לאחר שבשנתיים האחרונות הייתי מעורב באופן עמוק גם בניסיון לפתור את המשבר החוקתי ברמה המקצועית, הגעתי למסקנה, שעד שלא נטפל בשורשי החרדה ובגורמים המקטבים, לא נוכל להגיע להסכמות מייצבות. הרושם שלי הוא שבקבוצות הסוציולוגיות שמרכיבות את הימין אפשר למצוא נכונות רבה הרבה יותר להתפשר. הבעיה היא בעיקר אצל האחוס"לים, ולייתר דיוק בחוגים רדיקלים במחנה האחוס"לי, כיוון שיש מעט מאוד אנשים אמיצים שמוכנים לעמוד מול העוצמות האדירות של הגורמים הקיצונים והמקטבים במחנה שלהם.
אליטת ההון הישראלית היא אליטה יהירה, השקועה עד צוואר בתיאוריות ה- WOKE. טובת עמה רחוקה ממנה, והיא מיטיבה רק עם עצמה. היא בטוחה שהיא מעל לחוק שנועד רק להשתיק מתנגדים. היא מתבטלת בפני הערבים, שונאת את היהודים הלאומיים, ומאמינה, שלפני הטוב צריך להגיע הגרוע מכל. היא מבינה שזמנה קצוב, נמצאת כבר רגל אחת בחו"ל, אבל לפני שתהגר סופית, היא תחריב פה ככל יכולתה!
'אליטה' תיקרא 'הגמוניה', אם היא מצליחה לשלוט ולנווט את הערכים והנורמות בחברה, וזהו ההסבר ליציאתה של אליטת ההון הישראלית לרחוב בנובמבר 2022. היא איבדה את יכולתה לשלוט ולנווט את הערכים והנורמות בחברה. משמע, היא איבדה את ההגמוניה!
שאלה מרכזית בניהול בעולם ה- WOKE היא, האם יש מקום לערער על ערכים פרוגרסיביים כשהם מתנגשים עם האינטרסים העסקיים, או שהמוסר החברתי גובר על שיקולי יעילות? מנכ"ל גוגל לשעבר, אריק שמידט, גילה שהתשובה לשאלה היא שלילית בגדול, גם במחיר יצירת תרבות ניהולית של שקר!
ההיגיון הפרדוקסלי של לבישת הבורקה, החיג'אב והניקאב גורס כי בעוד שבמקרים של בחירה אישית וחופשית - כמו של נשים מוסלמיות החיות במערב - נשים עוסקות בדרך כלל בהפצת הלבוש הזה ככלי לביטוי עצמי, הרי שכאשר הוא נכפה על נשים במדינות האסלאם, כל הנימוקים בעד לבישתם נמוגים. הוא נתפס ע"י נשים רבות ככלי דיכוי, שיכול להתבטא בכפייה חברתית ודתית, הגבלת חירות אישית, אובייקטיביזציה של נשים, דיכוי זהות אישית ושימוש פוליטי. אז, הן יוצאות ומפגינות נגדו.
הפנמתה של הבנת מצב החירום - ככזה שאיש בעבר לא פגש כמותו - מובילה להכרה, שתחקיר על התנהלות הכוחות באירוע אינו יכול להתנהל במתודה הנדסית לינארית המתאימה לחקירת תאונות מטוסים או תאונת רכבות. עליו לפרוץ מחוץ לכל מה שמקובל וידוע, כאמת מידה ללמידה ולשיפוט. למה? כי דווקא התלות המקצועית של מערכות ממוסדות בנהלים ותרגולות מוכנים מראש, היא זו שמחוללת את פערי המענה לאירוע שבטבעו הוא ראשוני וחסר תקדים.
אחת התובנות החשובות בהבנת התנהגותן של מערכות מורכבות - בתחומים שונים, מביולוגיה ואקולוגיה ועד כלכלה, מדעי הארגון ומדעי החברה בכלל - היא, שמערכת כזו היא גוף שיש לו רציונל משלו, שלפעמים שונה באופן משמעותי מזה של מרכיביו הבודדים.
הדחף הבסיסי של מרכיבים עוצמתיים במערכת הוא למקסם את עוצמתם מחד גיסא; ולמנוע עוצמה מיריביהם מאידך גיסא. זה האופן שבו מערכת מורכבת מתאימה את עצמה לשינויים בסביבתה... אבל לעיתים מתרחשים תהליכים הפוכים, כאשר גורם במערכת, מסיבה כלשהי, מוותר על רווחים אסטרטגיים, נכסים ו/או טריטוריות. תחשבו על הפסקת המלחמה, על ה"הסדרה" בצפון, ועל "שתי מדינות לשני עמים"...
'היום שאחרי' הוא מושג שגוי ובעייתי שניכנס לתרבות האסטרטגית הישראלית בעקבות 'מלחמת חרבות ברזל'. בעייתי, כיוון שאפשר לתכנן כיצד נכנסים לאירוע משמעותי, אך לעולם לא איך יוצאים ממנו, ומה יהיו התנאים בסביבה המערכתית אז. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'היום שאחרי', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
שיתוף פעולה תוך תחרות (Coopetition) והמושג 'ידיד-אויב' (Frenemy או frienemy) מבטרים שניהם גמישות אסטרטגית. הם נובעים מהמורכבות ומהדינאמיות של מערכות מורכבות, המתבטאת ביכולתן להכיל קונפליקטים וסתירות: אפשר להיות יריבים ואף אויבים ולשתף פעולה במפגשי האינטרסים; ואפשר גם ההיפך...
