ההטיה המחשבתית הזו - לפיה הצלחות הן מעשה ידינו וכישלונות תוצאה של הסביבה - היא הטיית תפיסה. קוראים לה, הטיית העצמי. היא מאפיינת, למשל, פסיכופתים כאדולף היטלר; אולם, חוטאים בה גם רבים וטובים מאיתנו...

משתנה משפיע (Dominant Variable) הוא גורם, שיש לו השפעה מהותית על מערכת מורכבת. הפעלת 'מנוף' או יצירת שינוי באחד המשתנים הללו תביא לתוצאות הרות משקל על המערכת. הדפוס הזה זוהה על ידי הכלכלן האיטלקי וילפרדו פארטו כבר בשנת 1897, הרבה לפני שתורות המורכבות היו ידועות...

מבחינות רבות הייתה החלטתו של אדולף היטלר לתקוף במזרח נכונה לזמנה, והתבררה כלא טובה במבחן המציאות. אפשר ללמוד מכך, שמנהיג של מעצמה - שנלחמת על מעמדה העולמי; ושנדמה לו, שהיא מחזיקה ביתרון אסטרטגי, שלא יחזור - עלול לעשות שימוש באותו יתרון כדי לנצל את חלון ההזדמנויות שנקרה בדרכו... תחשבו רוסיה של פוטין; תחשבו איראן!

אחת הטיפשויות האסטרטגיות שחרצו את גורל המלחמה, הייתה הבחירה של יפן לתקוף את ארצות הברית; במקום את ברית המועצות. אם במקביל לפלישה הגרמנית לברית המועצות ('מבצע ברברוסה'), היו היפנים תוקפים את ברית המועצות בגבה, הייתה רוסיה קורסת כבר בחורף 1942-1941; וללא השפלת פרל הארבור, ארצות הברית כבר לא הייתה, כפי הנראה, נכנסת למלחמה...

אחד המקרים הקלאסיים של הכחשה ביחסים הבינלאומיים היה העיוורון שבו לקתה ההנהגה הסובייטית ערב מבצע ברברוסה - פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ב־22 ביוני 1941; תוך רמיסת ההסכמים לשלום ולשיתוף פעולה שחתמו שתי המעצמות, רק כשנתיים לפני כן, בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב...

הדחקה (Repression) היא מנגנון הגנה נפשי שעליו מצביעה הפסיכולוגיה כאחראי לסילוקם של זיכרונות, רגשות, דחפים או מחשבות מן המודע אל התת מודע בשל איומם על האני (האגו). אבל, 'אין ארוחות חינם'...

המושג 'פשיזם' (Fascism) חוזר ועולה שוב ושוב בשיח הפוליטי העכשווי, הן בישראל והן במדינות המערב. כולנו זוכרים, למשל, את סרטון הבחירות של איילת שקד במסגרת 'הימין החדש' על פשיזם... אז ניסיתי לשאול את עצמי, מה זה פשיזם...

בשנת 2006 ראתה אור הגרסה העברית לספרו של ההיסטוריון האמריקני, פרופ' אמריטוס רוברט א' פקסטון, האנטומיה של הפשיזם. כדרכי לא אעסוק בנושאים העיקריים של הספר, אלא דווקא בנושאים שוליים, ה'מתכתבים' היטב עם התכנים שבאתר זה: בניגוד לסובייטים ששאפו לייצא את המהפכה שלהם, אדולף היטלר בשיא כוחו פעל הפוך: הדבר האחרון שהיטלר רצה לתת לארצות שכבש היה הנאציזם, כמתכון לאחדות ולפעלתנות לאומית...

אנחנו עוברים שיימינג בהאג, פשוט כיוון שאיננו מנצחים! מאז קיץ 2005 השמטנו מידינו בהדרגה את היתרון האסטרטגי שיצרנו בעמל רב במזרח התיכון, ונתנו לאיראן לטוות טבעת חנק סביבנו, בעוד אנחנו מתפארים בהיותנו "מעצמה שאין כמותה". היום בגלל טיפשותנו, אפילו את כדורי הרובה שלנו - כמו גם את תחמושת 'כיפת ברזל' - העברנו לייצור בארצות הברית, ויצרנו תלות מוחלטת ברכבת האווירית שלה, לצורך המשך הלחימה. ברצונה תספק וברצונה תעצור.

בפתיחת ישיבת הבוקר האסטרטגית באחד מימי אוגוסט 1944, דווח אדולף היטלר כי צבאות בעלות הברית מצויות כבר בלב פריז. הידיעה גרמה להיטלר להתלקח בהתפרצות היסטרית של זעם גואה: "מה קרה? האם בוצעו הפקודות האלה? צרח אל גנרל אוברסט אלפרד יודל, ראש המבצעים של האו.ק.וו. (הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים), ונעץ בו מבט פראי... "יודל", צרח בקול צרוד, "האם פריז בוערת?"