בהתנהגות מוסרית בארגון כה גדול כמו צבא – הנורמות הן המובילות. לכן, קביעת בית המשפט האזרחי מערערת את אושיות הצבא, שכן הנורמות הן היסוד לפעולה ואילו החוק עיקרו מה אסור לעשות, אבל לא כיצד ללחום.

בשנים האחרונות צה"ל הטמיע, בתוכו ובציבור, את המושג מב"מ. דהיינו, המערכה שבין המלחמות. לא ברור מהן התובנות החדשות שהמושג הביא. מהי המלחמה או המערכה הזו?

נקווה שהשופטת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע רק התבלבלה ואין בכך סימן להתקפה על הנורמות המקובלות בצה"ל...

אין בדעתי לשלול אמצעי הגנה הקיימים בישראל לירוט טילים מכל הסוגים ביניהם כאלה היכולים ליירט נושאי ראש גרעיני ואפשר ואלה עוד ישתכללו. אבל להפוך את האיום הגרעיני למסד של תפיסת הביטחון של ישראל ולאורו גם נעשות הכנות ופעולות מכל הסוגים – ספק אם יש בכך הגיון מעשי...

כל מלחמות ההתשה הללו הופיעו אחרי מלחמות גדולות בה היו לישראל הישגים צבאיים בולטים, שיש המכנים אותם הכרעה, אלא שבסביבה האסטרטגית לא הושגה הכרעה, שכן הסכסוך בין ישראל לשכנותיה לא הסתיים, גם לא הוסדר...

האם אנחנו מוכנים למלחמה הבאה? האם אנחנו מוכנים להתמודד עם מגיפה? האם אנחנו מוכנים להתמודד עם רעידת אדמה? האם אנו מוכנים להתמודד אחרי היום בו יתברר שאיראן מחזיקה בפצצה גרעינית? האם אנו מוכנים להתמודד עם הרשתות החברתיות שפרצו כל סדר חברתי מוסכם, ומאיימות על אמינות ערכים מקובלים?

הקבוצה היהודית עליה הושתתה מדינת ישראל, במהלך 72 שנים, אמנם בנתה מדינה. אני תוהה האם איבדנו את היכולת לפתור את שאלות היסוד המהותיות הקיימות במדינת ישראל? את כל אלה אני משאיר כשאלות לכולנו...

נראה לי שצה"ל כארגון הגדול והממוסד ביותר במדינה ובחברה הישראלית נמצא במצוקה. הפרשנות שלי לעיסוק צה"ל בממלכתיות וסיווגה כערך היא סימן לכניסה למגננה. לא כלפי אויבים מבחוץ אלא כלפי המציאות הפנימית בישראל!

מלחמת ההתשה, 1967 עד אוגוסט-ספטמבר 1970, הייתה המלחמה הראשונה אשר בה צה"ל לא השיג תוצאות צבאיות ומדיניות ראויות. ממנה ועד היום, מדינת ישראל וצה"ל לא השיגו תוצאות חיוביות של ממש באף מלחמה. לכל היותר מניעת תבוסה, כפי שצה"ל הצליח למנוע במלחמת יום הכיפורים...