האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פרק י"ד בפרשת ראה, מביא את רשימת בעלי החיים הטהורים והטמאים, שמותרים/אסורים באכילה. אחד מהעופות הטמאים המוזכר ברשימה, היא הדוכיפת, שזיהויה עבר גלגולים שונים. לציפור זו נקשרו אגדות לרוב, בגין התנהגותה המוזרה, והיא מוזכרת במדרש, בקוראן וגם בספרות העברית של העת החדשה.
בפרשה זו עולה השאלה התיאולוגית המתבקשת, את מי ה' מנסה? מי קהל היעד של ניסיונות אלה? לכאורה התשובה פשוטה, היות וניסיון צריך לחול על כלל העם. ברם חז"ל במדרש בראשית רבה, נוטים לחשוב שהאל מנסה רק את אלה שיכולים לעמוד בניסיונותיו. דעה זו הופרכה אין ספור פעמים במהלך ההיסטוריה היהודית…
פרשת וָאֶתְחַנַן כוללת בתוכה ארבעה נושאים עיקריים: הודעת משה על העונש שנגזר עליו; הבהרה של עשרת הדיברות; חובת העברת המסורת לדורות הבאים, ואזהרה מפני נישואי תערובת.
רבי סעדיה גאון (רס"ג) מביא חמש אפשרויות של תשובה, מהנכון ביותר מההיבט של גיל ביצוע העבירה והמקום שבו נעשתה, עד התשובה הבאה ביום המיתה עצמו. בכול השלבים הללו האדם שחוזר נקרא בעל תשובה, אולם ברור שהתשובה הנזכרת ראשונה היא התשובה הנכונה והראויה ביותר.
שתי סוגיות עיקריות בפרשת דְּבָרִים: סקירת המסע מיציאת מצרים עד לכניסה לארץ; והחובה לשפוט. ספר דברים הוא האחרון בחומשי התורה. בחומש זה ארבעה סוגים של נאומים: א) דברי תוכחה של משה, ב) נאומים על חוקים ומשפטים שניתנו לעם ישראל מצאתו ממצרים עד שהגיע לשערי הארץ, ג) נאומים על התנהגות חברתית. מוסר ואזהרות ולסיום ד) – נאומו האחרון של משה לפני מותו.
הפתיח של ספר דברים עוסק בשלושת הפרקים הראשונים שלו במסעם של בני ישראל מקדש ברנע לערבות מואב. אין המדובר בתיאור יחידאי במקרא, והוא נזכר גם בספר במדבר ובספר שופטים. למרות שיש קווי דמיון בסיסיים בין מקורות אלו, הרי יש בהם הבדלים באזכור מקומות גיאוגרפיים, בהיבט הספרותי והסגנוני, ובעיקר בהיבט התיאולוגי.
בפרק קכ"ח מובטחת הדרת הנשים לעד, בדרך של ראיית הטוב בבנים ובבני בנים. בפעם הבאה שאמצא במקום בו יפצחו בשיר ובריקוד לצלילי הפסוקים האלה, אני אפרוש הצידה ואבקש שיבוא יום ומזמורים כאלה לא יושמעו בעולמנו…
פרשות מטות ומסעי הן פרשות מחוברות, שבשנה שאינה מעוברת מסיימות את ספר במדבר. יש בהן יותר מאשר סקירה לקראת סיום ובסיומה אנו מבחינים בתחילת הליך חדש.
בסוף פרשת מסעי קיים נספח של פרשת בנות צלופחד. המדובר בפרק ל"ו, המסיים את ספר במדבר. פרק זה הוא בנוסף על האמור בפרשייה זו בפרק כ"ז קודם לכן. משה אמנם מקבל את עמדת בנות צלופחד, המבקשות לרשת את אביהן, אולם בפרקנו הוא מסייג זאת בתנאי שהן יינשאו לבני אותו השבט, כדי להבטיח שהנחלה לא תעבור משבט אחד למשנהו.
היכן מוצאים היום מנהיג פיקח ומבין כמו משה? לצערנו אנו רואים שמנהיגים ובעלי תפקידים נכבדים בימינו העומדים בפני סיום תפקיד, מעדיפים ליצור או להשאיר מצב של 'בוקה ומבוקה ומבולקה', כדי שיבחינו בחסרונם ויפנו לעזרתם…
