האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בסיום ברכת כוהנים, מהדהדת תמצית הברכה: "יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום". בני אדם יודעים להבחין באדם הזוכה להארת פני שכינה, האור ניכר בכל התנהלותו. כאן לפי דברי איוב, טמון כל ההבדל בין האיש המצליח, לבין האיש המתהלך בהעדר הארה, וכושל מדחי אל דחי. בתיאור זה, בני האדם בזיקתם לאור העליון – כמו הירח בזיקתו לשמש – הם רק שיקוף של אור רב עוצמה: לא הם מחוללים אותו ולא בידיהם השליטה בקיומו…
חג החנוכה במחוזותינו נחשב לחג מרכזי וחשוב בכל המגזרים. המגזר הדתי מייחס לו ערכים של טהרה, אמונה, גבורה ודבקות באל, ואילו מההיבט החילוני המדובר בחג הקשור בעיקר לעוז רוחם הצבאי של החשמונאים. הקשר של אור ואש לחג החנוכה הנראה לנו כיום כמובן מאליו, לא היה קיים בעבר הרחוק, וכל ההסברים ההיסטוריים שמנסים לקשור בין חנוכה לאש אינם עומדים במבחן המציאות ההיסטורית…
מגמות המתרחשות סיפורי יוסף במקרא, הם חוליה מקשרת חשובה בתולדות התהוותו של עם ישראל. רק בגלל מכירתו של יוסף, ועלייתו לגדולה בארץ מצרים, יעקב ובניו יורדים למצרים, ירידה שבסופה יציאת מצרים קבלת התורה והפיכת המסגרת השבטית לעם. הקוראן לעומת זאת מתייחס לסיפורו של יוסף בהיבט התיאולוגי מוסרי. לכן הוא משמיט פרטים שעלולים לפגוע בדמותו המוסרית של יוסף…
שלמה מולכו נולד בסביבה נוצרית מובהקת. האם היה נוצרי במקור או בן אנוסים על כך הדעות חלוקות. בבגרותו, הוא נפגש עם דוד הראובני פגישה ששינתה את חייו. הוא מל את עצמו ועזב את ארץ מולדתו פורטוגל. במקומות מגוריו הבאים, סלוניקי וערי צפון איטליה הוא השתלם והעשיר את ידיעותיו התורניות והתמסר ללימוד תורת הסוד…
מאבקו של יעקב במלאך הוא קטע סתום ולא ברור כל צורכו באירועי חייו. ככזה, ניסו לפרשו בצורות שונות ללא הצלחה. הרמב"ם והפילוסופים שתמכו בדיעותיו, אומרים כי אין המדובר במקרה אמתי, אלא בחלום או בחיזיון נבואי. אפשרות זו סוללת את הפרשנות שיעקב, ברגע האמת, נלחם בעברו ובמעשי המרמה שלו…
פרשנותו של הרמב"ם לסיפור 'סולם יעקב', מזכירה מאוד את משל המערה של אפלטון. משל זה הוא אחד התיאורים המוכרים ביותר בכתבי אפלטון, אשר נועד לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החכמה. גם כאשר הפילוסוף – האדם שיצא מבורות לחכמה – בא לגאול אותם מבערותם, הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות, הם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם…
המאמר הזה נכתב בהשראת הגילוי התופעה של קבורת כלבים בבית הקברות העתיק בפראג. כאשר בחנתי את המקורות השונים שרק מיעוטם הובא כאן מקוצר היריעה, עולה בבירור כי היחס הן של המקרא, והן של חז"ל לכלבים בכלל ולגידולם בפרט הוא יחס שלילי. מהיכן נבע יחס זה, ומדוע הכלב "זכה" ליחס שכזה, למרות סגולותיו הרבות?
חרף העובדה כי יצחק היה פעיל פחות מהאבות האחרים, בנושא ירושת הארץ הוא המשיך באופן ישיר את פועלו של אברהם, וביתר שאת. בנוסף, יצחק מלמד אותנו לקח שיושם החל מתקופת העלייה הראשונה ואילך משנת 1882. אסור להיכנע לגורמים שליליים בשולי החברה המשפיעים על חיינו, או הרוצים להרוס ולעקור את היישוב היהודי באשר הוא שם בארץ ישראל. אם נכנעים לאותם כוחות שליליים, ידם תהיה על העליונה. יש לעמוד איתן כנגדם ולחולל חברה וסביבה מוסרית וצודקת, בניגוד לחברה כוחנית ולא מוסרית מכל סוג שהוא.
לנוכח התבוננותנו בהתהלכותו של אברהם, בהכרת חובתו לפעולה בארץ, ההתנגדות החרדית לציונות מעוררת תמיהה. ראוי לבחון, עד כמה ההתנגדות רבת השנים, במיוחד במגמה הליטאית, סובלת מסירוב מתמשך לחיבור, בין הכרת חובתם לאלוהי השמים לבין הכרת חובתם לאלוהי הארץ…
המקרא מתייחס פחות ליחסים בין רבקה ליצחק, אלא מברר דרכם את יחסו של יצחק לשרה אימו, ולעובדה כי לאחר מותה יש לה תחליף הגון. במקביל, מברר המקרא אודות דמותו של יצחק, שכאן מקבל את זהותו שתלווה אותו בהמשך, דמות פסיבית, שאינה עסוקה בשינוי סדרי עולם.
