מורכבות בביטחון לאומי

המאמר מתאר – אלה מול אלה – את הצבא הסלווקי ואת המחנה היהודי ובעלי בריתו, בניצחון החשוב ההוא של המכבים על הממלכה הסלווקית.

בימים האחרונים, לקראת הכינוס הרשמי של האלקטורים מחר – ה- 19 בדצמבר 2016 – והצבעתם על זהות הנשיא האמריקאי הבא, חזרו הספינים, על השפעת הרוסים, לכאורה, על מערכת הבחירות האמריקאית, לככב בכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת השונים. תאוריית המעורבות הרוסית הצליחה לקנות לעצמם לא מעט אוהדים. אינני יודע אם יש בה אמת, אבל גם אם כן, היא מחווירה מול היקף ההונאה הציבורית שנוצרה בבית הלבן בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובאמה…

משהו מהותי השתנה בתופעת הבחירות: מה שעומד להכרעת העם, הולך ונעשה מהותי ממה שהכרנו בעשורים האחרונים. מדובר בבחירה לא רק בין שתי דרכים, בין שתי דמויות מנהיגותיות, אלא בין שתי מערכות ערכים, שאינן מתיישבות יותר זו עם זו. שתיהן מוכוונות אל העתיד אך תופסות אותו לגמרי אחרת.

בפגישה מקרית על אם הדרך עם אביחי בוארון מזכיר עמונה, הצעתי לו, לחשוב איך מנצחים במאבק על עמונה גם אם מפסידים. המלצתי לו ללמוד מחכמת הערבים: כיצד בכוח אמונתם, גם מהפסד בקרב, מבקשים למצות פוטנציאל לניצחון. אבל למה לא ללמוד ממורשתנו? קרב תל חי, י"א אדר תר"פ, יסודו בכישלון טקטי. בכל זאת, בהיבט האסטרטגי, ההתעקשות להיאחז במקום למרות הסיכוי הדל להצליח, הסתיימה בניצחון…

הכריזה בערבית באוטובוסים בבאר שבע היא רק הסימפטום לכך, שבאר שבע עוברת תהליכים מואצים להפוך מהר מאוד לעיר דו לאומית. התהליך הזה מתקיים באינטנסיביות 'מתחת לרדאר. יש בו אלמנטים טובים, וגם רעים. איש אינו מנווט אותו. כולם מחרישים ונותנים לזמן לעשות את שלו, והזמן כידוע, איננו חבר של אף אחד…

האם יכול, באמת, להיות חוק אחד לעיר ולפריפריה? על פי האמנה שבין המשטרה לאזרחים בחברה דמוקרטית, הם העניקו חלק מחירויותיהם למשטרה כ"הלוואה מתמדת" ("Perpetual Loan"). בתמורה הם אמורים לקבל סדר ובטחון. אבל, מה אמורים לעשות אזרחים, כאשר השלטון (באמצעות המשטרה) אינו פורע את ההלוואה?

שאלת השאלות בעניין המלחמה היא, האם מטרה נעלה יכולה לקדש אותה? בשורת הנביא יואל קוראת לקידוש המלחמה על ירושלים. בהדגשה מכוונת הפך את נבואת ישעיהו האוטופית – "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב',ד') – באמרו: "קראו זאת בגויים קדשו מלחמה, העירו הגיבורים,יגשו יעלו כל אנשי המלחמה. כותו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים, החלש יאמר גיבור אני" (יואל, ד' , ט'-י')

גל ההצתות ששוטף אותנו בימים אלה של סוף נובמבר 2016, יצר, מול עינינו הנדהמות, המחשה מפחידה – אך רבת הוד – של תורת הכאוס: בלי יד מכוונת ובלי תכנון אסטרטגי נוצר לו מעצמו מגה-פיגוע יוצא דופן: פרפר קטן שקשק בכנפי האש שלו, וגרם לבערה רבתי. בהתחלה היה זה, מן הסתם, צירוף מקרים של אש ועוד אש ועוד אש – במתכוון או בשוגג – שיצרו מסה קריטית של התהוות. מרגע שההתהוות זוהתה, ולובתה על ידי הרשתות החברתיות, נוצר גל של מציתים. זו העוצמה המדהימה של כוח ההתארגנות העצמית. מעין שד, שמרגע שהוא יוצא מן הבקבוק, הוא בלתי ניתן לעצירה…

למי שטרם הבין, דונלד טראמפ הוא רק עוד מרכיב חשוב בשרשרת תהליכים שתצבע את העולם הפוליטי המערבי בצבעים אחרים מאלה שהורגלנו אליהם בעשרות השנים האחרונות. כל מערכת בחירות במדינה באירופה המערבית תביא בעשור הקרוב להתחזקות הדרגתית של הימין. תוך מספר שנים תיווצר, מן הסתם, מציאות פוליטית שונה במדינות כמו צרפת, הולנד אוסטריה ואחרות. זה איננו הפשיזם של תחילת המאה העשרים – כי ההיסטוריה איננה חוזרת בדיוק לאותו מקום – אבל זה ימין שנחוש להסיר את השיתוק שאחז בממסדים הדמוקרטיים מול הסכנות שמאיימות לכלותם. אם תהיינה מפלגות מהסוג ה'ישן' שתצלחנה להיאחז בשלטון, הן תיאלצנה מן הסתם לאמץ את אותם צעדים בדיוק. 'הרוח שינתה את כיוונה': פחות חירויות והרבה יותר סדר… לשם אנחנו הולכים!