גרשון הכהן

קשה להתמודד עם דימויים. הם נוטים להתקבע בתודעת הציבור גם כאשר העובדות רחוקות מהם. כאלה הם שני הדימויים הכוזבים, בהם מתמודדת לאחרונה הנהגת צה"ל. דימויים אלה מסכנים את לכידותו של הצבא…

אנו, האמונים היום על "שלטון החוק" מתקשים להבין, מדוע הדגיש בן גוריון את הניגודיות שבין החוק למעשה; אולם בן גוריון הבין כי מדינה כישות דינאמית, המדינה היהודית, תתנהל תמיד בין מתחים, ויקשה מאוד עלינו להישאר ממלכתיים בעולם של משפטנים. במושג הממלכתיות הוא ביקש פתח מילוט מקיבעון החוק והנהלים, תוך הדגשת הצורך לזכור תמיד, כי החוק אמור לשרת את האינטרסים הלאומיים. לא להיפך!

לפי שעה מה שהשיגה הציונות הדתית, במכלול הסמכויות הממשלתיות שהוענקו לה, עלול להסתכם בהבטחה גדולה שספק אם תתממש. בינתיים מתוך הישגי המו"מ העיקש, הדאגה להתפתחות ההתיישבות ביו"ש בנגב ובגליל – שלמרות הכל עודנה צבועה בגוון כלל לאומי – עלולה להצטייר בתודעת העם כלא יותר מאינטרס מגזרי של הציונות הדתית וזאת בוודאי סכנה גדולה לעתיד ההתיישבות.

תקציר: הדרך שבה הדרג המקצועי חוסם את דרכם של נבחרי העם למימוש מדיניותם!

הציבור שנתן קולו להקמת הממשלה החדשה, בראשות בנימין נתניהו, מצפה בימים אלה להרבה יותר מהחלפת ההנהגה. הוא משווע לבשורה חדשה ולדרך חדשה.  בדרגים המקצועיים לעומת זאת, כמו במערכות הביטחון – מתקיימת ציפייה גם אם אינה מוצהרת בגלוי – כי השרים החדשים ישכילו להמשיך בקווי המתאר העיקריים של המדיניות הקודמת.

חטא אדם וחווה באכילת פרי עץ הדעת נטוע כבר אלפי שנים ביסודות תודעת האדם. נקודת מבט אחת – שנראית לי הפשוטה ביותר והמעשית ביותר – מתמקדת בזיקה שבין האכילה מפרי עץ הדעת לבין המגמה המואצת במאות השנים האחרונות, בעיקר בתרבות המערב, לדומיננטיות היתר של השכל והתבונה בהכוונת האדם במבוכי חייו.

בדילמות אסטרטגיות על פי טבען, יש תמיד צדדים לכאן ולכאן והן אינן מוכרעות רק בכוח התבונה. הכרעה מאוזנת זקוקה קודם כל לדיאלוג ביקורתי פתוח וזה בדיוק מה שכל כך חסר כיום בהנהגת מדינת ישראל.

במטרות המלחמה שלו במלחמת יום הכיפורים, ביקש נשיא מצרים סאדאת, והצליח, להטיל ספק בכוח עמידתה של מדינת ישראל, ובתבונת תביעותיה לגבולות בני הגנה!