אמונה

במקורות חז"ל דרים בלעם וישוע הנוצרי (ישו) בכפיפה אחת. לעתים, כאשר נאמר במקורות אלה בלעם הכוונה לישוע, ולעתים כל דמות עומדת בפני עצמה. אין ספק, שבגלל אימתה של הכנסייה הנוצרית, חז"ל נאלצו להבליע את הביקורת שלהם כנגד ישוע עצמו, והבחירה בבלעם – שנחשב אף הוא כנביא שקר – הייתה קלה ומתבקשת. מה שנותר לנו הוא לבחון כל מקור לגופו בהקשר ההיסטורי שלו, ולהחליט האם כאשר מוזכר בלעם הרשע הכוונה לישוע הנוצרי או הכוונה לדמותו של בלעם עצמו.

מצוות פרה אדומה, שהעמידה קושי פרשני שטרם בא על מכונו, הביאה אותנו לדיון אודות טעמי המצוות לדעתו של הרמב"ם. למרות שאין הוא נותן טעם ייחודי במצוות פרה אדומה, הרי שניתן לומר לפי קווי המחשבה שהובאו לעיל, שכול מצווה שטעמה נעלם מעינינו – או שהרמב"ם עצמו לא פירשה – הרי תכליתה להרחיק את האמונה האלילית מעם ישראל.

באחת מההתייחסויות המפורסמות של חז"ל למחלוקת שעורר קורח, נאמרו הדברים הבאים: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח וכל עדתו". האם הדוגמה של דברי המשנה הללו נכונה? ספק גדול. לצורך כך מביא המאמר שתי עובדות היסטוריות, המראות כי מחלוקת הלל ושמאי הייתה רוויה באגו אישי ומניפולציות, שהובילו לשפיכות דמים.

משה מסרב להיכנס לארץ כנען כאשר מושכות השלטון מצויות בידי יהושע. החיידק השלטוני כל כך טבוע בתוכו עד שהוא מוותר על חלומו הגדול ביותר ובוחר למות מאשר להיות תחת שלטונו של אדם אחר, בארץ כנען. ומי שהתנהלות זו של משה, מזכירה  לו את התנהלותם של אנשי השררה והצבא, מימי בן גוריון ועד ימינו אנו, לא טועה במאומה. כאז כן עתה, קשה להיות בדימוס…

האם ניתן לראות בשפינוזה את היהודי החילוני הראשון? ספק גדול. יותר נכון לומר עליו שהיה יהודי בודד ומורחק מבני עמו וקהילתו, אולם דפוס של חילון במובן המודרני של המושג, לא היה קיים אז כלל ועיקר. מה שכן ניתן לומר כי שפינוזה פעל ללא לאות למען חילונה של היהדות, ולהכפפתה לכוחות טבע אמפיריים. במעשה זה, הוא יצר ניתוק מוחלט בין הדת לבין עצם הקיום היהודי, אולם הוא לא פירש באופן החלטי את היהדות החדשה אותה ניסה ליצור…

רגילים אנו כי ספר התורה המצוי בידינו מחולק לחמישה חומשים. אולם כבר במשנה נאמר שיש חלוקה אחרת, לשבעה ספרים, היות שספר במדבר אינו ספר אחד, אלא שלושה. המחלוקת הזו נמשכה זמן רב, אולם מאז פסיקתו של הרמב"ם, כי קיימים רק חמישה חומשי תורה, היא אינה רלוונטית יותר.

אם נכיר בכך ששפינוזה היה היהודי החילוני הראשון, אזי הגענו אל פרדוקס גדול הכרוך בחייו של שפינוזה: דווקא החרם שהוטל עליו על ידי הקהילה היהודית, ושנועד להגן על הדת, שימש זרז להתפתחות החילוניות היהודית, ששפינוזה היה ממבשריה!

בפרשת נשא מפורטים מספר מקרים בהם קבוצת אנשים מסוימת צריכה לעזוב זמנית את המחנה, ללמדנו כי המציאות מורכבת, וכי בכל שלם יש מגרעות.

הנחת היסוד המרכזית הייתה, שהתורה שבכתב חייבת להיות לצידה של התורה שבעל פה, כדי להיות מובנת וישימה : "…דע, כי כול מצווה שנתן ה' למשה רבנו – ניתנה לו עם פירושה…". משה העביר את המסורת לבא אחריו, ומאותה עת החלה מסורת ההעברה של התורה שבכתב לצד התורה שבעל פה…