הדמוניזציה שעובר בנימין נתניהו בערוצי התקשורת הישראלית המרכזיים, לא רק שאינה פוגעת בתדמיתו, היא אף תורמת לחיזוק ההערצה כלפיו בקרב קהלים סונים מסוימים בעולם הערבי.
בגרמניה של ימינו, אמירת הביטוי היא עבירה פלילית שהעונש עליה הוא עד שלוש שנים בכלא (StGB סעיף 86א'). חוק זה תקף גם לגבי ביטויים שיכולים, בטעות, להישמע כמו "זיג הייל". שימושים באמנות, בהוראה ובמדע פטורים מעונש. פעילים ניאו-נאצים מבצעים את ההצדעה בזווית אחרת... והנושא פורסם בהרחבה. ואצלנו? מה עובר עלינו??
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, קבעה את שמות השופטים שישבו לדין בשבע העתירות שהוגשו כנגד מינויו של בנימין נתניהו כראש ממשלה. מדובר באחד עשר שופטים. השופטים שלא מונו להרכב הם אלה שהתמנו לתפקידם בתקופת הכהונה של אילת שקד כשרת המשפטים... צדק לא רק צריך להיעשות אלא גם צריך להראות!
בית המשפט "יכפיש"? בית המשפט "יסכל"? בביטויים האלה, ח"כ נתניהו מצייד את ההולכים בעקבותיו בביטויים כוזבים שתכליתם המובהקת היא לדחוף את הקהל שלו להתקפה נוספת על בית המשפט העליון!
שתי ועדות ממלכתיות - ועדת זמיר וועדת שמגר - נתנו את הדעת על המצב בו אדם הנושא בתפקיד ממלכתי בכיר עומד לדין באשמת עבירות חמורות. הייתי חבר בשתי הוועדות הללו ואני מביא ציטוט קצר מהדוח של כל אחת מהן. אמנם, ההמלצות מוסמסו ע"י הפוליטיקאים, אבל כוחן יפה כביטוי של היחס הראוי...
לאחרונה, אולי יותר מתמיד אנו עדים לגילויי השנאה יוצאי הדופן המופנים כלפי דונלד טרמפ ובנימין נתניהו כאחד. מעניינת התופעה מדוע זכו שני האישים הללו גם שיחברו ביניהם וגם שישנאו אותם באותה נשימה, מה מקורה ומי עומד מאחוריה...
התנגדתי לנסיגה מלבנון. פעלתי בלבנון פעמים רבות, הייתי שותף לתכנון והוצאה לפועל של פעילויות צבאיות רבות של צה"ל בלבנון וברצועת הבטחון, וחשבתי שאני מבין בנושא (אכן היה לי ידע טקטי למכביר). ראיתי בהכרזה של אהוד ברק לסגת מלבנון חולשה של ישראל. אבל היום אני חושב אחרת...
בהיתממות מתריסה שואלים, כיצד יכול ראש הממשלה להסכים למכירת צוללות גרמניות למצרים, ללא התייעצות עם שר הביטחון והרמטכ"ל? מבט היסטורי יכול ללמד, כי היו דברים מעולם וכנראה יקרו גם בעתיד.
במדינת הגמדים אחזה טרפת. מסתבר שאהוד ברק עשה עבודה בעבור קרן ווקסנר, בעת היותו אדם פרטי; ושומו שמיים, עוד קיבל על זה כסף... חושף הפרשה: אראל סג"ל שמנסה לגרום לעם היושב בציון לחשוב שהוא עשה עבודה עיתונאית ראויה והלך לחפש בניירות של קרן ווקסנר 14 שנה אחורה...
אמונים על 'שיטת החפיף' המאפיינת אותנו כל כך, עקרונות הדמוקרטיה לא מעניינים פה אף אחד. אף צד בישראל - לא מימין ולא משמאל - אינו מתעמק במהותה של דמוקרטיה משוכללת, וכשהוא נדרש למשהו מעקרונותיה, הוא משתמש בהם רק כשהם משרתים אותו. זה רע? לא בטוח! כדאי שנטמיע שהדמוקרטיה הישראלית חזקה הרבה יותר ממה שמשערים. אבל, זה בגלל הסיבות הלא נכונות... בגלל האופי הלאומי, שבמסגרתו אנו מוכנים בהחלט, שיסתמו לאנשים את הפה, אבל רק לאלה ששייכים ל'נבחרת היריבה'.
