בדילמות אסטרטגיות על פי טבען, יש תמיד צדדים לכאן ולכאן והן אינן מוכרעות רק בכוח התבונה. הכרעה מאוזנת זקוקה קודם כל לדיאלוג ביקורתי פתוח וזה בדיוק מה שכל כך חסר כיום בהנהגת מדינת ישראל.
הבלתי יאומן קרה ונחיתותה האסטרטגית של ישראל מתגלה לעיני כל. היא - הגורם המורתע היום - מחפשת בנרות כלי, שיאפשר לה ליצור הרתעה הדדית. זאת, כדי לעצור, בעזרת תשלום כופר, את המלחמה הגדולה המתגלגלת לפתחנו.
כמו בעזה, הסימן המעיד החזק ביותר - שישראל גולשת למלחמה בצפון - הוא להג ה"מומחים" שאין לחיזבאללה וללבנון אינטרס במלחמה. האמת היא שמעולם לא היו התנאים בשלים למלחמה בצפון כמו עתה.
ישראל נותנת נכסים ימיים - שטחים שאמורים להפוך אותה למעצמה אנרגטית - אפילו לא תמורת הסכם נייר של שלום (יש כבר הסכם שלום מנייר עם לבנון. זוכרים?); וזאת, תמורת הסרת האיום של חיזבאללה לתקוף... מי שחושב שבכך קנינו שקט לזמן ארוך עם לבנון, חי בלה לה לנד. את מי שפחד ושילם פעם אחת באיומי הטילים, יסחטו עוד, ועוד ועוד!
צעירה לבנונית, שוחרת שלום, נידונה על ידי בית דין צבאי בלבנון לשלוש שנות מאסר עקב התכתבות עם כתב עיתונות ישראלי. נוסף למאסר נגזרו עליה "עבודות פרך". נותרה ללבנון דרך ארוכה כדי להשתוות למדינת ישראל; ועל כך גאוותנו...
הנרי קיסינג'ר אמר פעם, שלישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים. הוא לא דייק. לישראל גם אין מדיניות פנים. היא מיטלטלת בין האינטרסים הפרטניים של השחקנים בזירה; והתוצאה מתקבלת, כמעט תמיד, מהסיבות הלא נכונות...
לבנון בצרות בצרורות, זה היה צפוי כי המדינה הזו הפסיקה להתקיים כבר לפני שנים. זה בוודאות גם יהיה גורלה של כל מדינה שתמסור את השליטה בה לכוהני הדת האיראניים...