מוסר

לא העקרונות והמוסר מנצחים – במגילת אסתר ובחיים ה'אמתיים' – כי לא עקרונות ומוסר מניעים מערכות מורכבות, אלא מאבק העוצמה, שבו בעלי עוצמה גורפים, תמיד, את הקופה, ובעלי העקרונות נשארים, פעמים רבות, עם עקרונותיהם… לכן, מערבים ערכים באסטרטגיה רק כשכדאי, וגם זה מהסיבות הלא נכונות…

אנחנו עוברים שיימינג בהאג, פשוט כיוון שאיננו מנצחים! מאז קיץ 2005 השמטנו מידינו בהדרגה את היתרון האסטרטגי שיצרנו בעמל רב במזרח התיכון, ונתנו לאיראן לטוות טבעת חנק סביבנו, בעוד אנחנו מתפארים בהיותנו "מעצמה שאין כמותה". היום בגלל טיפשותנו, אפילו את כדורי הרובה שלנו – כמו גם את תחמושת 'כיפת ברזל' – העברנו לייצור בארצות הברית, ויצרנו תלות מוחלטת ברכבת האווירית שלה, לצורך המשך הלחימה. ברצונה תספק וברצונה תעצור.

פתחתי את ישראל היום אתמול, ולבי התרחב… כותרת מאירת עיניים (ראו למטה) צועקת בגאווה: "מוסר ללא גבול" וקצינה מגישה כוס מים לילדה סורית… ומוסיף וכותב חיים שיין: "בזמן שבעולם ובישראל מתנהל ויכוח על ערכי צה"ל, הוכח שוב שחיילי ישראל עומדים על משמר ארצנו, ולרגע לא זונחים את הערכים המלווים אותנו כאומה, כבר אלפי שנים…". ומוסיף העורך כותרת לתמונת דובר צה"ל: "עוצמת הרכות"… יש רק בעיה אחת: אין מוסר ביחסים בין לאומיים…

אז, יש דבר כזה – מוסר ביחסים בין לאומיים? התשובה על השאלה הזו היא כמובן שלילית. זאת למרות, שהוויכוח הנדוש והאווילי על מוסר ביחסים בינלאומיים יישאר פה עוד שנים רבות… 

מלכות בית שני היא המודל המודל שלאורו עלינו לבחון את מדינת ישראל של היום, כחמישים שנה לאחר הקמתה… מנהיגינו שלנו היום אינם גרועים ממלכי בית חשמונאי, ומדינתנו אינה גרועה ממדינתם. להפך: מבחינה מוסרית, ההנהגה שלנו, וגם החברה שלנו, עולות בהרבה על אלו שלהם…

מאזני הכוחות נבחנים בכל יום מחדש, וממש לא מומלץ להיות חלש. התנהלות בין העמים, אינה מקיימת התחייבות ממשית לחוק או להסכמים, פרט למשוואת הכוח. גם שלוש מאות שנה של חזקה מוכרת וגבול מוכר, אינם מונעים את פיתוי המלחמה, בשעה שניכרת חולשה…