האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אנחנו עדיין עם אחד? כשהגיעו הדיווחים הראשונים על האסון בנחל צפית, כשפורסם כי ההרוגים בנחל צפית הם חניכי מכינה קדם-צבאית, הניחו חלק מהאנשים שמדובר במכינה דתית; והתגובות בהתאמה: הנה צרור טוקבקים להודעות שליקט @יבגני זרובינסקי בעיתון 'הארץ': לקרוא, לשפשף את העיניים ולא להאמין…
מתי נבין שחקלאות – בוודאי בישראל, בשטחי הפלסטינים ובמדינות הגובלות איתנו – היא כלי חשוב לביטחון הלאומי? בצד מחקר חקלאי יוצא דופן והצלחות בינלאומיות חסרות תקדים, או מגלים מדיניות קצרת טווח וחוסר דגש נכון מייבשים את החקלאות היהודית בישראל. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות חקלאות והקשריה הביטחוניים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
היה זה שר החוץ היהודי של ארצות הברית, הנרי קיסינג'ר שטבע את המשפט, "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים". אין הוכחה טובה יותר לנכונות הדברים הללו, מהפיאסקו של ההתנגדות להכנסת גופתו של מהנדס החמאס שחוסל בירי בצאתו ממסגד במלאזיה, פאדי אל-בטש…
העתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי ארגוני זכויות האדם, למנוע שימוש בנשק חם נגד 'מפגיני הגדר' בעזה גורסת, שאסור לירות באש חיה במפגינים כל עוד הם עצמם לא סיכנו חיים. הדיון הזה הוא הזדמנות לבחון את המדיניות הנוכחית ביחס לאלטרנטיבות.
ב- 12 במאי צריך הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, להודיע לקונגרס, אם הוא מאשר – שאיראן עמדה במחויבויות המתחייבות מהסכם הגרעין. חשיבות ההחלטה הזו תקשה מאוד על האיראנים להגיב – עד ל- 12 במאי – על פעילות ישראלית, נגד ההתבססות שלהם בסוריה…
באפריל 2018 תרם לנו סגן מפקד משמרות המהפכה האיראני, חוסיין סאלמי, שיעור בביטחון לאומי, על המושג 'עומק אסטרטגי'. "לישראל אין שום עומק אסטרטגי" – הוא אמר – "לא כדאי לה להסתמך על בסיסי חיל האוויר שלה, כי הם בטווח הטילים שלנו". החלק השני של המשפט נכון מאוד. אבל מה לגבי הראשון?
במקום לסדר ג'וב מיותר לפוליטיקאים נכלוליים, אפשר לבטל את מוסד הנשיאות – חסר המשמעות הציבורית – או להכניס בו תוכן אחר. למשל, למנות לתפקיד הנשיאה את כלת פרס ישראל, מרים פרץ!
הטקס האלטרנטיבי הוא לא מקום שאני אגיע אליו. אולם עצם קיומו הוא מהותה של כל דמוקרטיה משוכללת, קל וחומר, הדמוקרטיה הישראלית. כל המנגחים את קיומו של יום הזיכרון האלטרנטיבי; כל ההופכים את עצמם למשמרי הלאומנות הישראלית, חוטאים לקרבן הקולקטיבי האדיר שהוקרב על מזבח שימור צורת החיים הישראלית.
יום העצמאות הוא הזדמנות לעסוק מעט גם במלחמת שחרור קודמת שהייתה לעם ישראל – גיבוש והתייצבות ממלכת ישראל במחצית השנייה של המאה האחת עשרה לפני הספירה. לקחי הקרב בין דוד וגוליית הם פרק חובה באסטרטגיה צבאית, כי בקרב הזה ניצח דווקא החזק מבין השניים, והניצחון היה, בעצם, צפוי!
העובדה – שבשעה הגורלית שלא הייתה כמוה בחיי עם ישראל, מאז כישלון מרד בר כוכבא, עמדה לנו הנהגה בעלת שיעור קומה, בולט בכל קנה מידה היסטורי – אינה מובנת מאליה. התלכדות אקראית כזו בין שעה גורלית לבין מנהיגות הראויה לגודל השעה, היא תזמון מיוחד במינו. מה שחשוב לא פחות הוא העובדה, שאל הרגע הגורלי – למאבק הקמתה של מדינה מתוך סערת המלחמה – בן גוריון הגיע במוכנות אישית מבוססת היטב, לאחר עשרות שנות הנהגה.
