מה גורם לאנשים לפתח דחף עז לאהוב את שונאיהם? שורשי התופעה הם נוצרים, והיא גורסת בין היתר, כי אימוץ אהבה וחמלה כלפי יריבים עשויה לשמש מגדלור של תקווה, ולסלול את הדרך לפיוס ולשלום. אני דווקא מעדיף לאמץ את קביעתו של ריקי טורס, חבר הקונגרס האמריקני (שחור והומו מוצהר): "לי יש חוק פשוט בחיים: לעולם אל תצעד עם מי שרוצים לרצוח אותך!". 

בימים המדממים של מלחמת 'חרבות ברזל', בעת שאהובות רבות כל כך מביאות את יקיריהן לקבורה, קשה שלא להיזכר בשירו של יהודה פוליקר, 'אילו הייתי איתך'. זהו מונולוג קורע לב של אהובה, שליבה יוצא אל אהובה המת: "לא, לא אוכל לשכוח את גופך נח ללא חיים; לא, לא אוכל לסלוח אלוהים, אין פה רחמים; או, אילו רק יכולתי ללכת ולמות במותך..." בעיני, מתכתב השיר הזה עם שיר אחר של פוליקר 'עיניים שלי' שבו נפרד האהוב המת מאהובתו...

כיוון שאין לדעת' הוא שיר על אהבה שלמה. השעון תמיד מתקתק (הוא מתקתק מהר יותר כשטוב...), וכל רגע חשוב, וצריך לדעת לתת הכל ולומר הכל, כשאפשר... עוד אחד מ'שירי הנצח' שכתב אהוד מנור לאשתו, עופרה פוקס. הלחין וביצע מעשה אומן, יזהר כהן.

לפניכם פרויקט אמנותי מדהים ונוגע ללב - של פרידות וקבלות פנים של חיילים, לפני ואחרי המלחמה - שליקט ואסף האתר הרוסי BOOM. אל תחמיצו!

בחרתי הפעם לפרסם הגיג - הנקרא: "האהבה, השנאה והקנאה" - הלקוח מספר ההגיגים שכתבתי על מהות החיים. הגיג זה מתאר היטב את מערכת היחסים בין הליכוד לבין כחול לבן, המונע הקמת ממשלת אחדות לאומית לאחר שלוש מערכות בחירות. ממליץ בחום לנצים, שיפנימו ויישמו את דבריי; ויקימו ממשלת אחדות לאומית מהר ככל האפשר; לטובתם, ובעיקר לטובתו של עם ישראל. אין לנו ארץ אחרת!

על מנת לאהוב, לשכוח זמן ומרחב, אנו צריכים למות. עלינו להרוג כדי להיות בחיים. מה אנחנו צריכים להרוג? את האגו שלנו. את הציפיות שלנו. את האובססיות שלנו. ככל שנהרוג את מה שמניע אותנו - לשים לב רק למקום ולזמן - כך נהיה אורגזמיים יותר; נהיה קרובים יותר לאלוהים. נחיה יותר...

יש פונקציה אחת שלא ניתן להאציל, למיקור חוץ או למילוי עצמי על ידי גבר או אישה, וזאת האהבה. אהבה זה לזה. אם אין אהבה, אז באמת, מדוע להינשא? ושימו לב, בהשוואה של מי צריך את מי יותר, בואו נודה בזה, גברים, בלי אגו שנפגע: גברים צריכים יותר את הנשים מאשר להפך. כיום, 90% מבקשות הגירושין באות מצד האשה...

אז הנה באותיות גדולות: האהבה לא תפתור כל דבר. היא לא תפתור התנהגות אגואיסטית, היא לא תפתור התעלמות מהצרכים של השני, היא לא תפתור חוסר תקשורת, היא לא תפתור חוסר אינטימיות, היא לא תפתור פזילה הצדה, היא לא תפתור השקעת זמן מוגזמת בחברים, היא לא תפתור חוסר עניין משותף, היא לא תפתור חוסר ענין של אחד בשני...

פגישת יעקב ורחל סמוך לבאר המים, היוותה מקור לא אכזב פרשנות רומנטית ולאהבה ממבט ראשון. ברם, בעיון התיאור של פגישה זו, עם קוד ההתנהגות שרווח באותם ימים, שנשיקות בפומבי לא היו יכולות להתבצע בין אנשים זרים, אלא רק במקרה שהמדובר בקרובי משפחה, הרי שאין המדובר כאן באהבה ממבט ראשון...