אני יודע שרבים רואים בי בוגד על שלא קמתי ועזבתי. אבל, אינני מתחרט. אבקש סליחה בלב חפץ מכל מפונה שמרגיש שפגעתי בו, אבל אל מול ההיסטוריה אני עומד גאה: מנעתי את הפיכת ההתנתקות ל'פרומו' ריסוק מפעל ההתנחלות, והצלתי את הציונות הדתית מעצמה. אם הייתי נוהג אחרת, היה על בני הציונות הדתית אות קין שאומר: "אי-אפשר לסמוך עליהם שימלאו פקודות"...
בניהול מדינת ישראל את מאמצי השיבה והשיקום לאזורים שננטשו במלחמה בצפון ובדרום, ראוי לתאם ציפיות. לא כולם ישובו, ולא בכך תבחן ההצלחה. בנסיבות המיוחדות שנוצרו, המשימה הלאומית המוטלת על רשויות המדינה צריכה להתמקד ביצירתה של תנופת התיישבות מחודשת למאות אלפי צעירים.
בין הגישה המסתגרת לגבולות הווילה, לבין הגישה המחייבת מעורבות אקטיבית במרחב שמעבר לגבולות, קיים פער תפיסתי עמוק בתפיסת המציאות. השאיפה להתכנסות לגבולות הווילה מבוססת במידה רבה על ההנחה שניתן לייצב את מצבה הביטחוני של מדינה ביצירת סטטוס קוו של גבולות. אבל, מעמדה האסטרטגי של מדינה נבחן בגישה זו לא רק במה שמדינה מצליחה לייצב בשטחה הריבוני, אלא גם בבריתות שהיא מקיימת עם ישויות במרחב, וביכולת למעורבות אקטיבית במרחביי ההשפעה המעצבים מגמות אזוריות.
במלחמה שאליה הושלכה מדינת ישראל בתחילת אוקטובר 2023, ללא אופק ברור לסיומה, השיבה ליישובי הגבול בתודעה חלוצית, תסמן לחברה הישראלית את בשורת השיבה המחודשת לערכי יסוד ציוניים. בלעדיהם, לא יוכל להיבנות כושר העמידה ההכרחי להתמודדות במאבק קיומי הולך ומתמשך.
לרוב הציבור הישראלי, גם לחלק מהשותפים להנהגה הפוליטית, לא ברורה משמעות הדרישה האמריקאית לסדר אזורי חדש ובמרכזו מדינה פלסטינית. היא כרוכה בעקירת יישובים יהודיים ופליטות למעל 150,000 ישראלים. ובינתיים, בעקבות המלחמה, גם על מפעל ההתיישבות בקווי העימות בגליל ובנגב המערבי הוטל איום חסר תקדים. לשם כך המאמץ לפיתוח ההתיישבות בכל אזורי הסכנה, חייב לשוב למקומו הראוי בסדר העדיפויות של הביטחון הלאומי הישראלי.
שתי מגמות יסוד אחראיות לדיכוי ההתיישבות היהודית במדינת ישראל; והמגמה השנייה נטועה במגמות פוסט ציוניות שהשתרשו במנהל הציבורי הישראלי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על מות ההתיישבות היהודית בא"י, על השלכותיה ועל הסיכוי לתחייתה המחודשת בעקבות מלחמת חרבות ברזל, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
ההצעה "להורות לכלל הגורמים בממשלה לתת במסגרת השיקולים הנכללים בעת קביעת מדיניות והטמעתה, משקל משמעותי לערכי הציונות" היא יוזמה, שכמו חוק הלאום, עלולה להביא יותר נזק מתועלת. מי באמת יפרש מהם ערכי הציונות? בעיני רבים מפקידי רשות התכנון הארצית והמחוזית, במשרד השיכון וברשות מקרקעי ישראל, דווקא המדיניות הקיימת היא שמבטאת את תפיסתם לערכי הציונות במאה-21. הכרזת ציונות לא תושיע. נדרשת פעולה בהיגיון מפא"י בהתמקדות בכינון המציאות דה פאקטו, לא בהכרזות!
סיכום המחלוקת עם גדי אייזנקוט מתמצה בשתי טענות, שהוא ובני גנץ בחרו לנטוש: הראשונה מבוססת על ההבנה, כי אין יכולת להגן על מדינת ישראל מרצועת החוף הצרה. השנייה רואה בהתיישבות, מרכיב מערכתי חיוני במאמץ הביטחוני. בממדי דיון אלה, המחלוקת שיש לברר עם גדי איזנקוט היא לפני הכל מקצועית ולא פוליטית.
תכירו את ה'מוקש' שמונע את יישום הציונות באמצעות התיישבות: נוהל שקבע היועץ מזוז - 1.1800; שבו הופקעה סמכותה של ממשלה בישראל להורות על הקמת יישוב חדש, ללא הסכמתם של גורמי המקצוע ברשויות התכנון, ברשות מקרקעי ישראל ובמשרד האוצר.
