אמונה

פָּרָשַׁת נִצָּבִים היא פרשת השבוע השמינית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"ט, פסוק ט' ומסתיימת בפרק ל', פסוק כ'. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת ניצבים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

הצורך לחקור, הסקרנות, הרצון לפרוץ גבולות – ייתכן ואלה תכונות שהטביע משה בבני ישראל בפסוק הקצר והממצה של הדרישה ל"אמונה עיוורת". בפעם הבאה, כשתגידו לילד שלכם ש"לא לשחק באש" תבדקו שהוא לא עושה בדיוק הפוך. לפעמים הסקרנות עלולה להרוג, כמאמר הפתגם הידוע: "הסקרנות הרגה את החתול"…

הרעיון המודרני כבשורת קידמה, עיגן יסודותיו בהפרדה בין הדתי לפוליטי, בין הדתי ללאומי. יותר משהמודרנה מטיפה לחילוניות, היא מטיפה למה שכינה הסוציולוג הצרפתי ברונו לאטור- פרקטיקה של הפרדות: הפרדה לשימור חילוניותו של המעשה הפוליטי וחילוניותו של המרחב הציבורי. הציונות שהחזירה ליהודים את ההתארגנות לעשייה פוליטית נתפסת בשל כך כמעשה חילוני; אבל…

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְבִּתִּי-עַל אַהֲבָה: עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, עֵת נִצְבָּעִים הַשָּׁמַיִם בְּצִבְעֵי בְּרִיאָה מַרְהִיבִים; עוֹמֶדֶת אֲנִי לוֹחֶשֶׁת מִלִּים שֶׁל כְּאֵב, מהולות בְּתוֹדָה… איילת קציר: שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית בּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פרשת כי תבוא…

הבאת ביכורים שמוזכרת בפרשתנו, מראה על ריטואל דתי, של הבאת מיני צומח שונים, שחז"ל קבעו שהם משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אל המקדש. האיכר שהביא את הביכורים, אמר גם דפוס קבוע של תפילה, שיש בה סקירה היסטורית מתקופת האבות ועד ההתיישבות בארץ כנען…

פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא היא פרשת השבוע השביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"ו, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ט, פסוק ח'. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת כי תבוא, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

השחיתות העצומה המתגלה לעינינו, חדשות לבקרים, בכל שדרות השלטון (האזרחי והדתי) הופכת את כל העניין של "עם קדוש" ו"עם עליון" וכו', למשהו המנותק לחלוטין ממצבנו האמיתי, הן בעיני העמים האחרים ובוודאי, לפחות לפי הפרשה הזו, בעיני ה'…

עָמֹק בְּתוֹךְ תּוֹכֵךְ; אָמַר לִי מָשִׁיחַ בסדנת סוֹף שָׁבוּעַ טְמוּנִים קוֹלוֹת וְזִכְרוֹנוֹת שֶׁל אֱמֶת אַמִּיצָה; שֶׁל מַרְאוֹת קְדוּמִים שֶׁכְּבָר שָׁכַחְתְּ;
אֲבָל הֵם שָׂם עיקשים; כְּמוֹ זִמְזוּם שֶׁל מַנְגִּינָה הַמְּחַכָּה לַעֲלוֹת… איילת קציר: שִׁירָה בְּעַיִן נָשִׁית בּרוּחַ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פרשת כי תצא…

על פי החוק המקראי, לאחר הוצאתו להורג של נדון למוות, יש לתלות את גופתו ולהסירה לעת ערב. זאת כדי לא לבזות את האל שהאדם נברא בצלמו, או לא לבזות את נשמת האדם שהיא צלם אלוהים באדם. לעומת זאת, באומות המזרח הקדום נהגו שלא להתיר לקבור את אלה שהשלטון המרכזי הוציאם להורג. לפי תבליט לכיש, אין המדובר במקרא בתלייה בחבל, אלא הצגת הגופה על ידי שיפודה לברזל חד, או דבר הדומה לכך…

משה חזה בבהירות מפחידה, שבישראל בימינו אלה, חלק מהקיצוניים ב"מאמינים" לכאורה בתורתו, יראו בחלקים אחרים של העם, עמלקים. משה הבין שהאויב האמתי שלנו אינו עמלק חיצוני, אלא אנשים מתכונו שישליכו עמלק חיצוני על אנשים אחרים מתוכנו. לכן ציווה לשכוח את זכר עמלק…