במרץ 2025, בהשפעת לחץ ישיר מצד נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, התנצל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בפני אמיר קטאר על ההתנקשות בבכירי חמאס בדוחא. מקרה זה מציף שאלות על גבולות העוצמה והחולשה של התנצלות מנהיגותית, והשימוש בה כסחר, המניב הישגי כוח משמעותיים.
עוצמה לסוגיה יוצרת מוקדי משיכה המזכירים את פעולתם של מגנטים, כאשר מדינות, קבוצות ואנשים בודדים, נמשכים אל בעלי העוצמה בשל מגוון סיבות, כולל תקווה לרווח אישי, תחושת ביטחון, השפעה פוליטית ואפילו הערצה.
זוכרים את מפגן המחאה "עיצרו אותם!" (Arrest!), שבו הוצבו תמונותיהם של דונלד טראמפ, בנימין נתניהו ולדימיר פוטין בבגדי אסירים? כדאי שתקחו לכם כלל אצבע: מערכות מורכבות תמיד מועדות לתהפוכות. פועלים בהן תמיד כוחות נגדיים על מנת לאזן מצבים בלתי מאוזנים: היחלשות של גורם משמעותי במערכת או התחזקותו תוביל מיד ללחצים בסביבתו המשימתית, במטרה לבחון את גבולות הכוח ולהגדיל נכסים בהתאמה, ולחצים אלה יעוררו לחצים נגדיים. הלחצים הללו דוחפים את המערכת לעתים קרובות אל עבר נקודות שיווי משקל חדשות, ולמהפכים בעוצמה.
תקציר: תהליך שחרור שלושת החטופים בסבב השני של עסקת החטופים ב- 30 בינואר 2025, הפך למופע אימים – בבימוי של מומחי אל ג'זירה – שבו המון רב צר על החטופים ואיים – לפחות לכאורה – לעשות בהם שפטים. חמאס איננו מקורי בשימוש במה שמכונה, עוצמה נתפסת / עוצמה מדומה, בקרב מוסלמים. הדוגמה הבולטת ביותר של…
יוהרה / יהירות מתארת תחושת עליונות והפגנת גאווה מופרזת, הנובעת מתוך אמונה שהאדם טוב או חשוב מאחרים. מדובר בתופעה שגורה וכמעט בלתי נמנעת בקרב אליטות שולטות, והיא הולכת ומחריפה ככל שהן שוקעות בסטגנציה ובפער רלוונטיות כרוני. לכן, ככל שתגבר היוהרה, יתרחב הניתוק מהמציאות בהתאמה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות יוהרת אליטת ההון הישראלית ומחיריה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
מאז החלה מלחמת חרבות ברזל אנו עדים לשני גלים עיקריים של הערצה לבנימין נתניהו - ועימו, לישראל - בתקשורת הסונית לסוגיה: הגל הראשון, בעקבות מבצע הביפרים ב- 17–18 בספטמבר 2024, וחיסול נסראללה מיד לאחריו; והגל השני בעקבות תחילת תקיפת חיל האוויר את הכורים הגרעיניים באיראן ("מבצע עם כלביא"). זו אינה תוצאה של חיבה או קבלה של מדינת ישראל, אלא תופעה מורכבת, שמשלבת גורמים שונים של הערצת החזק, פוליטיקה אזורית, כלכלה, תקשורת ואכזבה מהמנהיגות המקומית.
אחד העקרונות הנבונים בדוקטרינה הפרוגרסיבית הוא ההשתלטות על מערכת אכיפת החוק והפיכתה לכלי פוליטי שמרתיע ומשתיק יריבים. דומה שהיום השלימו כבר הפרוגרסיביים את ההשתלטות הזו על מערכות החוק המערביות, כולל מערכת האכיפה המפוארת של חבר העמים הבריטי, וכולל מערכת האכיפה המפוארת הרבה פחות שלנו.
פרשת קורח נותנת לנו את היכולת לחבר נרטיב עתיק לתיאוריה פוליטית מודרנית: האפיזודה המקראית של מרד קורח במשה, בעיניה של תורת האליטות. ניתוח זה יספק תובנות לגבי הדינמיקה של כוח (מאבק העוצמה במערכת מורכבת), הצורך של אליטה בלגיטימציה, ותורת חילופי האליטות (The circulation of elites). הרלוונטיות של הפרשה לימינו אלה בולטת!
הדחף הבסיסי של מרכיבים עוצמתיים במערכת הוא למקסם את עוצמתם מחד גיסא; ולמנוע עוצמה מיריביהם מאידך גיסא. זה האופן שבו מערכת מורכבת מתאימה את עצמה לשינויים בסביבתה... אבל לעיתים מתרחשים תהליכים הפוכים, כאשר גורם במערכת, מסיבה כלשהי, מוותר על רווחים אסטרטגיים, נכסים ו/או טריטוריות. תחשבו על הפסקת המלחמה, על ה"הסדרה" בצפון, ועל "שתי מדינות לשני עמים"...
ב- 16 במרץ 2024 - מיד אחרי שהאמריקנים ויתרו לאיראנים על סנקציות בסך 10 מיליארד $ - ביזה הסנטור צ'אק שומר את ישראל בכלל ואת ראש ממשלתה בפרט, בראש חוצות. למה? בשביל זה צריך קצת חשיבה מערכתית: בעולם של מערכות מורכבות, מתייחסים לכל אחד לפי מידת העוצמה שלו. ב- 15 השנים האחרונות, החלשנו את עצמנו, ממעצמה אזורית חזקה למדינה גרורה. התוצאות בהתאמה!
