עם קבלת ההודעה על הפטירה, צייץ לפיד בטוויטר את ההספד הבא: "מאיר שמגר, לוחם פלמ"ח (ההדגשה שלי, פ"י),  לוחם צדק, חתן פרס ישראל. נקיים את צוואתו לסובלנות, חופש הפרט וכבוד לשלטון החוק"... הוא חצי צודק: בשנת 1943 אכן התגייס שמגר לפלמ"ח, ושירת בפלוגה ד'. אבל, שנה לאחר מכן, בשנת 1944, כבר הצטרף לאצ"ל, השתתף בפעולותיו, נלכד והוגלה עם יתר גולי אצ"ל ולח"י למחנות המעצר באפריקה...

"מר שמגר?", נפניתי אליו, בזהירות, מתוך חשש שאפשר וטעיתי בזיהוי. הוא היה גבוה להפתיע, צנום מאד, אבל עמידתו זקופה. שיערו כסוף ומקליש וכפות ידיו אחזו בעגלת המזוודות. "כן", הוא השיב. "שמי שי, ואני נציג 'שירות שלום', המיועד לנוסעים חשובים. אשמח ללוות אותך לדלפק הבידוק שלנו ולחסוך לך את התור". הוא נתן בי מבט קצר, הייתי אז בן 22, ואמר בשלווה, "אנחנו מרגישים פה מאד בנוח", והתכוון אליו ולרעייתו...

מאיר שמגר, אחד מנשיאי בית המשפט העליון איננו. מעבר להיותו עילוי משפטי היה שמגר אחד הסימבולים האיתנים לממלכתיות הישראלית בתפארתה; ובימיו היה בית המשפט העליון בית המשפט של כ ו ל ם ... כמצבת זיכרון, ריכז ד"ר יוסף זהר עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אותם כתב מאיר שמגר או שבהם הוזכר או צוטט...

אין לטעמנו, מזכרת יפה יותר למאיר שמגר ז"ל מהבאת הדברים שנשא בטקס שבו הוענק לו פרס ישראל ב- 24 באפריל 1996. הדברים ראו אור לראשונה בכתב העת 'עיונים בתקומת ישראל' 7, 1997, עמ' 685-682...