האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הדף הזה מביא לכם – לצורכי תיעוד ולימוד ולצורכי מחקר עתידי – אוסף שמיני של כרזות מחאה נגד משטרת ישראל על רמתה וחוסר יכולתה לספק לבעליה האזרחים שירות ראוי. חלק מהכרזות מוצדקות, חלקן ממש לא… אבל המשטרה הרוויחה את כולן ביושר…
הדף הזה מביא לכם – לצורכי תיעוד ולימוד ולצורכי מחקר עתידי – אוסף שביעי של כרזות מחאה נגד משטרת ישראל על רמתה וחוסר יכולתה לספק לבעליה האזרחים שירות ראוי. חלק מהכרזות מוצדקות, חלקן ממש לא… אבל המשטרה הרוויחה את כולן ביושר…
בעולם הישן (עד לא מזמן…) שוביניזם בא לידי ביטוי באי קידום נשים. היום אנחנו מקדמים אותן אבל, מחכים להן בפינה, ומנצלים כל הזדמנות לסרוק את גופן, בלי רחמים, במסרקות ברזל. הפעם זה היה תורה של השופטת בדימוס, אתי כרייף, להימרח בזפת ובנוצות מול מקהלה של צבועים.
מערכת המשפט והיחידה החוקרת, את השופטת בדימוס כרייף, מצטיירות ככאלה, שהקטינו אשה חכמה ומוכשרת לממד, שלא היה מבייש שובניזם מכוער. אשה, מסתבר, מוכשרת ככל שהיא, תצליח רק אם תעפעף ותתחנחן לאיזה גבר כריזמטי ומקושר שידאג לה, כי לבד אין לה סיכוי…
ואני חשבתי שהתפיסות האלה פסו מהעולם.
כשצופים בראיון עם כרייף תביטו על התמונה הרחבה: תביטו על העדר הזדמנויות שוות, על ניצול עמדת כוח, על מערכת מושחתת המעודדת התנהגויות פסולות ומנגד, כן, גם התנהגות לא נאותה של כרייף עצמה, אבל היא קיבלה את הנבוט, המערכת לא. אתם חושבים שהמערכת השתנתה? אתם טועים בגדול.
כשתקרת הזכוכית מאוד נוכחת – נוכחת אפילו כאשר המוני אנשים טורחים לדאוג, שהיא תהיה שקופה שקופה – אז אם היא באמת תקרה, ואם היא באמת מזכוכית, אז מי שיעבור אותה יהיו כמעט בהכרח אלו שמוכנים לעבור דרך הזכוכית בכל מחיר, כלומר להיפצע מהזכוכיות, או אלו שיכולים לעבור בדיוק בחור של המסננת שהשאירו בכוונה לאוורור…
ג'מאל חכרוש הוא האחרון שצריך להאשים בסיפור הבריחה מזירת הדקירה בכפר כנא, ב- 12 בספטמבר 2020. הבדיחה כולה על חשבוננו; ומתרחשת בשל טיפשותנו!
מה יותר חשוב מ"לא תעמוד על דם רעך??" ועוד ביישוב שבו אתה גר? אבל ניצב חכרוש העדיף לברוח; ופיקוד המשטרה והפרקליטות העדיפו להחביא. עכשיו הם מטייחים; מתוך הבנה שכולנו מטומטמים!
הרמתי את העיניים מהמכתב וממש ראיתי דרגות סנ״צ מתעופפות דרך החלון ונמוגות באוויר. וגם ראיתי את חביב מגלגל על המצח כוס, שהיו בה מים קרים; ואת זה הוא נהג לעשות רק בעתות משבר חמור מאד.
תופעות של משטרות בדמוקרטיות – ש'מעגלות את המציאות' כדי לרצות את השלטון, האליטות והתקשורת – קיימות במשטרות שנוסדו על בסיס המודל הצרפתי מ- 1800, שהתפתח, בתחילה, במדינה לא דמוקרטית; ולא במשטרות שהוקמו על בסיס השיטור בהסכמה של משטרת לונדון מ- 1829.
