האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אין ספק כי שיפור רמת ואיכות החיים הוא רצוי ונשאף על בני האדם באשר הם, אך לא באותו סדר עדיפות. סדר עדיפות זה שונה מתרבות אחת לאחרת. בעוד שהיא בעדיפות עליונה במערב – היא אינה כזו במזרח.
לא ניתן למנוע מיריב להתחמש. אבל, יש להיערך נכון למצב החדש הזה!
באפס תקציב, כמו חלוצים אמתיים, בגיבוי של ארגון עני בתקציבים, החברים הללו עשו את מה שהיה צריך להיעשות כאן מזה שנים, והביאו את הפתרון לבעיית הבלונים והעפיפונים!
בתרגילים אנחנו אלופים… רק שבמלחמות, אנחנו… ככה… מפספסים קצת. הנה לפניכם עבודת יחסי ציבור של דובר צה"ל…
במלחמת העולם הראשונה הייתה המוטיבציה של החיילים בשפל. יחידות רבות סבלו מתבוסתנות, רצון להישרדות בכל מחיר, אמפתיה עם חיילי האויב וסלידה מהקצינים שדחפו אותם אל מותם, ללא טעם ותכלית. במלחמת העולם השנייה, ביקשו הגרמנים להבטיח שמצב זה לא יחזור…
איך אפשר להשיג פתרון מוסכם, סופי ויציב לשלום בר קיימא במציאות כאוטית, דינאמית, שמשתנה במהירות? זה לב הכשל: חושבים מודרנית במציאות, שבממדים מעשיים משמעותיים, הפכה מזמן לפוסט מודרנית!
לא שהחלופות של איראן טובות; אבל, בהסתכלות ארוכת טווח, היא מקדמת את היעדים האזוריים שלה בסבלנות ובהתמדה, וארה"ב לא באמת יכולה למנוע את השפעתה בתימן ועיראק. גם מהבחינה הזאת החיסול של סולימאני לא קידם את "הלגיטימציה" לנוכחות אמריקאית…
כשארגון צבאי נתקע בקונספציה, רק פגעי המציאות יעקרו אותה ממנו… הסיפור שלפנינו הוא משל, ויש לו גם נמשל ממערכת הביטחון שלנו!
מאחר ובנושא הביטחוני, משקל הרגולציה וההתנגדות הפוליטית האזרחית הוא זניח; אזי, הכניסה לתחום אוטונומיה והדיוק היא מהירה יותר. היתרון הגדול ביותר בעידן הזה ניתן דווקא לארגוני הטרור, בעיקר ארגוני הטרור הגדולים המדינתיים, נוסח החיזבאללה, החמאס, הגיהאד, החות'ים בתימן ועוד; שמצליחים להגיע לאיזון אסטרטגי עם המעצמות בגלל החימוש הזה…
"תכנית טראמפ" מבטאת הסתייגות מניטרליות מלאכותית, שמסלפת מציאות, ופוגעת באינטרס ארה"ב. טראמפ לא רואה בעניין הפלסטיני את מוקד האזור, בבת-עין ערבית ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא מתייחס לישראל כבעלת-ברית התורמת לאינטרס הביטחוני והכלכלי של ארה"ב…
