האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אין מי שמכיר טוב ממני את אירוע ההתנתקות, שעמדתי בו כמפקד בצה"ל בציות ממלכתי כואב. כמי שפעל שם ללא לאות למניעת שפיכות דמים ולמניעת קרע בלתי ניתן לאיחוי בעם ישראל, ביכולתי להסביר לכל המעוניין כי הדבר הזה הושג בקושי גדול, רק בשל היותו חד פעמי…
קבלת התפיסה הביטחונית-אסטרטגית העומדת בבסיס עבודה זו, תשפיעו על קווי המתאר של הסכם שלום עתידי, בהבטיחה את המשך אחיזתה הביטחונית-אסטרטגית של ישראל באזור C ומניעת הפיכתה של המדינה הפלסטינית העתידית לסכנה קיומית לישראל…
הנחת יסוד המקובלת על רובם המוחלט של התומכים בכינונה של מדינה פלסטינית (ולא רק על רה"מ נתניהו, כפי שתבע בנאום בר-אילן) היא שמדינה זו תהיה מפורזת מנשק וממערכות חימוש אשר עלולות לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. מוסכמה זו אף התקבלה לכאורה על אש"ף. אבל, האם היא ראלית במציאות של אזורנו ולאור ניסיוננו, לאחר נסיגות קודמות, בגבול לבנון ובעזה?
במקום בו אין נוכחות התיישבותית אזרחית, המערכת הביטחונית מתקשה לממש את ריבונות המדינה. עובדה זו נכונה לא רק לשטחי יהודה ושומרון אלא גם למרחבי הגליל והנגב, כמו גם לכל יתר קווי העימות. לא רק שכוחות הביטחון אינם מסוגלים לספק מסה קריטית של נוכחות רציפה אלא שהם אינם רגישים דיים לשינויים בשטח הפוגעים באינטרסים הלאומיים הריבוניים…
בניגוד לתפיסת המלחמה הקלאסית, המיזוג בין מצבי היסוד האופרטיביים מגננה-מתקפה הביא ליצירת יצור כלאיים היברידי בצורת פעולתו, שלעתים תואר בכינוי מגננה-התקפית ושהעמיד את צה"ל וממשלת ישראל בפני אתגר תפיסתי מהמעלה העליונה…
השתנות פני המלחמה הופכת לבעייתית מאוד את ההנחה, כי גם לאחר הנסיגה לקווי 67' תוכל מדינת ישראל להגן על ריבונותה ועל ביטחון תושביה בכוחות עצמה, וכי עוצמתו של צה"ל תאפשר לו, במידת הצורך, לשחזר את הישגיו מיוני 1967 ולהשתלט במהרה על שטחי המדינה הפלסטינית החדשה!
לא זו בלבד שנסיגה כוללת של כוחות צה"ל משטחי יו"ש תדחק את ישראל לגבולות שאינם ברי הגנה; אלא שקרוב לוודאי, שהיא אף תביא להיווצרותה של ישות טרור, בדומה לזו שצמחה ברצועת עזה בתקופת תהליך אוסלו. זאת, בהבדל הקריטי, שקרבתם של יהודה ושומרון לעיקר נכסיה של מדינת ישראל ברצועת החוף מעצימה פי כמה את גודל הסיכון הטמון בפינוי שטחים אלו.
במסמך אסטרטגיית צה"ל שפורסם לציבור, של הרמטכ"ל היוצא רא"ל גדי אייזנקוט הוגדרה תכלית המערכה שבין המלחמות (מב"מ): "להחליש גורמים שליליים, להשיג הרתעה, על מנת להרחיק את המלחמה הבאה." בצדק שואלים, האם המשך המערכה בצורתה הנוכחית יצליח להרחיק את המלחמה או שמא מתוך הסלמה בלתי נשלטת יביא דווקא להתפרצותה…
ה'רומן' של גרשון הכהן עם שמעון ריקלין לא החל עכשיו. מאז פינוי גוש קטיף הוא נוהג לכנות אותו "מחריב גוש קטיף" (בשנת 2005 מונה הכהן לקצין הממונה על פינוי רצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות), ולצאת בהפגנתיות ממקומות אליהם הוא מגיע, כמו למשל לתכנית הראיונות בערוץ 20. פרסום המחקר החדש של הכהן, "הנסיגה משטחי C ביהודה ושומרון: סכנה קיומית", הביא את ה'רומן' הזה לשיאים חדשים…
מאז סיום מלחמת העצמאות והתייצבות מדינת ישראל בקווי שביתת הנשק, הידועים כגבולות 1967, היה ברור להנהגה המדינית ולמטה הכללי של צה“ל, כי בקו הגבול המזרחי ברצועה הצרה והארוכה של מישור החוף, לא מתקיימים כלל התנאים הנחוצים למגננה. השינויים מאז בתופעת המלחמה הפכו את ההגנה על שטח חיוני זה לבעייתית הרבה יותר!
