רלוונטיים תמיד

הדף הזה מביא לכם את האוסף הרביעי של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית – הכל ע"פ עיניכם. עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!

ההצעה "להורות לכלל הגורמים בממשלה לתת במסגרת השיקולים הנכללים בעת קביעת מדיניות והטמעתה, משקל משמעותי לערכי הציונות" היא יוזמה, שכמו חוק הלאום, עלולה להביא יותר נזק מתועלת. מי באמת יפרש מהם ערכי הציונות? בעיני רבים מפקידי רשות התכנון הארצית והמחוזית, במשרד השיכון וברשות מקרקעי ישראל, דווקא המדיניות הקיימת היא שמבטאת את תפיסתם לערכי הציונות במאה-21. הכרזת ציונות לא תושיע. נדרשת פעולה בהיגיון מפא"י בהתמקדות בכינון המציאות דה פאקטו, לא בהכרזות!

הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 41 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות…

"תָּמִיד תִּהִיֶּה אִתָּנוּ רוּת; מְלַקֶּטֶת שְׁיָרִים שֶׁל מָה שֶׁאִבְדָה כָּכָה בְּשֶׁקֶט; בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה הַמְּנִיעָה אֶת הָעוֹלָם וּמְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ"… איילת קציר, שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית…

תורת האליטות 'עבדה', מסתבר, גם ברומא העתיקה: שוב למדנו, שאליטות אינן חיות לנצח. הן מתחלפות. אם האליטה מנוונת, היא מוותרת בשקט יחסי על מעמדה הבלעדי, ואליטה חדשה נטמעת לתוכה (כך היה גם בישראל עם האחוס"לים, אחרי 1973, שנטמעו לתוך אצולת ההון). אבל, אם כופים עליה, היא נלחמת על זכויות היתר שלה; ולבסוף, יורדת מהבמה בדם, אש ותמרות עשן…

מבין הנושאים השונים בהם עוסקת הפרשה החלטתי להתמקד בשניים שיש בהם חשיבות לתובנות מנהיגות וניהול – ברכת הכהנים ומתנותיהם של ראשי השבטים לחנוכת המזבח. נושאים אלה נראים כנושאים תיאוריים ופשוטים ללא משמעות מיוחדת, אך עיון בהם מגלה את עמקם ואת כוונתם.

בסופה של פָּרָשַׁת נָשֹׂא, מציין המספר המקראי כי כאשר משה בא לאוהל מועד הוא שמע את הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו. על מה מדובר כאן?

בשם הקידמה והכבוד לבחירתו של כל פרט, מיעוט מאורגן שולט על רוב החברה, ומאלץ אותה להתכופף ו'לארוז מחדש' את עקרונות השוויון בפני החוק, חופש הדעה, הדת והתנועה; ומתקרב הרגע שבו כל אותן חירויות נשגבות תחשבנה בטלות ומבוטלות מול טענותיהן של כמה תנועות פרוגרסיביות, מאורגנות ותובעניות.

לב הבעיה היא הסכסוך שלנו עם הפלסטינים, אלו היושבים על כל שטחי ארץ ישראל, בתוך המדינה ומחוצה לה. לטעמי אין הבדל כל כך גדול, הוא בעיקר סמנטי; אבל, והכי חשוב, כל פתרון חייב להבין שהערבים הם עם אחד. אין פתרון של הפלסטינים 'שלנו', שיכול להיות נפרד מהפתרון של ערביי יהודה ושומרון. במאמר, אבחן את ה'פתרונות' המככבים ע"פ הקריטריון שלי, שהוא – האם אני מאחל לילדי ולנכדי לגדול ולחיות כאן עם הפתרון הנידון. בסוף אכתוב גם מה אני חושב על ה'פתרון' הראוי, ולמה.