נס

העובדה – שבשעה הגורלית שלא הייתה כמוה בחיי עם ישראל, מאז כישלון מרד בר כוכבא, עמדה לנו הנהגה בעלת שיעור קומה, בולט בכל קנה מידה היסטורי – אינה מובנת מאליה. התלכדות אקראית כזו בין שעה גורלית לבין מנהיגות הראויה לגודל השעה, היא תזמון מיוחד במינו. מה שחשוב לא פחות הוא העובדה, שאל הרגע הגורלי – למאבק הקמתה של מדינה מתוך סערת המלחמה – בן גוריון הגיע במוכנות אישית מבוססת היטב, לאחר עשרות שנות הנהגה.

האם יוזמה היא מעשה קולקטיבי? לא. היא תמיד מעשה של יחידים שיוצרים נתיב שלתוכו באים עוד ועוד אנשים. לא בכדי מביא המדרש את סיפור נחשון בן עמינדב. היזמים הבודדים שקולטים בחושיהם את הכיוון הנכון, הם מורי הדרך שהמנהיגים שסוללים את הדרך לפני המחנה. על כן, נדרשת תמיד מנהיגות שתאפשר את פעילותם של יזמים כאלה באזורי סף הכאוס…