רועי צזנה: על הסינגולריות

ההיסטוריה מלאה במקרים בהם טכנולוגיה חדשה ופורצת-דרך – או אוסף של טכנולוגיות כאלו – משנה לחלוטין את חיי האנשים, עד כדי כך שאלו שחיו לפני התפתחות הטכנולוגיות אינם יכולים להבין כלל את דרך חשיבתם של בני הדורות הבאים. הנקודה בה מתרחש אותו מפנה חשיבתי מכונה "סינגולריות" או "נקודה סינגולרית" – מונח המגיע במקור ממתמטיקה ומתאר נקודה שאיננו יכולים להבין מה מתרחש בה.

אבי הראל: להצית תבערה בירושלים…

התגרות מכוונת של חייל רומאי בעולה רגל בימיו של הנציב קומנוס (48 לספירה) הציתה בירושלים מהומות דמים, בהם קפחו את חייהם עולי רגל רבים. כאז כן עתה, כל פעילות שאין בה רגישות ומחשבה – בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט – עלולה להביא להתלקחות דמים בהיקף נרחב…

אלעד רזניק: הפיליפינים מחליפים פטרון

נשיא הפיליפינים – שחש מאוים, צבאית וכלכלית ממדיניותה של סין בים סין הדרומי – פנה כרגיל לעזרה לבני הברית המסורתיים שלו, האמריקאים, והבין ש'האריה של אתמול הזדקן', וגם ברית שחושלה בדם לא תשרוד לנצח… חמש שנות המחאות האמריקניות – הריקות מתוכן – על תוקפנות סינית, הבהירו לו מה האופציות שבידיו. ב- 20 באוקטובר 2016, הודיע על נטישת הברית המסורתית עם האמריקאים, והתיישרות מלאה לימין ביג'ינג! זה מזכיר לכם סיטואציות דומות, כאן באזורנו?

פנחס יחזקאלי: מי מעצב את מי, המנהיג את ההיסטוריה או להיפך?

אנו נמצאים לפתחו של יום השואה והגבורה. זמן טוב לשאול שוב: אם אדולף היטלר היה נהרג בחפירות מלחמת העולם הראשונה. האם הייתה השואה מתרחשת? האם מלחמת העולם השנייה הייתה בכלל פורצת? ומנגד, אם וינסטון צ'רצ'יל לא היה עומד בראש בריטניה בחודשים הקריטיים שבין המתקפה הגרמנית הגדולה על המערב באפריל 1940, ועד שהוכרע הקרב על בריטניה בסתיו 1940, האם הייתה למערב תקומה?

רועי צזנה: מדען בקזחסטן…

ד"ר רועי צזנה הוזמן לקזחסטן כפרופסור אורח, כדי להעביר שם קורס על חקר העתיד. המאמר מתאר את התרשמותו מהמדינה המתעוררת הזו, שהציבה לעצמה יעד – להיות בשנת 2030, ברשימת חמישים המדינות המתקדמות בעולם – ופועלת במרץ רב להגשים אותו…

אלימות נגד נשים במגזר הערבי – למה דווקא שם?

המאבק לצמצום האלימות נגד נשים במשפחה זכה להצלחה יחסית במגזר היהודי. אבל, דומה שכל הפעולות שנעשות בו 'אינן עובדות' כשמדובר במגזר הערבי. מדוע? בתרבות המזרח, כבוד הוא עניין של חיים ומוות. יתרה מכך: הערבי לא יכבד את מי שאיננו מכבד את עצמו… היפוכו של הכבוד הוא הקלון (אלעאר). מכיוון שאין כבוד למשפחה ערבית שאינה שומרת על כבודה, היא אינה יכולה לתפקד בסביבתה כאשר אות של קלון דבוק עליה. על כן, היא תעשה כל דבר למחוק את החרפה. לכן, אין עונש שיכול להרתיע אדם "הגואל את כבוד משפחתו" וגם מוות של אדם אהוב עדיף בהרבה על היכולת לחיות עם הקלון. לחשיבותו של הכבוד באזורנו יש השלכות רבות משמעות גם על יחסי ישראל-ערב…

גרשון הכהן: על קונספציות ומומחים ביטחוניים

המומחים מומחים למה שקרה לא למה שיקרה. זה כולל גם אותי. להלן כמה מהקונספציות שהפכו בשנים האחרונות ל'מובן מאליו מקצועי' בקרב בכירי מערכות הביטחון. הציבור הישראלי מוזמן לדיון ביקורתי בקונספציות המוצעות לו, בהבנה כי לא המומחים יקבעו לו עד היכן הוא מוכן ללכת במאבקו על עתידו הלאומי בארץ אבותיו.

אבי הראל: ממתינות לחורבן

בשנת 70 לספירה, הכניע טיטוס את ירושלים והחריב את בית המקדש. התוצאה הקשה הזאת באה בהמשך ישיר לניצחון ההלכתי של בית שמאי על בית הלל, שסימן את הקץ לממשלה המתונה שהייתה אז בירושלים, והעבירה זמנית את ההגמוניה מבית הלל לקנאים, שנתמכו בית אנשי בית שמאי. הכאוס והחורבן אותם המיטו הקיצוניים על ירושלים ובית המקדש, החזירו להנהגת העם את אנשי בית הלל, בראשותו של רבן יוחנן בן זכאי…

פנחס יחזקאלי: שמעון פרס והתרבות האסטרטגית הישראלית

'הסכמי אוסלו' היו אמורים להזניק את שמעון פרס לגדול שבהישגיו, ולהעצים את הילת פרס הנובל שקיבל. תחת זאת, הם נחשבים בעיני רבים לטעות הגדולה מכולן של המדינאות הישראלית. הם הפכו אותו לשנוי במחלוקת בציבוריות הישראלית; והיעדר חשבון הנפש בעקבותיהם, הוא אחד הגורמים החשובים לשקיעת השמאל הישראלי.

פנחס יחזקאלי: הילדים של חורף 73 – קלאסיקה של מיתוג…

תהה אשר תהה דעתכם הפוליטית, הפוסט הזה איננו עוסק בפוליטיקה, אלא בהיבטים המקצועיים של מיתוג פוליטי – שראוי לו להילמד שוב ושוב על ידי תלמידי מינהל עסקים. הוא בא להציג את אחד ממקרי הלימוד (case study) הקלסיים והגאוניים של מיתוג פוליטי שבוצע על ידי ישראלים, ורלוונטי מאוד לימינו אלה. מקרה הלימוד שלנו הוא השיר: 'חורף 73', שנכתב על ידי שמואל הספרי (לחן: אורי וידיסלבסקי) ובוצע ב-1994 על ידי להקה צבאית: להקת חיל החינוך, לכבוד יום העצמאות ה-46 למדינה…