האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פָּרָשַׁת שְׁמִינִי היא פרשת השבוע השלישית בספר ויקרא, והיא אחת הפרשות הקשות והסתומות במקרא. היא מתחילה בפרק ט', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"א, פסוק מ"ז. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פָּרָשַׁת שְׁמִינִי, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
למה פרשת המימד החמישי לא חוצה את הרף הפלילי? למשרדי הממשלה מותר להתקשר עם ספק יחיד ללא מכרז, כל זמן שהספק מספק שרות ייחודי שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר. כך עשה השר לביטחון הפנים לשעבר, גלעד ארדן, עם קלע שלמה. כך עשתה משטרת ישראל עם המימד החמישי. וכל משרד ממשלתי עושה את זה כל הזמן…
אלו הנהלים העקומים במדינת ישראל. אל תשקיעו בריקוד!
איסור אכילה במקרא מופיע כבר בסיפור גן עדן בו נצטווה האדם שלא לאכול מעץ הדעת. חרף איסור זה, האדם אינו עומד בפיתוי ואוכל ממנו. התוצאה של אכילה זו קשה מנשוא. הוא מגורש עם חוה אשתו, ונאלץ לעבוד קשה על מנת לשרוד. לאחר מכן, איסורי האכילה במקרא מובאים בספר ויקרא ונשנים בספר דברים…
באתר זה התפרסם מאמר מפרי עטו של פרופ' יורם מיטל, שכותרתו: נקודות מבט ערביות ביחס לעימות הישראלי-פלסטיני. נראה שניתוח המצב כפי שהוצג, מצביע על משאת נפש יותר מאשר המציאות כהווייתה, לצערנו כי רב!
פעמים רבות מידי מתגלות סיסמאות שגורות, כמו: 'תרבות התחקיר', 'למידה מטעויות', 'נאמנות לאמת' וכדומה, כסיסמאות נבובות, גם ביחידות שמצטיירות כקודש הקודשים…
אהרן לא ידע את הכלל הראשון בעסקים – "סופרים את הכסף במדרגות!" במקום לחכות ש"כבוד אלוהים" יופיע, הוא מאיץ באלוהים. אהרן כנראה קצת התבלבל, ולקח לעצמו קרדיט שלא מגיע לו. זה לצערי רמז לעתיד לבוא. אסון גדול בפתח…
מילון השפה העברית מגדיר את המושג "עִם הַגַּב אֶל הַקִּיר" כ"מצב של חוסר ברירה הגורם לפעולה קיצונית, שלא הייתה ננקטת בנסיבות רגילות". ואכן, העמדת יריב בכל יכולת "עִם הַגַּב אֶל הַקִּיר" מוכרת כטעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה, שנפלו – ועוד יפלו – בה רבים וטובים…
לא העקרונות והמוסר מנצחים – במגילת אסתר ובחיים ה'אמתיים' – כי לא עקרונות ומוסר מניעים מערכות מורכבות, אלא מאבק העוצמה, שבו בעלי עוצמה גורפים, תמיד, את הקופה, ובעלי העקרונות נשארים, פעמים רבות, עם עקרונותיהם… לכן, מערבים ערכים באסטרטגיה רק כשכדאי, וגם זה מהסיבות הלא נכונות…
מומלץ לקרוא את מגילת אסתר בקריאה פוליטית חתרנית, שמטילה ספק באשליה שהעניינים הגדולים המנוהלים בבית המלוכה, באמת מתנהלים בשליטה ובקו תבוני. ואם הכל נתון לקפריזה, כולל החלטות שלטוניות, על מה יוכל האדם מן הרחוב לבסס את שאיפתו ליציבות?
האם העולם מוכן למלחמה מול התשה ולטרור כמו פיגועי ה-9 בנובמבר 2001? האוגדות, הטנקים והגרעין לא תמיד עוזרים. לפי דעתי, הסיכון היום הוא באמת גלובלי, כמו שהעולם הוא גלובלי. אנו נהנים מאוד מפתיחת הגבולות, מהנמכת הגדרות ומהנגישות חסרת התקדים לאינפורמציה ולממון. הטכנולוגיה עוברת דרך האינטרנט, ובין הגבולות המעבר הוא קל. אנחנו צריכים להבין גם את הסכנות…
