האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בהודעה שמסר ח"כ נתניהו עצמו (ולמרבה הפלא, גם במכתב של עורכי הדין) נאמר הדברים הבאים: "ראש הממשלה אינו מבקש חסינות לתמיד. אין דבר כזה. החסינות ניתנת לתקופת כהונה של כנסת אחת בלבד. משפטו יתקיים בכל מקרה". הדברים האלה כוזבים…
הבה נבחן מה עומד מאחורי הטענות של נתניהו ואוהדיו כי מערכת אכיפת החוק קשרה נגדו להפילו…
המילים הללו נכתבות לפני החלטת בג"ץ בעניינו של בנימין נתניהו. אנשים רבים בארץ הם חיות פוליטיות. הם מצפים שבג"ץ (לא מקנא בשופטים…) יפסוק על פי העדפותיהם הפוליטיות. אבל האמת היא שהם צריכים לאחל לעצמם את ההיפך… למה?
השיווק של המנטרה "מפלגה דמוקרטית" זה בסך הכל אמצעי לנסות להשיג קולות מהציבור בבחירות; והן היחידות, שרלבנטיות לשאלה: האם ישראל דמוקרטית. לגיטימי להאמין, שחברי כנסת ייצגו את רצון הציבור בצורה טובה יותר אם הם נבחרים בפריימריז; אבל, המחקר לא ממש תומך את הטענה הזאת.
בית המשפט הוא הקובע את הגבולות, שרק בתוכם יכולה להתנהל הפעילות הדמוקרטית, של העם ושל הפוליטיקאים. הוא מפרש את החוקה ואת החוקים ומיישם את תפיסות העומק הערכיות העומדות ביסוד החוקה והחוקים…
הפרקליטות ומערכת בתי המשפט הם מוסדות זקנים. אם ניקח בחשבון את תקופת המנדט הבריטי, הם כבר בני 100 שנים; ומחזור החיים של ארגונים פועל בדיוק כמו מחזור החיים של בני אדם (רק שארגונים יכולים להיוולד מחדש. בני אדם עדיין לא, אבל זה כבר מאמר אחר…). בגיל 100 גם ארגונים מאבדים קשר עם הסביבה…
קראתי הבוקר את מאמרו של פרופ' יצחק זמיר בידיעות אחרונות, אשר כותרתו היא "לממשלת מעבר אסור למנות מ"מ לפרקליט המדינה". אלא, שאליה וקוץ בה. אין במאמר של זמיר, [שכיהן בבית המשפט העליון בעבר ואף למדני משפט מנהלי בשנות ה-60 בירושלים] שום אסמכתא משפטית לביסוס טענתו המפורטת בכותרת המאמר…
קראתי את המכתב ששלח היועץ המשפט לממשלה, מר מנדלבליט, לשר המשפטים, מר אוחנה בעניין מינוייה של עורכת הדין בן ארי כמשנה זמנית לפרקליט המדינה, ולא השתכנעתי!
בעשרים לאוקטובר נשא אוחנה את נאום הפרקליטות שבתוך הפרקליטות שלו. מינוי מי שנפסלה במכרזים הפנימיים מלקבל תפקיד של פרקליטת מחוז, יגרור פרישת לא מעטים מאלו שאליהם התכוון אוחנה בדבריו, על הפרקליטות שבתוך הפרקליטות, שנמצאים בעמדות בכירות יחסית, וצברו מספיק לפנסיה…
כל הסימנים של קוצר הראות הפוליטי אסטרטגי – שאפיינו את צרפת ערב מלחמת העולם השנייה – כבר פה. לאן פנינו? לקריסה או להתאוששות?
במשבר 1958 בצרפת היה לצרפת את מושיעה ממלחמת העולם השנייה להישען עליו… ואנחנו? איפה הדה גול שלנו??
