניות יאנסו ויירצחו. 3 ימים אחרי הכניעה, משרד הפנים היפני הורה להכין "מתקני נוחות" כדי לפייס את הצבא הכובש. מושל יפן, הגנרל דאגלס מקארתור (ראו תמונה משמאל) סירב להוציא "איסור התרועעות" עם מקומיות, וכך, תעשיית הזנות פרחה ושגשגה.
[תמונתו של הגנרל דאגלס מקארתור היא נחלת הכלל]
נשים יפניות פנו לעסוק בזנות מכורח המציאות וחוסר עצום במזון שממנו סבלה יפן כתוצאה מהמלחמה, אבל גם מתוך סקרנות (כן, כן, באמת, יש לכך סקרים אמתיים).
זה שירת את האמריקאים ברצון לחנך מחדש את היפנים לדמוקרטיה, גם ע"י חיוב היפנים להפגין חיבה יותר מופגנת לנשים. האמריקאים הובילו לסרט הראשון בו נראית נשיקה בציבור: "לבבות צעירים", כדי לקדם את התפיסה הזאת.
.
באירופה זה היה שונה, מעט. בתחילה היה איסור התרועעות, שהוצא ע"י מפקד כוחות בעלות הברית, הגנרל אייזנהאוור. האיסור בוטל בשלבים תוך 4 חודשים. באזורים המערביים של אירופה היו הרבה פחות מקרי אונס, אחת הסיבות שתחושת הנקם של צבאות המערב הייתה קטנה יותר. גם באירופה נשים "התרועעו" עם הצבאות הזרים. כאשר התחילו לחזור השבויים מהמחנות התגברה ההתנגדות לתופעה.
בגרמניה כינו "נשות השוקולד" כאלו שהתרועעו עם חיילים שחורים. במהרה החלו לדבר על הפגיעה בכבוד הלאומי, כפי שניתן לראות בכרוזים שפורסמו: "ראי הוזהרת, אנחנו נגלח את שער ראשך, הרשימה השחורה כבר מוכנה וממתינה לרגע שהזמנים ישתנו". "כלום לא נותר לו לעם הגרמני כבוד?… אפשר להפסיד במלחמה, אפשר לספוג השפלה, אבל אל לנו להכתים בעצמנו את כבודנו".
כמו פעמים רבות, כאשר מדובר בכבודם של הגברים, שמרגישים מושפלים מסיבה זו או אחרת, התנהגות האישה הופכת להיות זו שפוגעת בכבוד הקולקטיבי. זה אחד הדברים שמאפיינים חברות שנשלטות ע"י גברים. כך זה בא לידי ביטוי בשיר פופולרי בהולנד מתקופה זו "נערה הישמרי לך":
בחורים אמיצים, לוחמים גאים; הגיעו הנה מעבר לים.
הם העניקו לנו חירות; אז מגיע להם קצת יחס חם.
אך הרבה נערות הולנדיות; שראו את הנולד;
מיהרו למכור את כבודן, בשביל סיגריות ושוקולד…
נערות רבות שיצאו עם "ההונים" (הגרמנים), כבר נענשו ביד כבדה.
נערה, את בוגדת בארצך, בדיוק באותה מידה….
שום בחור הולנדי לא יביט עלייך שוב, כי הפנית לו עורף…
גם בהולנד גילחו נשים שהתרועעו עם חיילים קנדים ע"י המון זועם. הכבוד הלאומי של הגבר ההולנדי המושפל לא נתן לו מנוח.
בצרפת נשים קיבלו זכות הצבעה ב-1944, באיטליה ב-1945, ביפן 46 כמו גם יוגוסלביה ורומניה, בבלגיה ב-1948. השליטה הגברית לא תשוב להיות אותו דבר על אפם וחמתם של חלקם.
את הפטרונות הגברית שמונעת מהרצון לשמר את השליטה והכוח אנחנו רואים מנסה לחזור לקידמת הבמה, כמו גם את הניסיונות לדבר בשם הכבוד הלאומי על התנהגותם של אנשים אחרים:
בארה"ב חוזרים איסורי הפלות גם לנשים שנאנסו, האישה הרי צריכה לומר תודה שזכתה להביא חיים לעולם. אל תבלבלו אותם עם רגשותיה, או איזה חיים אלו יהיו אח"כ.
בישראל נפגע הכבוד הלאומי כאשר ביתו של גדעון סער יוצאת רחמנא ליצלאן עם ערבי או כשצחי הלוי מתחתן עם לוסי אהריש. גם הורים שכולים כמובן צריכים להבטיח את הכבוד הלאומי ואל להם להתרועע עם ערבים ביום הזיכרון.
בכל פעם שאתם שומעים מישהו מדבר על התנהגות האחר בשם הכבוד הלאומי, זכרו שמדובר באדם, שמתוסכל מכבודו שלו ומחפש שליטה וכוח על אחרים.
לאומנות. קווים לדמותה...
