הסיפור אודות היצמדות בני ישראל לבעל פעור, מעלה שאלה פרשנית סבוכה. מדוע קיימת אי התאמה בין הציווי האלוהי האומר להוקיע את כל מנהיגי העם, לבין הציווי של משה האומר להוקיע כל חוטא ללא קשר למעמדו? יתכן שמשה ניסה כהרגלו לבטל את רוע הגזירה מעל מנהיגי העם, בקריאתו להעניש את כל החוטאים בחטא בעל פעור.

בעקבות ברכתו של בלעם לישראל:"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" אומר קובי: "רק אם נבין זאת שאנו לבדד (ואיש, לעולם, לא יוציא לנו את הערמונים מתוך האש), אז יִשְׁכֹּן - נחיה לאורך זמן, ואם נהיה ככל הגויים אז ניעלם - לֹא יִתְחַשָּׁב...

חטא ההיצמדות לבעל פעור מתואר בסוף פרשת בלק, בפרק כ"ה. היה זה ככול הנראה המפגש הראשון של בני ישראל באל בעל, שפולחנו היה נפוץ בארץ כנען החל מהמחצית השנייה של האלף השני לפני הספירה. מאז המפגש האמור, עבדו בני ישראל את הבעל, לצד פולחן ה', והנביאים בעיקר אליהו, אלישע והושע, פעלו נמרצות בניסיון לבערה ללא הצלחה גדולה...

דמותו של בלעם על פי פרשת בלק, וגם על פי חז"ל, מעוצבת כדמות שלילית ונלעגת. בלעם מוצג כרשע מרושע ואף מדומה לאויבים אחרים של עם ישראל. אולם בספר מיכה בלעם דווקא מקבל קרדיט חיובי, מבצע את דבר ה', ולעומתו מי שסופג את מירב הביקורת הוא דווקא בלק. במקורות חז"ל מוזכר בלעם למעלה מאלף פעמים בדרך כלל לשלילה...

בלעם הדמות המרכזית בפרשת בלק, נהנה מדימוי שלילי משלל הפרשנים של המקרא. בעת החדשה, ניסו למצוא רלבנטיות לכך, והרב קוק מצאה בהשוואת הפילוסוף הגרמני, ארתור שופנהאואר לבלעם. האם צדק הרב קוק בהשוואה בוטה שכזו? קשה לומר...

הפרק - העוסק בבלעם ובאתונו - בא ללמד אותנו, שכאשר מתחולל בתוכנו מאבק פנימי, לפעמים דווקא האתון, החלק הסמוי, זה שלכאורה לא רואה את המציאות, הוא זה שבאמת רואה את האמת שמעבר להבלי העולם הזה. צריך להקשיב גם לאתון. לפעמים היא כל כך חכמה, שהיא מתחילה לדבר כמו בן אדם. בדרך כלל היא לא מדברת ואנחנו צריכים לבד להבין מה אומר לנו הקול הפנימי שלנו, המצפון....

ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת בלק, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

הוֹ בִּתִּי, פִקְחִי אֶת עֵיניך בִּתִּי, רְאִי אֶת הַיֹּפִי שֶׁמֵּבִיא לך הָעוֹלָם מִדֵּי יוֹם; הוֹשִׁיטִי יָדַיִךְ בִּתִּי, תִפְסי אוֹתוֹ מַהֵר פֶּן יֵלֵךְ... איילת קציר כותבת שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית, בְּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - פרשת בלק.

מלחמת מדין מלמדת את הקורא המקראי כי כל מלחמה, גם אם תהיה הצודקת ביותר, יש לה מחיר כבד גם בעת ניצחון. אין זה משנה אם המדובר בנזקי גוף או נפש, המחיר תמיד יהיה גבוה. בנוסף, הלקח הנלמד כאן שיש לנקוט באקט מלחמתי רק שאין ברירה, ואין אפשרות לנקוט דרכים אחרות לא אלימות לפתור סכסוך כזה או אחר. ברם, ברגע שהמדובר במלחמת אין ברירה, יש להילחם בכל העוצמה ובכל האמצעים האפשריים...

הקריקטורה של הניו יורק טיימס, מאפריל 2019, הייתה מתנה לישראל לרגל יום השואה ויום העצמאות. למה? כי אנטישמים לא צריכים עוד קריקטורה כדי להתעורר. הם ערים מזמן; אבל, כל קריקטורה כזו מחזקת את הנכס הבינלאומי העיקרי של ישראל (תתפלאו...): העוצמה הנתפסת שלה בעיניים בינלאומיות! לתופעה הזו של 'בא לקלל ויצא מברך' יש שם: 'תסמונת בלעם'...