האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אצלנו, כמה פתטי, הפוליטקאים שלנו – כמו נירון קיסר, שהמשיך לנגן כשרומי עלתה בלהבות – ממשיכים במלחמות האגו; והאיום החמור על ביטחונם של אזרחי המדינה עובר מעל ראשם. הם משקיעים מליונים בקמפיינים כדי שנבחר בהם; ולאחר בחירתם, כאשר הם יושבים על הכיסאות בכנסת, הם עוסקים בעצמם ולא בעמם, מועלים באמון בוחריהם.
בהעמדה לדין של חלק מהמעורבים בפרשה שכמו במאפיה יזמרו אחד על השני. האש תלחך את שולי גלימתו של ברק אובאמה. כיוון שהתקשורת האמריקאית תתמלא בתעמולה בתקופה הקרובה; והצרצרים הישראלים פשוט יהדהדו אותה, לקורא הממוצע יהיה כמעט בלתי אפשר לברור את המוץ מן התבן. כלל אצבע: אל תקנו את הסחורה המשומשת של העיתונאים הישראלים. הם לא עיתונאים הם תועמלני חצר!
לאור המצב הביטחוני, היינו מצפים ממנהיגינו להתעלות על עצמם ולהתאחד מול האיום. אבל דומה שאלה שקועים כל כך במשחקי הכוח שלהם עד שאינם נותנים למציאות 'לקלקל' להם… כשהמנהיגות, שהעם בחר בה, אינה מנהיגה את העם אלא מפקירה אותו ועוסקת בריב ומדון, אחד כלפי השני, זוהי מעילה באמון הציבור… צריך להעמיד אותם במקומם !!!
ב- 10 באוקטובר 2019, פורסם סקר מעניין של מרכז המחקר PEW, על האופן בו תופסים המחנות הפוליטיים בארצות הברית את הצד השני. שני הצדדים רואים את האחר בצורה שלילית למדי: הרבה יותר רפובליקנים רואים את הדמוקרטים כ"לא פטריוטים", מאשר ההיפך (63% מול 23%), ו"עצלנים" (46% מול 23%)…
התופעה הזאת – של שיעבוד שיקולים מוסריים כביכול לטובת עמדה פוליטית של קציני צבא בכירים במיל' ששתקו כמו כבשים כשהם היו במערכת מתוך רצון לזכות בתפקיד הבא, גם בישראל וגם בארה"ב – היא אחד הדברים היותר דוחים ומגעילים שראיתי. מי שעושה את זה ומבלבל את המוח כל היום על מוסר ? שייקח את הדעה הפוליטית שלו וייתחב אותה עמוק עמוק למקום שהשמש לא זורחת בו…
בהתפלגות ההולכת וגוברת של הציונות הדתית לפלגיה – שמלבד הכיפה לראשם, לא ממש מחזיקים במכנה משותף מוגדר – קשה לאתר דמות רוחנית אינטלקטואלית, בעלת השפעה רחבה ומוסכמת. תרומתו העיונית של יואב שורק יכולה להסביר את התופעה. הציונות הדתית על כלל פלגיה נתונה למעשה במשבר; הנובע, לפי הגותו, לא מאבדן דרך ואבדן מומנטום – כפי שקורה לתנועות רבות – אלא דווקא מעוצמת הדרך…
אני רוצה לאמץ לעצמי את מודל מנזר השתקנים, רוצה לבנות סביב חיי חומות שיחסמו כל רעש מצוי ומיותר. כמעט כל מה שנשמע בפומבי הוא רעש מיותר בעולמי. אני רוצה שהחומות יניחו לעבור מבחוץ פנימה רק מה שיש לו ערך, בעולמי, רק מה שיש לו איכות, לטעמי, רק מה שיש לו משמעות, בעיניי…
אינני מאמין באפשרות של חברת מופת. נכון לעכשיו הייתי שמח לראות קצת פחות בריונים בכביש ומעט פחות אשפה בפארקים וברחובות. כרגע זו נראית משימה גדולה מאד, כמעט בלתי אפשרית. אני מינימליסט, אבל מכאן ועד לוותר לחלוטין על שאיפה לחיים ציבוריים ראויים יותר, המרחק גדול. ואם יש אדם שבסגנונו, בדבריו, במעשיו, ברוחו, בשיטותיו, בהתנהלותו, בגחמותיו, ובכל מאודו הציבורי תורם את ההפך לכל מה שאפילו מינימליסטים כמוני היו רוצים לראות כאן, הרי שזה בנימין נתניהו…
כשמקשיבים היטב, אין הבדלים משמעותיים מהותיים גדולים בין מצעי שתי המפלגות הגדולות; בעוד שהמפלגות הקטנות יותר, דבקות ביתר נחישות באידאולוגיות מתחרות. שתי ה"גדולות" הצריכות לבחור מי מהקטנות תוכל להצטרף כדי ליצור את ה"גוש" האולטימטיבי; שיסייע לנשיא לקבוע, מי המועמד בעל הסיכויים הטובים יותר להקים קואליציה. הן בוחנות זאת, בין השאר, על פי שני קריטריונים אידאולוגיים מתחרים: חברה וביטחון…
כשאנו מעבירים סמכויות לאלה שמתחתינו, מי נושא באחריות? מאמר זה דן במושגים הללו של אחריות, סמכות, האצלת סמכויות, העברת סמכויות וההבדלים ביניהם…
