האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ז, פסוק כ"ח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ', פסוק כ"ו. הפרשה בכללה עוסקת בימות חייו האחרונים של יעקב במצרים ובפטירתו של יעקב. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פרשה זו. קריאה מועילה!
בתאורת הלילה, בית הכנסת בבית הספר לקצינים נראה כלהבות אש מיתמרות מעל גבי המזבח. קומת הבסיס – עם שיפוע המדרגות הניצב אנכית למבנה – הם המזבח והיכל התפילה. מעליו, להבות האש העולות אל השמים. התפילה מתרחשת בלב להבות הבטון, שהם עיקר המבנה. במבט מבחוץ מבחינת הפרופורציות, המבנה כולו תואם למבנה מזבח העולה, שהיה מוצב בעזרה בבית המקדש…
בלדד השוחי מצטרף לאליפז בהציעם לאיוב להפסיק ולדרוש משפט צדק מאלוהים. אלוהים צודק. ביאליק ואיוב לא שעו ל"ניחומים" האלה… עופר בורין על ספר איוב, פרק ח…
וּכְשֶׁיָּצָאת מֵהַבּוֹר, עַל גּוּפֵךְ, חַבָּלוֹת שנחרצו כְּאִילּוּ מְסַמְּנוֹת, כָּול יוֹם ששהית שָׂם, מבקשׁת נַפְשְׁךָ דַּוְוקָא לִסְלוֹחַ, לְחַבֵּק אוֹיֵב שֶׁשַּׂמֵךְ שָׂם עָמוֹק במחשכים… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת ויגש…
חכה חכה. אני אמות וכשתבוא לחפש אותי, לשחר אחרי, אני לא אהיה. כשאני מת, אומר איוב לאלוהים, בעצם גם אתה מאבד את סיבת קיומך… עופר בורין על איוב, פרק ז…
בפרשת ויגש נזכרת, בין באי מצרים, אישה בשם סרח בת אשר. המספר המקראי לא מפרט אודותיה דבר, והקורא חושב שמדובר באזכור בודד של שם זה. ברם, בערב הכניסה לארץ כנען, במפקד שנערך בערבות מואב בואכה יריחו, שמה של סרח בת אשר מופיע שוב, וכנראה שאין הוא מוזכר לשווא…
עצם השימוש שעושה איוב ב"מאזנים", מעיד שהוא בעצם מחפש לקיים משפט צדק בינו לבין….אלוהים. כן, המשפט הבא מעיד שאיוב מכוון בדיוק למי שהוא כה האמין בו, אלוהים: ד כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲמָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי…
אליפז הוציא את אלוהים מכל משמעות בחייו של האדם. קיים או לא קיים, עוזר או לא עוזר, שומע או לא שומע, אין לכך שום משמעות… תזרום אומר אליפז לאיוב. תזרום ותבטח באלוהים. כבר כתבתי שנראה שספר איוב נכתב כהכנה לניצולי השואה…
על מנת לאהוב, לשכוח זמן ומרחב, אנו צריכים למות. עלינו להרוג כדי להיות בחיים. מה אנחנו צריכים להרוג? את האגו שלנו. את הציפיות שלנו. את האובססיות שלנו. ככל שנהרוג את מה שמניע אותנו – לשים לב רק למקום ולזמן – כך נהיה אורגזמיים יותר; נהיה קרובים יותר לאלוהים. נחיה יותר…
סיפור עלייתו לגדולה של יוסף, שזור בפרטים ומנהגים שהיו ידועים למספר המקראי. ברם, פירוש השם שפרעה מעניק ליוסף – צפנת פענח – אינו ברור כל צורכו גם כיום, ובין אם המדובר בשם מצרי או בתעתיק עברי, שם זה סובל מנעד רחב של פרשנויות שונות ומנוגדות.
