מה שהתרחש השבוע היה הרבה מעבר לעוד סבב לחימה מהסוג המוכר. ראוי למערכת הביטחון הישראלית ללמוד אותו כקדימון למלחמה מקיפה. 

בדילמות אסטרטגיות על פי טבען, יש תמיד צדדים לכאן ולכאן והן אינן מוכרעות רק בכוח התבונה. הכרעה מאוזנת זקוקה קודם כל לדיאלוג ביקורתי פתוח וזה בדיוק מה שכל כך חסר כיום בהנהגת מדינת ישראל.

חלמאות מדינית, ביטחונית ופוליטית הפכו את שדה הגז 'כריש' לבן ערובה בידי איראן וחיזבאללה, ואותנו - למשלמי דמי חסות - פרוטקשן. קשה להניח, שבלי הזרמה של מיליארדי דולר לאיראן ולחיזבאללה (לכאורה, ללבנון...) יופק גז משדה זה.

ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הסכם הגז עם לבנון והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

הבלתי יאומן קרה ונחיתותה האסטרטגית של ישראל מתגלה לעיני כל. היא - הגורם המורתע היום - מחפשת בנרות כלי, שיאפשר לה ליצור הרתעה הדדית. זאת, כדי לעצור, בעזרת תשלום כופר, את המלחמה הגדולה המתגלגלת לפתחנו.

כמו בעזה, הסימן המעיד החזק ביותר - שישראל גולשת למלחמה בצפון - הוא להג ה"מומחים" שאין לחיזבאללה וללבנון אינטרס במלחמה. האמת היא שמעולם לא היו התנאים בשלים למלחמה בצפון כמו עתה. 

האיום של נסראללה פוגש את הנהגת מדינת ישראל מאוחדת - משמאל ומימין - במוכנות להגן על האינטרסים הריבוניים המוסכמים של מדינת ישראל. בנסיבות אלה, תזכה ממשלת ישראל לגיבוי מלא להפעלת צה״ל לתגובה רחבה ומוחצת. ראוי להבהיר לנסראללה כי אם יחליט לתקוף ולחולל סבב לחימה, יפגוש את צה״ל ערוך ומוכן למענה הולם ומפתיע.

אם נגזר עלינו להילחם ולשלם מחיר בדם, עדיף לעשות זאת כאומה גאה, שקצה במצב הנוכחי, ולא להיגרר למלחמה על ידי אויבינו, הבזים לנו, בתנאים ובמועד הנוח להם!

ישראל נותנת נכסים ימיים - שטחים שאמורים להפוך אותה למעצמה אנרגטית - אפילו לא תמורת הסכם נייר של שלום (יש כבר הסכם שלום מנייר עם לבנון. זוכרים?); וזאת, תמורת הסרת האיום של חיזבאללה לתקוף... מי שחושב שבכך קנינו שקט לזמן ארוך עם לבנון, חי בלה לה לנד. את מי שפחד ושילם פעם אחת באיומי הטילים, יסחטו עוד, ועוד ועוד!