מינויים

מתוך מצוקת השאלה: לאן המלחמה הזו מובילה? המחלוקת אודות החזון הלאומי הישראלי, מקבלת בימים אלה תוכן מעשי. אחד מביטויי תוכן זה הוא הטלת הספק גם בדפוסי ההחלטה על מינוי קציני צה"ל הבכירים. כמו בכל מצוקה חברתית מעוררת מחלוקת, מומלץ להתמודד עמה ולא להתכחש לה.

כחברה השואפת לשמור את צה"ל מעבר למחלוקת פוליטית, ראוי להיזהר במיתוג קצינים כמייצגי הזדהות מגזרית או פוליטית. שלא נגיע חלילה למינוי קצינים בכירים על בסיס הסכמים קואליציוניים, דוגמת ההתניה ההסכמית שהושגה לבחירת רב ראשי מהציונות הדתית. בהיבט זה, המאבק הממותג מגזרית ואף פוליטית למען תא"ל וינטר מזיק לצה"ל, מזיק לקצין ומזיק לקצינים רבים אחרים. 

כבוד השר לביטחון הפנים, אני מציג לך במאמר זה את הליכי קבלת ההחלטות של קודמיך בתפקיד. למד מטעויות ואל תחזור עליהן… גלה מנהיגות, והקם, כבר עכשיו ועדת איתור לשני תפקידי המפתח, מפכ"ל ונציב שב"ס (הצעה לאיוש מצ"ב)…

מוטי כהן הוא קבוע לא פחות מאלשיך; והוא רק גמיש יותר ולא חייב, כמעט, לאף אחד (ובהפוך על הפוך – לאור הנסיבות והאילוצים – הוא גם עושה עבודה טובה בלהשאיר את הגוף הפתטי הזה, איכשהו, בחיים…); וסבב המינויים שהוא מתכנן, שתחילתו בעזיבת שני ניצבים 'צעירים' בתפקידם איננו רעידת אדמה ובטח לא אסון גדול. להיפך. מבחינתו זה רווח נקי והזדמנות לקדם את נאמניו לעמדות מפתח…

אם אני הייתי המפכ"ל לשעבר, דודי כהן, זו ההמלצה שהייתי ממליץ למוטי: לחץ על השר לבצע מינויים עכשיו. העף את כל האנשים של קודמך. העף את כל ה'זקנים'. העף את כל מי שאחרי הבחירות יוכלו לקרוא עליך תגר…עד שיגיע מועד מינוי המפכ"ל כבר תהיה האיש הוותיק בחבורה. המנהיג!

סוגיית שיטת הקידום והמינויים במשטרה הולכת ותופסת מקום משמעותי יותר ויותר בסדר היום שלה. זהו אחד התחומים שהמפכ"ל לשעבר, דודי כהן, הקדיש לו תשומת לב ניהולית רבה בשנה האחרונה. הסוגייה מעסיקה גם גורמים נוספים בסביבה המשימתית של המשטרה, כמו השר הממונה ואנשיו; מבקר המדינה וכדומה. איזה מענה ניתן לתת לסוגיה זו במסגרת התפיסה של "הרעיון המחולל"?