האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
עצם השימוש שעושה איוב ב"מאזנים", מעיד שהוא בעצם מחפש לקיים משפט צדק בינו לבין….אלוהים. כן, המשפט הבא מעיד שאיוב מכוון בדיוק למי שהוא כה האמין בו, אלוהים: ד כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲמָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי…
אליפז הוציא את אלוהים מכל משמעות בחייו של האדם. קיים או לא קיים, עוזר או לא עוזר, שומע או לא שומע, אין לכך שום משמעות… תזרום אומר אליפז לאיוב. תזרום ותבטח באלוהים. כבר כתבתי שנראה שספר איוב נכתב כהכנה לניצולי השואה…
על מנת לאהוב, לשכוח זמן ומרחב, אנו צריכים למות. עלינו להרוג כדי להיות בחיים. מה אנחנו צריכים להרוג? את האגו שלנו. את הציפיות שלנו. את האובססיות שלנו. ככל שנהרוג את מה שמניע אותנו – לשים לב רק למקום ולזמן – כך נהיה אורגזמיים יותר; נהיה קרובים יותר לאלוהים. נחיה יותר…
סיפור עלייתו לגדולה של יוסף, שזור בפרטים ומנהגים שהיו ידועים למספר המקראי. ברם, פירוש השם שפרעה מעניק ליוסף – צפנת פענח – אינו ברור כל צורכו גם כיום, ובין אם המדובר בשם מצרי או בתעתיק עברי, שם זה סובל מנעד רחב של פרשנויות שונות ומנוגדות.
מגילת תענית מאפשרת לנו להתחקות אחר טעמי חג החנוכה, ומזכירה שלושה טעמים מרכזיים: מציאת שמן טהור והדלקת המנורה; התקנת המנורה משיפודי ברזל או חנוכת המזבח. שלושת הטעמים הללו מראים כי היו בעם מסורות שונות בקשר לטעמי החג, שחלקן אמנם קשור במנורה והדלקתה בשמן טהור, אבל נס פך השמן כפי שאנו מכירים אותו אינו בנמצא…
פרשת מִקֵּץ היא פרשת השבוע העשירית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ"ד, פסוק י"ז. הפרשה ממשיכה לתאר את סיפור יוסף ואחיו. היא נפתחת כאשר יוסף מצוי בבור בית הסוהר במצרים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פרשה זו. קריאה מועילה!
החוק השלישי של ניוטון קובע: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעוצמתה"… לאחר שאיוב, בפרק הקודם, מקלל את יומו, פותח חברו, אליפז התימני את פיו ומנסה למצוא הגיון "ניוטוני" למה שקרה לאיוב.
ספר איוב הוא שכיית חמדה פילוסופית יוצאת דופן, שנתן לנו התנ"ך. בפרקים למטה פרוסה פרשנותו המיוחדת של אלוף משנה במילואים עופר בורין לספר זה. קריאה נעימה!
בדיבור על תבונת המעשה האסטרטגי, התקשיתי כל פעם מחדש להסביר, שהוא כרוך לעיתים גם במידה נחוצה של עורמה; ומה לעשות, שמותר האדם מן הבהמה מתבטא לעיתים גם בתבונת הערמה. בחצי אירוניה אמרתי: "לא פלא שמצאנו עצמנו נעדרי תחבולה, הרי את כל התחמנים הדחנו כבר בבה"ד 1"!
נראה שהשטן ניצח את אלוהים בהתערבות. ואם נכון הדבר, שהשטן ניצח את אלוהים, ואם נכון הדבר שאלוהים הכל יכול ידע שהוא יפסיד בהתערבות, נראה שאלוהים מצפה שהאנושות תקלוט מהסיפור הזה איזושהי תובנה פורצת גבולות, שהרי הוא העמיד על המאזניים את יוקרתו וכבודו, בידיעה שאלה צפויים להיפגע, עת יפסיד בהתערבות מול בן האלוהים, השטן. ..
