האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בשנתיים האחרונות הייתי חבר בקבוצת מתנדבים שהתמקמה בתצפיות לאורך רצועת עזה, לזהות ולהתריע מפני התקפות בלוני התבערה. השנה – לא עוד. זו תגובה של תסכול, אם לא תחושת ייאוש, מאחד המחדלים הביטחוניים הגדולים ביותר של מדינת ישראל בעשורים האחרונים…
המאמר (המתורגם) המופיע כאן, נכתב על ידי Bruce Abramson ו- Jeff Ballabon; ופורסם ב- 24 ביולי 2020, ב- Newsweek. הוא ממגולל לפנינו חלק מהמחלוקת שבין הצדדים מנקודת מבטם של הרפובליקנים היהודים, שיש לכך השפעה מהותית על מדינת ישראל…
ממש לא יפה לומר- אבל אולי צריך "לסמוך" על האויב מצפון, שיתפתה לנצל המצב השברירי שישראל נתונה בו, ויפעל נגדה. או אז, תהיה זו זריקת האדרנלין שישראל זקוקה לה, ונוכל סוף סוף לראות אותה במיטבה! (אולי..)…
בימים סוערים אלו, של מגפה, עימות חברתי פנימי עצים – ולקראת בחירות לנשיאות בארצות הברית – נקלעה יהדות ארה"ב, גם היא, למחלוקת פנימית עזה. נוכח אנטישמיות גוברת – ברמות שמעולם לא נראו בארה"ב – ותמיכה מסורתית של הקהילה היהודית למפלגה הליברלית, הפועלת להסיר את הנשיא הרפובליקני המכהן, ניצבים עתה שני חלקי הקהילה היהודית בדילמה הנוגעת לזהותם הכפולה…
הצהרת התמיכה המפתיעה של הרמטכ"ל נוכח ההתעלמות של שנים מאירועי והשלכות "ג'נין" כמשל, שניתן לראות בה גם ביקורת (עקיפה) על התנהלות בית המשפט הישראלי, מסמנת שינוי חשיבה מתבקש של מקבלי ההחלטות והמוסר בישראל…
כבר קשה לזכור את מספר הסבבים בהם ניסו רמטכ"לים להוציא את תחנת השידור גלי צהל מאחריותם; החל ממשה וחצי, אהוד ברק, משה יעלון, גדי אייזנקוט, ועכשיו אביב כוכבי (סליחה אם שכחתי מישהו), וכולם נכשלו…
אם חפצי חיים אנחנו, עלינו ללמוד לזהות מתי יש מקום להאשמה מוצדקת (אירועי כפר קאסם למשל) ומתי מדובר בתרגיל טקטי מניפולטיבי, ולהתמודד עם השדים הפנימיים של מצפוננו, כי לקיחת אחריות – שלא בצדק – מחלישה את יכולת העם להתמודד עם איומי ההישרדות על קיומו!
"באיחוד האמירויות ובחלק גדול מהעולם הערבי, היינו רוצים להאמין שישראל היא הזדמנות, לא אויב"… דבריו של השגריר יוסף אל-עוטייבה בפנייתו הישירה אל הציבור הישראלי מעל דפי העיתון הישראלי (ראו המאמר למטה), הם חלק מההתפתחויות החשובות ביותר בזירה הים תיכונית מאז ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת (1977) בישראל, שהבקיע את מחסום "שלושת הלאווים" (ועידת ח'רטום 1967) ביחסי מדינת ישראל עם העולם הערבי במזרח התיכון…
מזה כשנתיים אנו נרמזים על הידוק היחסים בין ישראל ובין מדינות מסוימות בחצי האי ערב, תחילה בחשאי ועם הזמן נחשפת מהותם של היחסים שרובם מן נסתם היו ויישארו חסויים (עד שאיזה פוליטיקאי ישראלי חסר אחריות לא יתאפק, ירוץ לספר לחברה ויהרוס הכול). להלן תחומים אחרים – "רכים" ומעניינים לא פחות שהצטברו לאחרונה – הראויים לציון (לקט מפרסומים בארץ ובחו"ל)…
יש שיאמרו שהטרור הערבי אינו משיג את יעדיו; ולראיה, טרם השיגו את מטרתם האולטימטיבית, שהיא מדינה עצמאית במקום ישראל. אך אנו נוטים לשכוח, שהמערכה הערבית היא ארוכת טווח, הרבה מעבר לאופק המצומצם של הישראלים; ולשם, גם אנחנו צריכים לכוון את מבטנו…
